"מהומה במשרד", במקור "Office Space", המציא מוצר פיקטיבי שגרם ליצרנית שלו לייצר אותו במציאות. נדמה לי שכבר הזכרתי כאן פעם את הסיפור הזה: אחת הדמויות הזכירות ביותר ב"מהומה" היא זו של מילטון, הלוזר הכי גדול במשרד שכולו לוזרים. הבמאי-תסריטאי מייק ג'אדג' ("ביוויס ובאטהד", "מלך הגבעה") תפר לדמות האומללה הזו סיפור אהבה של ממש לחפץ דומם: שדכן משרדי בצבע אדום מתוצרת "סווינגליין". אבל במהלך ההפקה התברר שסווינגליין בכלל לא מייצרת שדכנים אדומים, אז ג'אדג' פנה אליה בבקשה שתייצר אחד במיוחד עבור הסרט. החברה נעתרה, ראתה כי טוב, החלה לייצר אותו על בסיס קבוע - ולבסוף הפך השדכן האדום הפיקטיבי-לשעבר לנמכר ביותר שלה.
אני מת על הסיפור הקטן הזה כי הוא ממחיש את היכולת המוזרה של סרטים להשפיע על המציאות - לא תמיד לטובה, אם אתם זוכרים למשל את גל האימוצים ואחריו את גל הנטישות של כלבים דלמטיים בעקבות "101 כלבים וגנבים" - והשדכן האדום של "מהומה במשרד" הוא משל ושנינה בהקשר הזה, ולו מפני שהסרט הזה מזוהה בכלל עם פיסה אחרת של ציוד משרדי: המדפסת. אותו מוצר מזוויע, השני ברשעותו רק לפקס, שסגירת החשבון איתו היא ביי-פאר הסצנה האהובה והמצוטטת ביותר מתוכו.
אם מעולם לא שמעתם על "מהומה במשרד", אז זה קצת כמו הסדרה "המשרד" רק פחות נוטה לרגעי אויש-איזה-מתוקים: רון ליוינגסטון מגלם מתכנת ששונא כל רגע בדיי-ג'וב שלו, מתעב את הקרקע שהבוס שלו (גרי קול) דורך עליה, פורק את כל התסכולים שלו עם מלצרית ממסעדה סמוכה (ג'ניפר אניסטון) ולאט-לאט מתחיל לחשוב על נקמה מסוג מאוד מסוים. אבל אל לנו להיטפל לפרטי עלילה: מה שהפך את הסרט הזה לבלתי נשכח הוא אווירת קומדיית הייאוש הכל כך מדויקת שלו. זה "שביזות יום א': הסרט", רק שכל יום הוא א', כלומר ב' (נו, כי זה בעולם הנוצרי, מה יש לכם).
1999 הייתה שנה טובה כל כך בקולנוע ש"מהומה במשרד" כמעט שאינו מוזכר בכתבות שמעלות אותה על נס. כשבעולם וגם כאן ציינו 20 שנה ל"המטריקס", "אמריקן ביוטי", "מועדון קרב" ו"מגנוליה", די טבעי שסרטו הזעיר של מייק ג'אדג' היה במקרה הטוב הערת שוליים. אבל נדמה לי שכדאי לנצל את השבועות האחרונים שבהם זה עדיין לא נראה מוזר להיזכר ב-1999 - אתם יודעים, תכף חגים ואחר כך כבר יתחילו סיכומי העשור - כדי להרים לסרט הפולחן ההוא, שהוא כנראה הכותר היחיד מבציר 99' שבאמת-באמת יושב על ההגדרה המחייבת של סרט פולחן.
יש איזו נטייה לבלבל בין הצלחה מסחרית ומעמד של קאלט, שזה מוזר, כי בעצם זה בדיוק ההפך: הרי סרטי פולחן אמיתיים הם אלה שעונים להגדרה השנייה של Cult באנגלית, כלומר "כת". יצירות שהקהל הרחב מפספס אותן ועדת מעריצים אדוקה (=כת) מפיצה את הבשורה בעניינם עד ששאר העולם מיישר קו, או לפחות באים כמה היפסטרים וכותבים עליהם בשילוב המתבקש של חדוות גילוי והתנשאות. זה היה התרחיש עם "מופע הקולנוע של רוקי", סרט הפולחן הדפיניטיבי; זה גם מה שקרה עם "החדר" של טומי וויזו, עם "המעקלים" של אלכס קוקס, עם סדרת "מוות אכזרי" של סם ריימי. במובנים רבים זה קרה גם עם קלאסיקה אחרת מ-1999 - "המטריקס", שהצליח בקופות ככה-ככה אבל נהיה תופעה תרבותית בדי.וי.די - וזה קרה במלוא המובנים עם "מהומה במשרד".
סרטו של ג'אדג' הכניס פחות מ-11 מיליון דולר בקופות בארה"ב, בערך כתקציבו, כלומר היה כישלון קופתי מהדהד (כדי שסרט אמריקאי יעשה רווח לאולפן שהפיק אותו, בניכוי הנתח של בעלי אולמות הקולנוע, טור ההכנסות צריך להיות גדול בערך פי שלושה מטור ההוצאות). בעולם הופץ הסרט ספוראדית - לישראל למשל הוא מעולם לא הגיע - וגרף רק 2 מיליון דולר נוספים. הרבה מזה נבע משיווק כושל, עד כדי כך כושל שג'ניפר אניסטון - באותם ימים שחקנית לא שולית בסדרה לא כושלת בשם "חברים", כן? - נדחקה לשולי הקמפיין התקשורתי ותמונתה אפילו לא הופיעה בכרזה הרשמית של הסרט.
עוד כשהסרט צלל בקופות, ג'אד'ג החל לשמוע עליו דברים טובים מתוך תעשיית הקולנוע ("ג'ים קארי הזמין אותי להתארח אצלו בבית וכריס רוק שלח לי את ההודעה הקולית המגניבה בתבל", הוא סיפר שנים אחר כך). בהמשך החלו לזרום סיפורים מהשחקנים, שאנשים ברחוב התחילו לדבר איתם על "מהומה במשרד". ואז "קומדי סנטרל" רכש את זכויות השידור בטלוויזיה, ובערך מיליון וחצי צופים ראו אותו כבר בהקרנת הבכורה בערוץ באוגוסט 2001. הסרט שודר מאז ב"סנטרל" עוד 35 פעמים (!) והפך רשמית לייצוג הקולנועי המוכר ביותר והאהוב ביותר של דיכאון ההוויה המשרדית.
עד שנת 2006 הספיק הדי.וי.די של "מהומה במשרד" להימכר בארה"ב לבדה ב-6 מיליון עותקים. ואם זאת עדות לאופן שבו גילה אותו הקהל, בדיליי אבל באהבה, הרי שבשנת 2008 נבחר הכישלון הקופתי של מייק ג'אדג' לרשימת "25 הקומדיות הגדולות של 25 השנים האחרונות" ב"אנטרטיינמט וויקלי", לרבות הכאה על חטא הביקורת הפושרת שהסרט קיבל באותו עיתון עצמו עם צאתו.
אני מת על "מהומה במשרד", אחד משני הסרטים שאני תמיד חושב עליהם כשיוצא לי להשתמש בשדכן (השני, ברור, הוא "אפס ביחסי אנוש", ואיזה קטע שגם הוא מקרה מובהק ומוצלח של קומדיית שביזות). אני לא יודע איך ייראה "מהומה" במלאות לו 20, אבל לפחות תהיה לי ולכם הזדמנות לגלות: בשבת הבאה (31.8) הוא יוקרן בעותק דיגיטלי חדש בסינמטק הרצליה, תיקון מאוחר לעוול הישן של אי-הפצתו בישראל. אני אהיה שם כדי לדבר קצת (קצת! בהן צדק ובאמא שלי כאחד!) על סרטי פולחן, האופן שבו סרטים משפיעים על המציאות, ואיך לא - שדכנים אדומים.
"מהומה במשרד", הקרנה חד-פעמית על מסך גדול בסינמטק הרצליה, שבת 31.8, החל ב-20:30. לחצו כאן לפרטים מלאים ולהזמנת כרטיסים