לקח לחן טל שבוע - שבוע בלבד - להביא לעולם את בנה הראשון אילור ולחזור לעצמה כפי שהכרנו אותה בשנה האחרונה - אומרת את האמת, לא מתביישת, אמיצה ומפצירה בכם להיות גם כאלו.

"ככה נראית אישה שבוע אחרי לידה", כתבה חן טל (29) בפוסט באינסטגרם בו שיתפה טקסט ארוך ומעמיק והעלתה תמונה שלה בחזייה שמראה איך הגוף שלה נראה כעת, אחרי הלידה, בלי עריכה ובלי ריטוש.

"שבוע ימים אחרי לידה קשה ומפרכת שהסתיימה בניתוח קיסרי, ככה אני נראית!", כתבה, כל שבוע מופיעות במדורי הרכילות כתבות על סלב כזו או אחרת שהשתחררה מבית החולים, איכשהו תמיד הן לבושות בג'ינס צמוד וטי שירט. כאילו אצלן הגוף לא עבר את הטראומה של הלייף".


"יודעות איך אני השתחררתי מבית החולים?", שאלה, "עם אותה שמלה שלבשתי בחודש 9 שחשפה זוג רגליים צולעות שמלאות בשיער ובצקות, עם שיער סבוך אסוף לקוקו ספונג׳ה ומשקפי שמש ענקיים שיכסו פנים מותשות. וזה מעצבן אותי! זה מעצבן אותי לאאלה כי אני יודעת שאצל כולן זה ככה". אנחנו קצת מעריצים אותך על הטקסט הזה.

*ככה נראת אישה שבוע אחרי לידה* או לפחות ככה אני נראת. שבוע ימים אחרי לידה קשה ומפרכת שהסתיימה בניתוח קיסרי ככה אני נראת! כל שבוע מופיעות במדורי הרכילות כתבות על סלב כזו או אחרת שהשתחררה מבית החולים. איכשהו תמיד הן לבושות בג׳ינס צמוד וטי שירט, לפעמים בשמלה קצרה שחושפת זו רגליים דקיקות וארוכות וחיוך ענק מרוח להן על הפנים כאילו כלום לא קרה! כאילו אצלן הגוף לא עבר את הטראומה של הלייף, כאילו הן לא מדממות ויש להן חיתול בין הרגליים, כאילו להן אין עיגולים שחורים מתחת לעיניים אחרי לילות לבנים, פשוט כאילו החסידה הניחה להן את התינוק בעריסה. אתן יודעות איך אני השתחררתי מבית החולים? עם אותה שמלה שלבשתי בחודש 9 שחשפה זוג רגליים צולעות שמלאות בשיער ובצקות, עם שיער סבוך אסוף לקוקו ספונג׳ה ומשקפי שמש ענקיים שיכסו פנים מותשות. וזה מעצבן אותי! זה מעצבן אותי לאאלה כי אני יודעת שאצל כולן זה ככה. אבל למה אף אחת לא מדברת על זה לעזאזל? למה עשרות ומאות אלפי נשים צריכות לאכול את עצמן מבפנים שהן לא נראות ככה, כמו אותן סלב במדורי הרכילות ולהיכנס לעוד יותר דאון עם עצמן? עליתי בהריון שלי 15 קילו, שזה לא יותר מדי ולא קצת מדי (או ככה לפחות אמרו לי), אחרי 3 ימים מתישים בחדר לידה הגוף שלי נהיה חלש, בקושי החזיק את עצמו, איבדתי כמויות דם גדולות, והנפש... הנפש עוברת משבר כלשהו. התקפי בכי בלתי נשלטים, חוסר תיאבון, עייפות קשה... הורמונים קוראים לזה? שיהיה הורמונים. זו המציאות וכמעט כולן עוברות את זה, אני מבינה, אבל מרגיש לי כאילו זה נושא מושתק. כולם אומרים לי ״אל תדאגי זה יעבור״, ברור לי שזה יעבור אבל למה אף אחד לא הכין אותי לזה?! למה הכינו אותי לנשימות ונשיפות, לתרגילים עם כדור אבל לזה לא? למה לידה הצטיירה לי נטו כמשהו יפה וטהור שמסתכם רק בתמונה של יד של תינוק קטן אוחז באצבע של אימו? הפוסט הזה לא נכתב מתוך מרמור. באמת שלא. הוא נכתב כי אני רוצה לתת הרגשה טובה לעוד אמהות טריות או אמהות שבדרך, ולהגיד לכן שלא משנה אם את מפורסמת או לא, אם יש לך מיליון עוקבים או רק מאה, כולן נראות ככה, כולן עוברות את אותו דבר. יש כאלו שמסתתרות מאחורי זה ויש כאלו שלא. אני החלטתי שלא. אז זו אני בלי פילטרים ובלי עריכות, שבוע אחרי הלידה. הבטן רופסת, החזה כואב, התפרים כואבים והכל מדמם אבל כן, זה באמת עובר, ובאמת ההרגשה משתפרת, במיוחד כשאת מחזיקה את האוצר המיוחד שלך בידיים ומתמלאת בדמעות של אושר, שמחה וגאווה, כל מה שעברת נשכח.

A photo posted by Hental20 (@hental2o) on

mako סלבס בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם