כמה אתם אוהבים לדעת על סרטים לפני שאתם צופים בהם? אני למשל אוהב לדעת (ובגדול גם מאמין שעדיף לדעת) כמה שפחות, לכן כבר שבע שנים שלביקורות שלי כאן קודמת "השורה העליונה" שתכלס חוסכת לכם את הקטע של לקרוא אותי, על לא דבר. בכל מקרה, אם אתם כמוני בעניין הזה, אז המידע היחיד שנחוץ לכם על "מתוקה רצח" ("Abigail") הוא שמדובר בקומדיית אימה של הבמאים מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט - אותו צמד שהבריק בשנים האחרונות עם "צעקה" (תכלס "צעקה 5") ו"מי שעומד מאחוריי" - ושזה אחלה סרט.
אם אתם אוהבים לדעת קצת, אבל לא יותר מדי, אז "מתוקה רצח" מתחיל כמו סיפור סטנדרטי של חטיפה. ילדה-בלרינה בשם אביגייל (אלישה ויר בת ה-15), בבירור בתו של אדם שלא חסר לו כסף, נחטפת על ידי צוות שנשכר למשימה. היא מורדמת ונלקחת ברכב לבית גדול, שם אנחנו מתוודעים לחבר החוטפים ולשמות הבדויים שלהם: ג'ואי (מליסה באררה), מקצוענית עם עבר צבאי; פרנק (דן סטיבנס), שוטר לשעבר; ריקלס (וויליאם קטלט), צלף מארינס בדימוס; סמי (קתרין ניוטון), האקרית מבית עשיר שמחפשת ריגושים; פיטר (קווין דורנד), בריון שמחפש מכות; ודין (אנגוס קלאוד, שהלך לעולמו זמן קצר לאחר הצילומים), נהג שודים עם נטיות סוציופתיות. מלבדם נכיר גם את מי שהזמין מהם את הג'וב, איש המסתורין למברט (ג'אנקרלו אספוזיטו), ותכלס זהו. כלומר, בערך כשנסיים להכיר את הנפשות הפועלות נגלה גם שזאת ממש לא חטיפה סטנדרטית, ותסתפקו בזה. ברצינות: אם אתם לא רוצים לדעת יותר מדי, תפסיקו לקרוא עכ-שיו.
אוקיי, עכשיו נניח שאתם רוצים לדעת כמה שיותר. אז קודם כל, המפיצה טוליפ אנטרטיינמנט כבר עשתה צעד לקראתכם כשתרגמה את השם המקורי, "אביגייל", ל"מתוקה רצח" - צירוף שאני באופן אישי הייתי מתבייש להשמיע בקופת הקולנוע, וחוץ מזה מהווה סוג של ספוילר, אבל מה אני מבין בהפצה. לענייננו, מה שמגלים החוטפים בעודם מפנטזים על כופר של 50 מיליון דולר הוא שכאב הראש כאן הוא לא האבא אלא הילדה, שמתחת לחזותה הבלרינית מסתתרת ערפדית רצחנית עם חוש הומור מעוות.
אם ראיתם את "מי שעומד מאחוריי", שבו צעירה יוצאת להכיר את משפחתו של בן זוגה ומגלה שלמעשה הוזמנה להשתתף במשחק מחבואים עד המוות, אז זה גם הראש של "מתוקה רצח": פתיחה רגועה, טוויסט חולני, ומאותו רגע טונות של אלימות גרפית, הומור מקאברי וזוועות כל כך קיצונית (בכוונה) שהן בעיקר מאוד מצחיקות (שוב בכוונה). זה עדיין דורש מידה של קיבה, אבל הדגש כאן הוא פחות על האימה ויותר על הקומית. דגש אחר הוא על רפרנסים חמודים לתולדות הקולנוע, כמו מחוות ספורדיות ל"החשוד המיידי" ול"כלבי אשמורת", וגם למי שנקראו "הראט פאק", "חבורת העכברושים" בתרגום מילולי - פרנק סינטרה, סמי דיווייס ג'וניור, דין מרטין וכיו"ב, שהכינויים של החוטפים מבוססים עליהם, כי למה לא.
בטינלי-אולפין וג'ילט ביימו את שני הסרטים האחרונים בסדרת "צעקה". "מתוקה רצח", עם חוסר הרצינות המרנין שבו הוא מתייחס לז'אנר האימה ועם האלימות משובבת הנפש שלו, נמצא ממש על התפר שבין סדרת הסרטים ההיא ל"מי שעומד מאחוריי" - והוא גם סובל מהבעיה העיקרית, כמעט היחידה, שפגעה קצת בפאן הטהור של האחרון: מרגע שאנחנו נחשפים לטוויסט הגדול, זה כאילו שהחול העלילתי מתחיל לאזול בשעון של הסרט. בדיחות טובות יש עד הרגע האחרון, gore לחובבי הז'אנר יש בלי סוף, אבל בשלב מסוים נדרש הילוך סיפורי נוסף שפשוט לא קיים בתיבה.
"מתוקה רצח" לגמרי מומלץ, ויש בו אלמנטים שמצדיקים התעקשות על מסך גדול. הוא מגעיל במובן החיובי של המילה, מקפיץ בלי לעצבן ובעיקר מצחיק מאוד (צל"ש ספציפי לדורנד, שמוציא את המקסימום מהז'לוב שהוא מגלם). בעיקר הסרט הזה עושה חשק לראות מה בטינלי-אולפין וג'ילט יוציאו תחת ידם כשיתלבש להם תסריט בלי "אבל", כי זה כבר פעמיים שהם כמעט הביאו לנו "מצאת החמה עד צאת הנשמה" חדש, אפרופו דברים שפדיחה להגיד לקופאי בקולנוע.