אם אתם שורפים שעות מול המסך כדי לנצח בפוקר, להיות מאפיונרים טובים יותר או למצות את כישורי החוואות שלכם, אתם כנראה מכורים למשחקי פייסבוק - אבל עד כמה אתם מכורים? יש כאלה שאצלם ההתמכרות לא נגמרת בשריפת זמן מול המסך. אצל המכורים הכבדים ההתמכרות יוצאת מהאינטרנט ונכנסת לארנק; האנשים האלה מוציאים מאות ואלפי דולרים בכל חודש על רכישות של כסף וירטואלי, בתכנית הנחות מיוחדת שפיתחה זינגה, החברה האחראית על פיתוח המשחקים.
התכנית עונה לשם “Platinum Purchase Program”, והיא מיועדת לשחקנים "כבדים" בלבד, כפי שמסביר LootLady בבלוג שלו. בחנות אפשר לקנות 10 נקודות גמול תמורת דולר אחד וסכום הרכישה המינימלי הוא 2,000 שקלים. עבור משתמשים שרוצים לקנות בסכומים גבוהים, נפתחה כתובת מייל ייעודית: platinum@zynga.com. העברת התשלום מתבצעת בהעברה בנקאית בלבד ונקודות הגמול מתעדכנות בחשבון המשתמש לאחר 3-5 ימי עבודה ממועד ההעברה.
מעבר לסוגייה הבעייתית של לשלם כסף אמיתי עבור משחק וירטואלי, יש פה בעיה נוספת. התוכנית מתנהלת תחת מעטה סודית שלא היה מבייש שירות ביון, והחשאיות הזאת מביאה להרמת גבות מצד לא מעט גורמים. מדוע חברה שמגלגלת על פי הערכות שונות, מעל לחצי מיליארד דולר, לא מפרסמת איזה אחוז מכניסים לה אלו המכורים, שמבזבזים את כל ההכנסה החודשית שלהם על כסף וירטואלי ונקודות גמול?
התשובה נעוצה, אולי, בדברים שאמר עובד לשעבר בחברה, שהעדיף להישאר בעילום שם, לאתר sfweekly.com: "המוטו של זינגה הוא לעשות עוול. אני יעיז ואגיד כי זו אחת החברות הכי מנוולות שעבדתי בהן עד היום. הן מבחינה תרבותית והן מבחינה עסקית. עשיתי ככל יכולתי כדי להשפיע על חברים שלא ילכו לעבוד שם", הוא מספר.
אם אכן יתברר כי מעטה הסודיות סביב תוכנית הפלטינה נועדה כדי לא לחשוף את הניצול של אלו שהמשחק הוא כל מה שיש להם בחיים – היא אכן ראויה לשאת באשמה של חוסר מוסריות - ויחד איתה גם גוגל, אפל ופייסבוק שיצרו אותה והביאו אותה להכרה עולמית.
מצד שני, עם כל הצער שבדבר, חברת זינגה היא לא היחידה והתמכרות לטכנולוגיה ולקבצי מוזיקה דיגיטליים היא תופעה ידועה. ברור גם כי המשתמשים נושאים בחלק גדול מהאחריות לתופעה. כולנו בסוף הרי מכורים למשהו. השאלה היא אם מישהו טורח להגיד לנו את זה בפנים. וזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים מהמנהלים בזינגה לעשות.