סדרת "מלחמת הכוכבים" תגיע סופסוף אל סרט הסולו של האן סולו, אמילי בלאנט תקנה מדרסים ותיכנס לנעליים של ג'ולי אנדרוז ב"מרי פופינס חוזרת", סטיבן ספילברג יגיע עד לעתיד כדי להביא לנו נוסטלגיית אייטיז ב"שחקן מספר אחת" - אבל הסרט הכי חשוב של שנת 2018 הוא "הפנתר השחור" של מארוול. בלי תחרות בכלל.
"הפנתר השחור", עם צ'דוויק בוזמן בתפקיד שכבר קיבלנו טעימה ממנו ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", ייצא לאקרנים ב-9 בפברואר 2018 על גב הבאזז של "סרט גיבור-העל השחור הראשון". זה לא יהיה מדויק בשום אופן: לפנתר השחור קדמו בין השאר "הנקוק" בכיכוב וויל סמית, "ספון" עם מייקל ג'יי ווייט ולצורך העניין גם "סטיל" עם שאקיל אוניל. לרשימה הזאת צריך להוסיף את פרנצ'ייז "בלייד" בכיכוב ווסלי סנייפס, שאשכרה התבסס על קומיקס של מארוול, ככה ש"הפנתר" הוא אפילו לא סרט גיבור-העל-השחור הראשון שלה. אבל - וזה אבל ענק - "בלייד" הופק בימים אחרים לגמרי, כשמארוול הייתה בבעלות שונה, שנים לפני שהפכה לאולפן בפני עצמה ולדבר הכי גדול שקורה בקולנוע ההוליוודי. וזאת בדיוק הנקודה.
2018 היא לא רק השנה שבה מארוול משחררת את הפנתר מהכלוב: זאת גם חגיגת העשור ליקום הקולנועי שלה, שהמפץ הגדול שלו היה "איירון מן" מ-2008. האם קווין פייגי, מפיק-העל של מארוול והאיש בעמדת הכוח, מתכוון להצהיר משהו בכך שסרט העשור שלו מציג גיבור שחור? לא בטוח, אבל כוונות לחוד ופרשנות לחוד, וזה בהחלט מתפרש כהצהרה. שנה לאחר שגל גדות ו"וונדר וומן" של המתחרה "די.סי" פתחו לרווחה את הדלת בפני גיבורת-העל, מארוול משדרת עכשיו נכונות לחסל סופית את ההגמוניה של גיבור העל הלבן (לראיה נוספת, ב-2019 ייצא "קפטן מארוול" בכיכוב זוכת האוסקר ברי לארסון ויציב קונטרה לוונדר וומן). אבל כדי שכל הנ"ל יעבור מתחום ההצהרה לתחום המעשים, "הפנתר השחור" צריך לעשות בדיוק את מה שעשה "וונדר וומן": גם ארגזים של כסף וגם גושפנקא של אחלה סרט, ורצוי מאוד שזה יבוא מכל הצדדים הרלוונטיים - עכברי הקומיקס, הקהל הרחב, מבקרי הקולנוע ומעצבי דעת הקהל השחורים.
לפני שנמשיך: היקום הקולנועי של מארוול הוא אחד הנושאים בפודקאסט החדש בסדרת "גיקונומי פיצ'רינג", שבו מבקרי הקולנוע של מאקו - נעמה רק ועבדכם, כן? - מארחים את לי להב, אנימטורית ומי שנחשבת ליוטיוברית הישראלית המצליחה בעולם. כדאי לכם, היא מבינה והיא מלאת תשוקה מדבקת והיא גם נורא מצחיקה:
איפה היינו? כן, ביקום של מארוול, שאף סרט מתוכו עוד לא נכשל בקופות. רובם הכניסו בוכטות, מיעוטם היו "רק" רווחיים - ובהתחשב במה שקורה ממש עכשיו עם "ליגת הצדק" של "די.סי", יש סיבה טובה למרכאות האלה. זה מצד אחד גורם לך לתהות מתי פייגי ייכשל סופסוף ואם זה יקרה דווקא עם "הפנתר", אבל סביר להניח שהכנסות לא יהיו הבעיה של הסרט הזה. לגבי העכברים והקהל הרחב, הטראק רקורד של מארוול כל כך נקי בהקשר הזה שאין סיבה ממשית לדאגה, ומבקרי הקולנוע הם ממילא הצלע הפחות קריטית במחומש. אבל מעצבי דעת הקהל מקרב השחורים - כאן צריך לחכות ולראות, ולא רק מה יהיה באמריקה. זהותו האמיתית של הפנתר השחור היא הנסיך האפריקאי טצ'אלה; נכון שהוא לא מנהיג של מדינה קיימת אלא של אומה אפריקנית פיקטיבית בשם ווקאנדה, אבל כדי ש"הפנתר" יפתח את כל הדלתות שהוא צריך לפתוח, גם ביבשת השחורה צריכים להראות לו אהבה. בדיוק כמו ששאלת התגובה המקסיקנית ל"קוקו" הייתה עניין מכריע מבחינת פיקסאר (שגם היא וגם מארוול הן זרועות של תמנון דיסני, כן?), ככה התאגיד-ההורה לא יכול להרשות לעצמו להיתפס כאן בשום הפרה של הקורקטיות הפוליטית והייצוגית.
מה שלא מוריד, כמובן, מהאתגר שעומד בפני הסרט הזה בארה"ב. צ'דוויק בוזמן/הפנתר השחור/טצ'אלה צריכים להוכיח שיש להם קהל אוהד ומשלם באמריקה מאוד מסוימת - זאת שהחליפה נשיא שחור בנשיא ורוד. לעצם הצירוף "פנתר שחור", אחד הסמלים המובהקים של המאבק על זכויות השחורים בארה"ב, יש משמעות עצומה ומשקל היסטורי וחברתי עצום; בארה"ב יצוצו בחודשים הקרובים שלטי חוצות עם הפרצוף של בוזמן לצד שתי מילים שאומרות לאמריקאי הממוצע "היי, זוכר את הימים של ההפרדה הגזעית?" - וזה הופך את התפקיד ואת הסרט לגדולים בהרבה אפילו מהקלישאה של "אירוע קולנועי".
תראו, זה די פשוט: אם "הפנתר השחור" יצליח בכל הפרמטרים, סביר להניח שבקרוב מאוד נראה ילדים מתחפשים לגיבור-על שנולד באפריקה ואפילו מדבר במבטא שאין לטעות ביבשת המוצא שלו. זה יהיה כמובן דבר אדיר, אבל אם סרטו של ראיין קוגלר ("קריד") יהיה כישלון ולו במובן אחד - לכו תדעו אם ומתי יבוא שוב האולפן שישים את כל הז'טונים על גיבור-על שחור. זה מה שנמצא על הכף וזה מה שהופך את הפנתר השחור לדבר הכי חשוב בשנה הקולנועית 2018. בעצם, קבלו תיקון: לאחד הדברים הכי חשובים בשנת 2018 בכלל.
mako תרבות בפייסבוק