אם הייתי קורא מראש את התקציר של "מעשייה אמריקאית" ("American Fiction"), הייתי מניח שמדובר בתרכיז כל הרעות החולות של תרבות ה-woke. אין באמור לעיל זלזול חלילה בתרבות הזו, אבל רבים מהסרטים שנעשים ברוחה הם יצירות שבהן כל דבר - מהסיפור ועד הליהוק - מבקש להיות "נכון", ואומנות נכונה היא בהגדרה אומנות מסורסת (שלא לומר מצונזרת, היבט שבו אין כמעט הבדל בין ה-woke לתפיסת העולם האולטרה-שמרנית: הרי זו וגם זו קובעות מה מותר ומה אסור לתרבות שלנו להיות). אני חופר בנקודה הזו מפני ש"מעשייה אמריקאית" נכנס בדיוק לאזור המחייה של יצירות woke טיפוסיות, אבל יורה משם חצים חדים להפליא למקומות שה-woke מתעקש לגעת בהם רק בכפפות של משי (בעצם מה משי, בכפפות תנור. רק שלא ישרוף לאף אחד). חלק מזה קשור לעובדה ש"מעשייה" מבוסס על ספר בן יותר מ-20 שנה, אבל העובדה שכך נראה העיבוד הקולנועי שלו בימינו-אנו היא נס של ממש.

אם לחזור לנקודת הפתיחה, אז לא קראתי את התקציר של "מעשייה אמריקאית" לפני שצפיתי בו. למעשה לא ידעתי עליו כלום, פשוט כלום, והרווחתי את אחת ההפתעות הקולנועיות הגדולות של השנים האחרונות: סרט נבון להפליא, מצחיק במקומות הנכונים ומרגש מאוד באחרים, דרמה קומית להתענג עליה בזמן אמת וסאטירה מדויקת לחשוב עליה בדרך הביתה. לכן אני מציע גם לכם להפסיק לקרוא ולהצטייד בזוג כרטיסים, או להישאר כאן בידיעה שכל מילה נוספת מיותרת (אם כי אני מבטיח להימנע מספוילרים. אני בומר, לא מניאק).

אחרי שלושה עשורים, ג'פרי רייט סוף סוף כובש את הוליווד

אז ככה: גיבורנו הוא תלוניוס "מונק" אליסון (ג'פרי רייט), סופר שחור שמתפרנס בעיקר כמרצה, וגם זה בקושי. הספרים שלו, שמלכתחילה כתובים "גבוה", אינם נמכרים בכלל - דווקא בתקופה שבה כותבים שחורים הם להיט בקרב מי שנושאים איתם אשמה לבנה. המייצגת העיקרית של הגל הזה היא כותבת שחורה בשם סינטרה גולדן (איסה ריי), שרומן עמוס סטריאוטיפים פרי עטה הוא הצעקה האחרונה. אפילו האישה החדשה בחייו של מונק, קורליין (אריקה אלכסנדר), קוראת אותו בהתלהבות גדולה.

מונק מוצא את עצמו בחופשה כפויה מהאוניברסיטה בדיוק כשנעשה ברור שיידרש הון כדי לטפל באמו הקשישה. הוא מנסה למצוא פתרונות בעזרת אחותו, רופאה וגרושה טרייה בשם ליסה (טרייסי אליס רוס), ואחיו קליף (סטרלינג קיי בראון), מנתח פלסטי שאשתו זרקה מהבית לאחר שתפסה אותו עם גבר. בינתיים מחליט מונק לכתוב "ספר שחור" רק כדי לחשוף את ערוותו של הטרנד המדובר, אבל כשמתברר ששלושת האחים אינם יכולים לממן את הטיפול באמם, הפוטנציאל הכלכלי של היצירה המפוקפקת נראה פתאום אטרקטיבי.

"מעשייה אמריקאית" הוא לפני הכל סרט אנסמבל נפלא. כל השחקנים והשחקניות, ללא יוצא.ת מן הכלל, עושים עבודה פשוט נהדרת. אם לבחור פייבוריטים, אז בראון ורוס גונבים כל סצנה בהשתתפותם. זאת נוצה נהדרת בכובע של הבמאי קורד ג'פרסון, וממש קשה להאמין שהעבודה הבוגרת והבשלה הזו היא סרט הביכורים שלו כבמאי (האיש הוא בדרך כלל תסריטאי ותמיד בטלוויזיה, ר' "מומחה לכלום", "המקום הטוב" ו"השומרים"). ג'פרסון גם עיבד את המקור הספרותי מ-2001, "Erasure" מאת פרסיבל אוורט, והרוויח ביושר את המועמדות שלו לאוסקר בקטגוריית התסריט המעובד. 

מי שהפיקו את "מעשייה" הם הישראלי רם ברגמן ושותפו בחברת "טי סטריט", הבמאי ראיין ג'ונסון (השניים האלה עמדו כצוות מפיק-במאי מאחורי "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", אבל כפיצוי גם מאחורי "בריק" ו"לופר"). קשה לי להאמין שנראה את ברגמן עולה לבמה בטקס האוסקר, שם צפוי "מעשייה" להפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר למועמדים מובהקים יותר, אבל לכו תדעו. בכל זאת, כוחה של אשמה לבנה. פרסים או לא (גם רייט ובראון מועמדים לפסלונים), woke או תרדמת, לכו לראות את "מעשייה אמריקאית". באמת שאין דברים כאלה.