מלך בארמון של סורגים

אמינות היא אוברייטד. כלומר, השאלה "האם אני מאמין שדבר כזה יכול להתרחש במציאות" היא משנית לחלוטין ליכולת שלנו ליהנות מסרט. מה שחשוב זה עולם קולנועי עקבי בחוקיות שלו, בגבולות האפשרי שהוא מציג. זה כאילו מובן מאליו - הרי זאת בדיוק השהיית אי-האמון שבזכותה אנחנו מסוגלים ליהנות מסרט על אדם מעופף או אפילו נשוי באושר – אבל מה לגבי סרטים שמתרחשים במציאות קשה במיוחד, "מציאותית" במיוחד, כמו סרטי כלא? 

ובכן, האמת היא שאותו כנ"ל. לראיה (זהירות, ספוילר בן 23 שנה!), האם היעדרה של תשובה לשאלה "איך לעזאזל הצליח אנדי דופריין לתלות ולמתוח מחדש את הפוסטר של ראקל וולש *מתוך* הקיר?" פגמה בהנאה שלכם מ"חומות של תקווה"? כנראה שלא. ונניח שפשוט לא שמתם לזה: האם בכלל עצרתם לתהות בשאלת ההיתכנות של חפירת מנהרת מילוט באמצעות פטיש בגודל של כפית? כנראה ששוב לא, כי העולם שנבנה ב"חומות של תקווה" הוא ממילא מאזורי האגדה או המשל. ככזה, הוא נגע במאות מיליוני צופים לא כי הוא מספר משהו "אמין", אלא כי הוא נגע במשהו אמיתי – הקונפליקט האבסורדי בין הכאב שמובנה בתקווה והקהות המבורכת שבאה בילט-אין עם הייאוש. 

לראיה נוספת, השבוע נהניתי מאוד מ"מעל החוק", שהוא סרט כלא לא אמין בשיט.

ג'ייקוב (ניקולאי קוסטר-ולדאו, או ג'יימי לניסטר למיטיבי "משחקי הכס") הוא כלכלן מצליח שלילה אחד נופל עליו מנחוס מהסוג שאנדי דופריין הגדיר בשעתו כ"חוסר מזל שצף מלמעלה וחייב לנחות על מישהו": הוא מוצא את עצמו מעורב בתאונה קטלנית. וזה קורה אחרי שהוא שותה, כך שהשילוב של טעות בשיקול דעת וחוסר מזל מושלם שולח אותו לכלא. אשתו קייט (לייק בל) משוכנעת שהמשפחה תשרוד את זה, אבל המנחוס של ג'ייקוב רק מסלים אחרי הלילה ההוא. בעצם אנחנו מתחילים להכיר אותו רק אחרי עשר שנים בכלא, וכשאף אחד כבר לא קורא לו ג'ייקוב. עכשיו הוא "מאני". 

מה בדיוק קרה לג'ייקוב בכלא? למה המשפחה שלו היא כבר לא חלק מחייו כשהוא משתחרר? ולמה ברור מהשנייה הראשונה שלו כאדם חופשי שהוא סחב לתוך העולם שבחוץ את מה-שזה-לא-יהיה שהחזיק אותו בפנים? הבמאי-תסריטאי ריק רומן וו מפזר את האינפורמציה לאט ודק, כי העלילה היא עריכה צולבת בין השנים של "מאני" בפנים וקורותיו לאחר השחרור, לא כולל הפלאשבק לליל האירוע. ככה אנחנו מקבלים את כל המידע על מה שהיה רגע לפני שכל מה שנשאר לגלות זה מה יהיה, ועריכת הסיפור הנבונה הזאת מסבירה לפחות חלק מהאפקטיביות של "מעל החוק". 

החלק האחר, שמתחבר ישר לעניין האמינות, הוא מטרת המשימה של הסרט הזה – ואין בכלל ספק שהמטרה היא חקר דמות. לא לחינם זה נקרא במקור Shot Caller, "זה שמחליט" או "זה שקובע"; השאלה שמניעה את העלילה היא אם גבר שהיה סיפור הצלחה בעולם הנורמטיבי יכול להפוך לכזה גם מאחורי הסורגים. התשובה היא "כן, אבל", והאבל הזה הוא כל הדברים – מוסריים, חומריים ואחרים – שהיו חייבים להשתנות כדי שג'ייקוב יהפוך למאני. 

קוסטר-ולדאו משדר יפה מאוד, בלי הפרזות דרמטיות, את ההבדל בין הגבר שנכנס לזה שיצא. ההופעה שלו היא רק נדבך אחד של הסרט שהעלה בדעתי את "שובר שורות", שהייתה כולה קודש לחקר דמות גברית שעושה מסע מלב הנורמטיביות אל לב המאפליה; לקוסטר-ולדאו אין אמנם את רוחב היריעה שהיה לבריאן קרנסטון, אבל הוא עושה ממש אחלה את הדוקטור ווייט ומיסטר הייזנברג האישי שלו. 

אגב "שובר שורות", בעונה האחרונה של הסדרה מזכירים לנו שכל מה שראינו – כל המהפך של וולטר וייט ממורה מסכן לכימיה לקינג-פין של ניו מקסיקו רבתי – קרה בתוך שנה אחת. זה לא אמין לשנייה, כמו שאלף ואחת החלטות תסריטאיות של וינס גיליגאן לא היו אמינות לשנייה, וזה מעולם לא שינה לשנייה. אותו הדין לגבי "מעל החוק", שמציג בין השאר בתי כלא לא סבירים לחלוטין (ברצינות, יש אשכרה תפקיד של האסיר ששולט בהכל וזה אפילו הולך בקדנציות?) ותכנית-על של הדמות הראשית שגורמת למזימות של לקס לות'ר להיראות צנועות בהיקפן. זה לא משנה: מבחן האישיות של ג'ייקוב, או ליתר דיוק מבחן האנושיות שלו, הוא המשהו האמיתי של "מעל לחוק". ובשורה התחתונה, זה מספיק בשביל לנצח את כל האי-אמיתות.      

זאת כבר הפעם השלישית שאני רואה את הבמאי ריק רומן וו תופר תרחיש "לא סביר אבל לא אכפת לי" סביב גבר בקונפליקט קיצון: סרט הכלא שלו "לשרוד מעבר לסורגים" עם סטיבן דורף היה בדיוק כזה (ובכלל, זה נראה בדיעבד כמו ניסוי כלים לקראת "מעל לחוק"), ולאחרונה הוא עשה את זה ב"מלשין", שבו דה רוק מגלם גבר שעוזר למשטרה להפיל קרטל סמים כדי לחסוך לבנו 30 שנות מאסר. 

אנחנו חיים בעידן שבו סרטי גברים מובהקים הולכים ונכחדים, וריק רומן וו לא רק עושה כאלה - אלא גם עושה אותם יותר ויותר טוב. עכשיו שימצא דרך לעשות אותם טיפה יותר סבירים, כדי שלא אצטרך לגרוע לו כוכב וחצי רק על סעיף "נו באמת" ועוד לחפור לכם שעה על למה זה בעצם לא ביג דיל. 

mako תרבות בפייסבוק