רובנו הגדול משתמש ברשת האינטרנט כחלק בלתי נפרד משגרת החיים: פותחים פרופילים ברשתות חברתיות, מנהלים בלוגים, מקימים אתרים ובעיקר מזינים לתוך הרשת כמות עצומה של מידע אישי. אבל האם חשבתם פעם מה קורה לנו ברשת האינטרנט אחרי שאנו מתים? מה קורה לכל המידע הזה וכמה זמן לאחר מותנו אנחנו ממשיכים לחיות באינטרנט?
הרשת החברתית פייסבוק, למשל, היא דוגמה למקום בו רוחות רפאים יכולות להמשיך ולתקשר איתך. קורטני פורווין, שבחודש שעבר נכנסה לחשבון שלה בפייסבוק, גילתה לתדהמתה כי האתר ממליץ לה לחדש את הקשר עם חבר של המשפחה - שמת חודש לפני כן. "זה היה כאילו הוא חוזר אליי מהמתים", שיחזרה פורווין בראיון לניו יורק טיימס.
פייסבוק מושכת בכתפיים בעניין הזה. "זהו נושא מאד רגיש", אומרת מרדית' צ'ין, חברה בצוות הדוברות של פייסבוק. "כמובן שהודעות קופצות בנוגע לחברים שנפטרו יכולות להיות נושא כואב, אבל אנשים נפטרים בכל יום ואנחנו לעולם לא נוכל להיות מושלמים ולדעת זאת מספיק מהר כדי לעדכן את הנתונים".
למרות שהבעיה צצה בפייסבוק, היות והיא הרשת החברתית הגדולה בעולם, היא רלוונטית לכל הרשתות החברתיות. ג'יימס כץ, פרופסור לתקשורת מאוניברסיטת Rutgers, טוען כי פייסבוק חווה מה שנקרא "בעיית הזדקנות". אם בתחילת דרכן המשתמשים היו צעירים ובריאים, הרי היום חלק נכבד מהמצטרפים לעולם החברתי באינטרנט הם מבוגרים בני 65 ומעלה, הנמצאים בקבוצות סיכון שונות בגין מצבם הבריאותי. נראה כי ככל שהזמן יחלוף, התופעה של חברים שנפטרו תהפוך להיות נפוצה יותר ברשת.
הרשת לא יודעת להיות רגישה לכאב שלנו
קיימות מספר בעיות עם האינטרנט כשליח הודעות פטירה. הראשונה שבהן היא חוסר היכולת של הרשת החברתית להתייחס להודעות אלו ברגישות הנאותה. זהו מדיום דיגיטלי, קר ומדויק, והוא מציג את ההודעה על הקיר של המשתמש בצורה יבשה. בעיה נוספת היא שפייסבוק במרבית הפעמים תהיה יותר מהירה בתגובה שלה מאשר כל צורת תקשורת אחרת וזה בגלל כמות המשתמשים, הפיזור הגלובלי שלהם והזמינות שלהם לפלטפורמה שמאחדת את כולם בזמן אמת. ותוצאות הבעייתיות הזו באות לביטוי בעדויות משתמשים.
גולשת אנונימית מספרת כי הבת שלה, כאשר הייתה סטודנטית במכללה, חוותה שני מקרים בהם ידעה על פטירת חברים דרך פייסבוק. במקרה הראשון זו הייתה חברה מימי בית ספר שנהרגה בתאונת דרכים בדרך למבחני סוף שנה; במהלך השעות הראשונות מיד לאחר התאונה התחילו להופיע הודעות של חברים בפייסבוק לגבי מצבה עוד בטרם היה דיווח רשמי מהמשטרה. במקרה השני היא גילתה שהשותף שלה לחדר התאבד במהלך סוף שבוע בו נסע לבית הוריו – גם את הידיעה הזו היא קיבלה בפייסבוק.
בעדות אחרת מספרת פאם מלוס אנג'לס כי למרות שאחיה נפטר באפריל היא המשיכה לקבל הצעות מפייסבוק להיות איתו בקשר, לכתוב על הקיר שלו ולשלוח לו דואר אלקטרוני. "לו רק הייתי יכולה לעשות זאת", היא כותבת. גולש אחר מספר כי לאחרונה הוא קיבל הצעה בחשבון הפייסבוק שלו להיות חבר של מישהו שנפטר לפני יותר מעשרים שנה - חבר מעולם לא השתמש בפייסבוק ונפטר הרבה לפני שהיא נוסדה. התעלומה נפטרה לאחר שהסתבר כי אחותו של הנפטר משתמשת ברשת כדי לאתר חברים שלו שיעזרו לה להכיר אותו דרך ההיכרות האישית שלהם עימו. אחד המקרים הכי מוזרים ואירוניים אולי, הוא זה של רוזי מאריזונה. ידיד עבר שלח לה בקשה שתהיה חברה שלו בפייסבוק וכאשר היא נכנסה לחשבון שלו לאחר כשבוע – הסתבר שהוא נפטר.
איך מתמודדים עם מוות באינטרנט? ואיך בכלל יודעים מי מת?
התמודדות עם מוות של חבר או קרוב אינה קלה וזו תקופה טעונה מאד מבחינה רגשית. השאלה היא, איך יכולות רשתות חברתיות לדמות מציאות זו במדיום האינטרנט והאם זה בכלל אפשרי. אצלנו בארץ מנסים להתמודד עם התופעה באמצעות צו איסור פרסום לאתרי החדשות המרכזיים בכל פעם שמישהו נהרג, לפחות עד שמודיעים למשפחה שלו. גם זה ללא הצלחה מרובה וכפי שמוכיח מקרה התרסקות מסוק היסעור ברומניה, יכולת הצנזורה לשלוט במידע הזורם מגולשים כמעט ולא קיימת.
אז איך בכל זאת פייסבוק ומתחרותיה מתכוונות להתמודד עם התופעה? האתר geekosystem מציע מספר דרכים. אפשר לזהות חשבון של מישהו שנפטר פשוט כי הוא לא גדל - היות ואין לו יכולת להוסיף חברים חדשים. אם מזהים חשבון כזה אפשר לחסום אותו בפני מצטרפים חדשים וקיימים כדי להקל על האבל שלהם. דרך נוספת היא לשלוח לכל משתמש, אחת לתקופה, הודעת דואר אלקטרוני לצורך אישור קיום ואם הוא או היא לא עונים להודעה לאחר תקופה מסויימת, החשבון שלהם יינעל עד שיאשרו אותו, אם בכלל.
מרדית' צ'ין מצידה, טוענת כי פייסבוק שוקלת מספר דרכים בעצמה, כמו תוכנה שתפקידה לסקור את ההודעות ברשת אחר הודעות חוזרות עם תוכן הקשור למוות כמו "נוח בשלום" או "אני מתגעגע אליך", ואת החשבונות בהם ימצאו הודעות אלו להעביר לבדיקה של גורם אנושי, שיחליט האם בעל החשבון איתנו או לא.
יום אחד נין של נין יחפש אתכם באינטרנט. מה הוא ימצא שם?
חיים ומוות מכתיבים את מחזור חיינו. אין ספק כי באותה הדרך בה רשת האינטרנט מצאה את דרכה להכיל את חיינו היא תצטרך למצוא דרכים להכיל גם את מותנו. ציוצים, סטטוסים, מחשבות, כתבות, מאמרים, תמונות, חברים ועוקבים, כל אלו הם חלקים המשרטטים את התצרף האישי שלנו, החל ביום בו התחלנו לגלוש ועד היום בו כוחותינו הפיזיים לא יאפשרו לנו להזיז את העכבר והמקלדת.
הדרך עוד לא ידועה. ייתכן והחשבון שלנו יהפוך לסוג של מצבה אלקטרונית בבית הקברות של חשבונות פייסבוק ויאפשר לנינים של הנינים שלנו לחפש כאלו שהכירו אותנו; או שאולי החיים שלנו במדיום האלקטרוני יסתיימו בלחיצה פשוטה על מקש ה-delete של אחד מעובדי פייסבוק. אבל דרך כלשהי תמצא, זה בטוח. הרי אנחנו הגולשים הם אלו המעניקים לאינטרנט את ההצדקה לקיומו בסופו של דבר. החיים שלנו, החוויות שלנו, האהבות והשנאות שלנו הן אלו הנותנות לה את הנשמה. בלעדינו, מתים או חיים, תישאר רשת האינטרנט רק אוסף של חוטי נחושת וברזלים.