באחד הרגעים הכי חמודים מתוך "כשהארי פגש את סאלי", קארי פישר מתפייטת באוזניה של מג ראיין: "אם לא תתפסי עכשיו את הגבר הנכון בשבילך, מישהי אחרת תעשה את זה, ואת תצטרכי לחיות את שארית חייך בידיעה שמישהי אחרת נשואה לבעלך". להבדיל לא מעט הבדלות, זה בגדול הסיפור של "קריד 3" - סרט שהגיבור האמיתי שלו אינו אדוניס קריד, אלא חבר הילדות שלו דמיאן "דיים" אנדרסון, שבמשך 18 שנה ישב בכלא וראה מישהו אחר חי את חייו (מה, אמרתי שזה להבדיל לא מעט הבדלות).
אם "קריד" הראשון היה סרט שזכה באופן גורף לשבחים (ולפרסים, הזכור מביניהם גלובוס הזהב לסילבסטר סטאלון על שובו לתפקיד רוקי בלבואה), הרי שסרט ההמשך כבר התקבל בצוננים יחסיים. אני דווקא אהבתי אותו, בדגש על האלמנטים הדרמטיים שלו, והנה מגיע פרק ג' ושוב מציע סרט איגרוף שהדלק שלו הוא דרמה בינאישית שפשוט עובדת - במקרה הזה סיפורם של שני חברים שנפגשים מחדש אחרי שהחיים הפרידו ביניהם בכל המובנים האפשריים. אחד נעשה אלוף העולם באיגרוף; השני רואה מהכלא את ההצלחה של החבר שלו ומפנטז שגם הוא עוד יקבל איכשהו את הצ'אנס שלו בזירה.
העובדה שמייקל בי. ג'ורדן לא רק מככב שוב, אלא הפעם גם מביים, היא לכאורה איתות אזהרה; בכלל, סרט שלישי בפרנצ'ייז שהוא מלכתחילה ספין-אוף של פרנצ'ייז אחר - שבעצמו לא ידע מתי להיגמר, ר' הסרטים המאוחרים בסדרת "רוקי" - לא צופן בחובו הבטחה גדולה לאיכות. אבל ראשית, השלישי בסדרת "קריד" הוא גם הראשון בה שמתנתק לגמרי מהסדרה האם (כלומר, מלבד קרדיט ההפקה לסטאלון), ונראה שעושה לה טוב לעמוד על רגליים משלה. לראיה, במקום עוד מאותו הדבר אנחנו מקבלים כאן משהו לגמרי פרֶש - והקרדיט על כך מגיע בחציו לכתיבת הדמות של דיים, ובחציו להופעה המצוינת של ג'ונתן מייג'ורס בתפקיד האנטי-גיבור הטראגי. בכלל, זאת השנה של מייג'ורס, שלפני דקה ראינו ב"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה". אבל כמה נחמד לראות אותו גם בסרט שאינו מבאס.
טסה תומפסון חוזרת לתפקיד בת זוגו של קריד, ביאנקה; לצדה מקבלת דקות מסך משמעותיות בתם כבדת השמיעה של בני הזוג, אמארה (מילה דיוויס קנט). אבל "קריד 3" הוא סרט שהסנטר שלו נמצא לגמרי בציר שבין אדוניס לדמיאן, בין החבר שעשה את זה בגדול לחבר שאכל אותה, וברגעים הכי טובים שלו קשה קצת להחליט מי כאן הגיבור ומי המניאק. באותה נשימה, הסרט מפספס הזדמנות לצאת באמת גדול כשהתסריט מסמן לנו בנקודה מסוימות מיהו הנבל במקום להשאיר אותנו חצויים בעניין הזה.
אבל אין צורך להתחזר. גם כי הישורת האחרונה מצליחה לאזן מחדש את הדרמה, ובעיקר כי "קריד 3" הוא יופי של סרט איגרוף. הייתי מוריד לג'ורדן כמה נקודות על מספר קטעי אקסטרים-סלואו-מושן מיותרים לגמרי, אבל הקרבות משובחים מלבד העניין הפעוט הזה, והדרמה שבקרקע פשוט עובדת. אין אפס.
אגב, מעניין: ב"סניקרס", סרט הפשע המקסים של פיל אלדן רובינסון מ-1992, המפתח העלילתי מצוי בקונפליקט בין שניים - רוברט רדפורד ובן קינגסלי - שכנערים היו שותפים לפשע. האחד נתפס, השני נמלט, וזה עיצב את חייו של כל אחד מהם ואת אופי המפגש ביניהם כבגירים. בהינתן שזה אחד לאחד הסיפור של "קריד 3", הסרט הזה שלח אותי הביתה עם הרהור קולנועי-פילוסופי: וואי, כמה שקונפליקט עלילתי משתדרג כשמוסיפים לו שני אנשים שמפוצצים איש את רעהו מכות.