לא חסרו סיבות לחשוב שהחלק המעניין ב"המתמחה" יהיה מה שהלך מאחורי הקלעים. ראשית העובדה שזה סרט על היחסים בין דונלד טראמפ לעו"ד/מנטור שלו, רוי כהן, בעצמו דמות מרתקת ושנויה באלף ואחת מחלוקות; הניסיון של אנשי טראמפ למנוע את הפצת הסרט; וגם הסיפור המוזר והמצחיק על המיליארדר דן סניידר, מהתומכים הגדולים של טראמפ בכל מובן אפשרי, שהיה גורם מרכזי במימון "המתמחה" לפני שהבין שלא מדובר בשיר הלל לנשיא לשעבר, איים לתבוע את המפיקים ובסופו של דבר מכר את אחזקותיו בסרט.

כל זה באמת מעניין, אבל פשוט אסור שסרטו של עלי עבאסי ("עכביש קדוש") ייזכר רק בגלל שהוא עצבן את טראמפ. "המתמחה" פשוט טוב מדי, נבון מדי ומרשים מדי בשביל להסתכם כאנקדוטה פוליטית. זה סרט גדול, והוא בא בילט-אין עם תצוגת משחק מופתית של סבסטיאן סטן, מי שמוכר בעיקר כחייל החורף/באקי מהיקום הקולנועי של מארוול, וכאן מגלם את טראמפ באופן שפשוט מוכרח לזכות אותו באוסקר, שצריך ללמד בבתי ספר למשחק. ארבעה ימים עברו מאז שצפיתי ב"המתמחה" ועד שהתיישבתי לכתוב את השורות האלו, חשבתי וקראתי הרבה על הסרט, ועדיין - ההופעה של סטן היא הדבר שהכי נשאר איתי.

זה סיפור על ההיכרות בין טראמפ לכהן (ג'רמי סטרונג), על ההשפעה האדירה והמתועדת היטב של עורך הדין היהודי על מי שהיה בעת פגישתם הראשונה איש נדל"ן בתחילת דרכו. הסרט הזה לא עוסק בנשיאותו של טראמפ או בתוכנית הריאליטי בכיכובו, למרות ששמו נלקח ממנה. זה על איש צעיר ומהוסס, בנו של איל הון שתלטן ודורסני שמחפש את דרכו ואת קולו, ועל האופן שבו כהן - אדם חסר גבולות בכל מובן אפשרי - ניסה והצליח לעצב אותו בדמותו. יש מקום לא מבוטל לנישואיו של טראמפ עם איוונה (מריה בקלובה, "בוראט 2"), דמותו של כהן מטופלת גם בהקשרים לא-טראמפיים - האיש היה הומו שבילה את כל חייו בארון, מה שלא הפריע לו לרדוף הומואים בשירות הסנטור ג'וזף מקארתי בעידן ציד המכשפות - אבל הלב העלילתי והרגשי של "המתמחה" הוא סיפור החניכות הזה, שנמשך מ-1973 ועד 1986.

בשליש הראשון של הסרט שאלתי את עצמי למה סטן מגלם את טראמפ בלי המניירות האופייניות והמוכרות כל כך של נשיא ארה"ב ה-45. טראמפ של "המתמחה" הוא בשלב הזה איש כמעט צנוע, אומנם עם חלומות גדולים, אבל בבירור אדם שחי בצלו של אביו ושלא באמת יודע מה הוא עושה - בהקשר העסקי ובכלל. בשלב הזה של הסרט, כהן הוא הדמות הדומיננטית וסטרונג הוא השחקן שהעיניים עליו, בין השאר מפני שכהן מזמין השוואות לדמותו מ"יורשים", קנדל רוי. אבל בימוי השחקנים של עבאסי בסך הכל משרת כאן את התסריט מאת גבריאל שרמן, שבחוכמה ובסבלנות מציג סיפור על חילופי דומיננטיות: בתחילה כהן הוא האיש החזק וטראמפ החלש, אבל ברגע שהאחרון מתחיל להצליח, האיזון הפנימי מתחיל להשתנות ולבסוף מתהפך.

בשליש האחרון של "המתמחה", ובאופן שהולך ונעשה מורגש יותר ככל שהסרט מתקרב לסופו, סטן מציג באופן מושלם את טראמפ כפי שאנחנו מכירים אותו. כל שפת הגוף שלו משתנה, הנוכחות שלו נוטשת כל רמז להיסוס שהיה בה בתחילה. סטן כל כך מדויק כאן שזה פחות כאילו הוא משחק, ויותר כאילו הוא רדוף בידי רוחו של הנשיא לשעבר. והעובדה שהשינוי הזה קורה לנגד עינינו, שסטן אמין גם כצעיר עם החלומות הגדולים של ההתחלה וגם כגבר נטול העכבות של הסיום, לרבות כל שלבי המעבר מגולם לפרפר - אלו איכויות משחק מהסוג של רוברט דה נירו ב"השור הזועם", של פ. מארי אברהם ב"אמדאוס". כלומר, זה דבר אחד לגלם בהצלחה דמות, ודבר אחר לגמרי לגלם בהצלחה *שינוי*.

אם תצפו בראיונות מוקדמים של טראמפ, מה שעשיתי באובססיביות בימים האחרונים, תראו שזה בדיוק מה שקרה לו עם השנים. אם בראיונות מתחילת שנות ה-80 הוא כמעט מנומס, הרי שמסוף העשור והלאה הפך האיש לבבואה קולנית של הצלחותיו - שמהר מאוד הפכה לשריון שמאחוריו הסתיר את כישלונותיו (רוב עסקיו של טראמפ, יש להזכיר, הסתבכו או כשלו לפני שהטלוויזיה המציאה אותו מחדש ככוכב ריאליטי). אבל העובדה שהתמורה הזו אכן התרחשה לאורך שנים לא הופכת את ההדהוד הקולנועי שלה לפשוט יותר, או את ההישג של "המתמחה" לקטן יותר.

לצד מה שהוציא מסטן (ומסטרונג המצוין בעצמו), עבאסי ביים את "המתמחה" ללא זיקוקי דינור קולנועיים. זה סרט מאוד בסיסי במונחי צילום, עריכה, פסקול; חלק מזה הוא בחירה לצלם כאילו בציוד מיושן, להעניק ליצירה מראה של וידאו משנות ה-70-80, מה שלדעתי משרת מצוין את הסרט. מצד שני, שמעתי על הטריילר תלונות בסגנון "נראה סרט טלוויזיה". אז כאילו, כן, אבל לגמרי לא. 

אני מקווה שתומכיו של טראמפ בארה"ב ובישראל לא יימנעו מצפייה ב"המתמחה" בגלל רעשי הרקע. בכלל, אני לא חושב שזה סרט "אנטי-טראמפ" או "פרו-טראמפ"; אני חושב שהוא מצליח להראות שאפילו אנשים אינטליגנטיים, מוכשרים וכריזמטיים עשויים לשאת עליהם תחושה מצמיתה של חובת הוכחה, ושזו עלולה לצאת משליטה מול השפעה מניפולטיבית. "המתמחה" היה לי מרתק, מצחיק לפרקים, נבון מאוד, ובשורה התחתונה גם עצוב מאוד - מפני שהוא שכנע אותי שאף אחד אינו חסין מהשיט של הנפש, שבעצמה תמיד תהיה פגיעה לשיט שבתוכו גודלנו וחונכנו.

יש ב"המתמחה" הרבה ביקורת על טראמפ ועל כהן, אבל יש בו גם מידה של חמלה על שני האנטי-גיבורים האלה. בהקשר הזה, אחת התשובות הבדוקות לשאלה "מיהו הגיבור האמיתי של הסרט", כל סרט, היא "מי שמשתנה"; במובן הזה יש כאן לא רק שני אנטי-גיבורים מובהקים אלא גם שני גיבורים מובהקים, עוד חלק מהמורכבות יוצאת הדופן של הסרט המיוחד הזה. 

_OBJ

"המתמחה" אינו סרט הוליוודי, וגם לא באמת אמריקאי. הוא הפקה עצמאית בינלאומית שבקושי רב סגרה עסקת הפצה בארה"ב, וגם זה רק אחרי שנעזרה במימון המונים. זה כאילו הגיוני בהינתן הנפיצות הפוליטית - בכל זאת, הסרט יוצא בישורת האחרונה של הבחירות לנשיאות - אבל הוא כל מה שהקולנוע ההוליוודי ידע לעשות לפני חצי מאה, והקולנוע האמריקאי העצמאי עשה עד לפני ככה 15 שנה. סרטים לבגירים, סרטים מורכבים, סרטים שחושבים עליהם בדרך הביתה.

הלוואי ש"המתמחה" יעשה ארגזים של כסף ויקבל ערימות של פרסים, ובעיקר הלוואי שהוא יצליח בארה"ב. לא בגלל הבחירות, בכלל בכלל לא: בגלל שאם זה יקרה, אולי זה יוכיח למי שצריך שגם הקולנוע האמריקאי יכול להיות גדול שוב.