אמנם הם לא עולים על מדים ומדרימים כדי להילחם בחזית, אבל כוכבי הילדים בהחלט משתדלים לתרום בדרכם. אתמול (שלישי) בבוקר הגיעו אתמול בבוקר כוכבים כמו רן דנקר, עילי בוטנר, מאיה בוסקילה, עידן יניב, סאבלימינאל ואחרים לאולפן "ערוץ הילדים" כדי להצטרף למנחי הערוץ ולעשות קצת שמח במסגרת "תנו לגדול בשקט", משדר תמיכה מיוחד בארבע מאות מילדי הדרום שהגיעו להתארח באולפן.
"המצב מבאס מאוד", אומר רן דנקר, "אני מקווה שזה ייגמר כמה שיותר מהר ושתושבי הדרום יוכלו לחזור לחיות בצורה סבירה". דנקר מודה כי בימים האחרונים הוא מהופנט לחדשות בכל רגע פנוי: "כבר ביום הראשון של המלחמה התחלתי לדבר על זה בפורום בניסיון להעלות את הרגישות למצב. המטרה הייתה שגם ילדים מצפון הארץ ומהמרכז יחיו את המצב, אפילו אם זה רק ברמה של להכיל את ילדי הדרום, שחווים מציאות לא פשוטה. רציתי לתת להם לגיטימציה לדבר ולא להתבייש בזה שהם חשים פחד וחרדה. כי תכלס, אלו שלא גרים בדרום מדברים על דברים אחרים, כמו 'האח הגדול' למשל, ויש תחושה שלא נותנים מספיק מקום למצב הקשה הזה. לשמחתי נוצר מצב נחמד שבו ילדים מהדרום מנצלים את הזמן שיש להם, נכנסים לפורום וזה מאפשר להם איזושהי בריחה קצרה ונעימה מהמציאות".
ביקרת בדרום הארץ מאז המלחמה?
"עדיין לא, אבל ביום חמישי עילי ואני נוסעים להופיע בכמה מקלטים ומוקדים בדרום".
עד כמה זה קרוב אליך אישית?
"יש לי חברים שגרים בדרום, חברים שגויסו שנמצאים בעזה. יש גם הרבה אנשים שגרים בדרום שאני מכיר מהפורום, כאלו שבאים להופעות ואני כבר מכיר אותם באופן אישי ומחובר אליהם, ופתאום אתה מרגיש מחויבות כלפיהם".
יש תחושה שאתה מאוד מעורב הפעם, יותר מבעבר.
"זה נכון, אני חושב שזה בגלל שהיום אני יותר בוגר ויש לי יותר מה להגיד. מצד שני, יש גם משהו במלחמה הזו שהוא כל כך בלתי נסבל, כי יש תחושה שאין פתרון. בגלל זה אני משתדל להיות מעורב. הלוואי והדבר הזה ייגמר הכי מהר שיש ועם הכי פחות נפגעים. שלא יפגעו חיילים שלנו ואולי אפילו יחזירו את גלעד שליט כחלק מהמבצע הזה".
כמו דנקר, גם מאיה בוסקילה מרגישה שהיא מעורבת במלחמה הנוכחית יותר מאי פעם: "אני חושבת שאפילו כשחוויתי את מלחמת המפרץ בתור ילדה לא לקחתי את זה קשה כמו היום. אולי זה בגלל שאני עכשיו בצבא ויש לי חברים שנמצאים עמוק בתוך הרצועה. משרתים איתי חיילים בבסיס שהוקפצו לדרום, ביניהם גם כאלו שנמצאים חודשים ספורים לפני שחרור ויש לי גם חברים שגויסו למילואים. זה מפחיד, כי אי אפשר לדבר איתם ואי אפשר לדעת מה איתם".
ואיך זה משפיע עלייך?
"האמת שזה כבר לילה שני שאני לא מצליחה לישון טוב. יש לי חברה שהילד שלה בחזית והיא כל הזמן בחרדות ואז אני מתחברת לזה. כשאת רק חווה את זה מהטלוויזיה זה נראה ומרגיש אחרת".
מעבר לשירות הצבאי, את עושה דברים נוספים שנוגעים למצב?
"בכל מקום שבו מבקשים התנדבות, אני שם. לאחרונה הייתי באחד המתנ"סים באשקלון עם עוד זמרים. שרנו לאנשים, חתמנו להם והצטלמנו איתם, זה עשה לי כל כך טוב. אולי גם בגלל שאני משרתת עכשיו בצה"ל זה מאוד חזק אצלי. אני מרגישה חלק מהעניין, כבר לא משתמטת ולא מנודה. נפשית אני יותר מחוברת וזה מדהים מבחינתי".
