אבולוציה משונה עברה על סדרת "מהיר ועצבני". זה התחיל עם שני סרטים בינוניים אך מטופשים, נמשך ב"טוקיו דריפט" הנלעג וסרט רביעי מיותר (במקור "Fast & Furious", כלומר שמו של הסרט המקורי בניכוי שני "the" ו"and" אחד, וזה לא ששברו את הראש יותר מדי על האספקטים האחרים שלו). אלא שבסרט החמישי נולד פתאום הפרנצ'ייז מחדש עם אקשן מזוקק, מהודק ואפקטיבי, שוונג שנמשך לתוך החלק השישי והשביעי ויצר רצף של שלושה סרטים שהקדישו מינימום תשומות לעלילות מיותרות ומקסימום כבוד למרדף הקולנועי, שהוא כמובן הדי.אן.איי של כל העניין מלכתחילה. לפני שנתיים, ב"מהיר ועצבני 8", נראה שהסדרה לוקה בעייפות החומר. ואילו אמש, בהקרנה של "מהיר ועצבני: הובס ושואו", צר לי לדווח שהורגש מקרה חמור של עייפות התומר.
"הובס ושואו", הספין-אוף הראשון שמייצר הפרנצ'ייז הוותיק, הוא המשך פחות או יותר ישיר של הסרט הקודם בסדרה: שנתיים לאחר שעבדו ביחד למרות התיעוב האישי העמוק ביניהם, לוק הובס (דוויין "דה רוק" ג'ונסון) ודקארד שואו (ג'ייסון סטיית'האם) שוב נאלצים לשתף פעולה. העילה הפעם היא היעלמותה של סוכנת MI6 בשם האטי (ונסה קירבי), שנניח שלגלות איך היא קשורה לשני העצבניים יהיה ספוילר, אפילו שזה צפוי כמו המלחמה הבאה.
מי שבאמת צריך להדאיג את הובס ושואו הוא ברנש בשם בריקסטון (אידריס אלבה), איש MI6 לשעבר שפעם חטף משואו כדור בראש, עבר שדרוג פיזי בידי הארגון המסתורי אית'און, ועכשיו רודף אחרי האטי כי הוא מניח ובצדק שהיא מחזיקה בווירוס קטלני שיכול ליצור מגפה הרסנית בקנה מידה גלובלי. אבל מה שצריך להדאיג אתכם זה הקטע של השדרוג הגופני, כי בתכלס, בריקסטון הלז הוא הרבה יותר נבל-על מסרט קומיקס מאשר בד-גאי סביר בסדרה שאמורה איכשהו להתרחש בגבולות המציאות המוכרת. והאמת העגומה היא שאם הייתם ממקמים את בריקסטון ביקום הקולנועי של מארוול, הוא אולי היה מרגיש יותר בבית, אבל עדיין היה נבל מעפן להשמים.
לא במקרה הזכרתי את מארוול. אלוהים יודע למה, אבל נדמה שמכל הסרטים בעולם, "הובס ושואו" מזנב דווקא ב"הפנתר השחור"; זה לא רק בריקסטון, שזוכה שוב ושוב להתייחסות "סופרמן שחור" ונראה כמו גרסה מרושעת של טצ'אלה לבית מארוול; זה גם נתח סרט משמעותי למדי של "הובס ושואו" שמתרחש בסמואה, אבל כל הזמן מעלה את החשד שמישהו יצעק "ווקאנדה לנצח".
אהבתם את "מהיר ועצבני"? הנה כמה סרטים נוספים שכדאי לכם לראות השבוע
סמואה היא מולדת אמו של דווין ג'ונסון, ואני בטוח שהחזרה הזאת לשורשים - לרבות דיאלוג אחד בשפה המקומית - באה מהמקומות הנכונים. אלא שההתרחשויות באי, בדיוק כמו דמותו של הסופרמן-פנתר-סוכן שחור, הם אול אובר דה פלייס. "מהיר ועצבני" הגיעה לאופטימום כשנעשתה מזוקקת, אבל הסרט הנוכחי לא קיבל את המזכר. לא רק שהוא נמשך 136 דקות, אלא שיש בו תחושה של 136 רעיונות שלא מתחברים לכדי שום דבר.
"הובס ושואו" מנסה ולא מצליח להצחיק, אפילו לא מנסה ובהחלט לא מצליח להיות הגיוני - איך, איך מכונאי רכב מסמואה אמור לתקן את הגאדג'ט המתקדם בעולם! - אבל מה שבאמת שובר את הלב זה שהאקשן שלו בינוני, וגם זה רק כשהוא במיטבו. עם תקציב של 200 מיליון דולר, הדבר הזה אמור היה לשחק במגרש של "משימה בלתי אפשרית: התרסקות" או "ג'ון וויק 3". אבל לא, הוא משחק במגרש של "טוקיו דריפט". עד כדי כך זה נראה מיושן, מלאכותי, לא קשור בשיט לטרנד הנוכחי שבו כל הקטע באקשן הוא לגרום לזה להיראות אמיתי (רבאק, בטריילר של "טופ גאן" החדש יש יותר שוטים מלהיבים במובן הזה מאשר ב"הובס ושואו" כולו. טופ גאן!).
גם את "וויק" ו"משימה בלתי אפשרית" אני לא מזכיר במקרה. הבמאי של "הובס ושואו" הוא דייויד ליץ', פעלולן לשעבר שהיה שותפו של צ'אד סטהלסקי לבימוי "ג'ון וויק" הראשון (למרות שלא קיבל קרדיט בימוי), ובשני החלקים הבאים בסדרה שימש מפיק בפועל כשסטהלסקי נשאר לבד בעמדת הבמאי. בהינתן ש"וויק" הוא פרנצ'ייז שרק משתפר מפרק לפרק - ובהינתן שעבודות הסולו הקודמות של ליץ' הן "פצצה אטומית" המגוחך ו"דדפול 2" המבאס - נראה לי שאף אחד מהמעורבים בסרטי "וויק" לא צריך להתגעגע.
באשר ל"משימה בלתי אפשרית", גם הפרנצ'ייז בכיכוב טום קרוז צלע במשך שלושה סרטים לפני שנסק ברביעי (והגיע לשחקים תרתי משמע ב"התרסקות"). כלומר, המגמה הזאת של שיפור תוך כדי תנועה משותפת לשלוש סדרות אקשן שליוו אותנו בעשור האחרון. ובהינתן (פעם אחרונה שלי עם המילה הזאת השבוע, נשבע לכם) ש"הובס ושואו" משתייך לאחת מהן או לפחות מסתעף ממנה, אין שום תירוץ סביר לעלבון שהוא הסרט הזה.
אני מת על דה רוק - האיש מעולם לא קיבל מספיק קרדיט על הטיימינג הקומי שלו - ותמיד הייתה לי חיבה לסטיית'האם, הגם שהקריירה שלו מעט מפוספסת בעידן דל כל כך בשחקנים שאפשר בכלל ללהק כגיבורי אקשן. שניהם מתבזים כאן, וזה עוד כלום לעומת גורלה של ונסה קירבי, שלפני דקה וחצי נשמה את אוויר הפסגות של "משימה בלתי אפשרית: התרסקות" (אזכור אחרון של הפרנצ'ייז הזה השבוע, נשבע לכם) ועכשיו מצפים מאיתנו להאמין שהיא אחותו של סטיית'האם, שחקן שמבוגר ממנה ב-21 שנה.
נו מה ספוילר עכשיו, אמרתי שזה צפוי כמו המלחמה הבאה.