ג'סיקה קופר, התובעת מטעם המדינה שמייצגת את הנפגעת טוענת כי וולקר, העובד כטכנאי מחשבים עבור המחוז בו הוא מתגורר, השתמש בכישוריו כדי לפרוץ לדואר האלקטרוני של אשתו. "ההודעות היו מוגנות באמצעות סיסמה. הוא השתמש בכישורים שלו כדי להוריד אותן, והשתמש בהן בצורה מאד וכחנית", היא מספרת לאתר news.softpedia.com.
אבל לא כולם מסכימים עם קביעתה של קופר. מומחים מתחום הפרטיות האלקטרונית טוענים כי זו הפעם הראשונה שבית משפט דן בין כתליו במקרה מסוג זה. לטענתם, הפסיקה יכולה להיות רבת השפעה היות וכ-45% ממקרי הגירושים בארה"ב כוללים דרגות שונות של פגיעה בפרטיות כמו חיטוט בדואר אלקטרוני, חשבונות פייסבוק ושיטות נוספות של כריית מידע אישי מרשת האינטרנט.
"זה הולך להיות מעניין היות ואין תשובה משפטית ברורה במקרה זה" , אומר פרדריק ליין, מומחה מהתחום שכתב ספרים בנושא פרטיות אלקטרונית. לטענתו, העובדה כי וולקר ואשתו חיו יחד באותו הבית והייתה לו גישה חופשית למחשב שלה יכולה לעזור לו במשפט.
אותנו מעניינת העובדה כי מערכת המשפט האמריקאית התחילה להתערב בכל הקשור להתנהגות במדיום האלקטרוני, תחום שעד היום היה אפור ולא ברור. יותר מכל, הסיפור הזה מצביע על החשיבות שמייחסת מערכת המשפט לדואר האלקטרוני. וגם אם מדובר בבני אותה משפחה, קריאת הודעה לא שלנו עדיין נחשבת לפגיעה בפרטיות.
סביר להניח, שהתוצאה של המשפט תכתיב בעתיד את מידת המעורבות שיהיו לשופטים בשר ודם גם בנושאים אחרים במדיום זה כמו זכויות יוצרים על תוכן אלקטרוני, גניבת זהויות וירטואליות והטרדות מיניות באתרי היכרויות ורשתות חברתיות.
אין ספק כי הטכנולוגיה הצליחה לטשטש את הגבול בין החיים במימד הפיזי לזה האלקטרוני – השאלה היא עד כמה. מה שבטוח זה שאם וולקר יישב בכלא, הוא לא יהיה היחיד.