יותר מכל סרט גיבורי על אחר, "כוח רעם" מזכיר את "שומרי הגלקסיה". העלילות שונות מאוד וכך גם רוחב היריעה – הסרט החדש בהפקת נטפליקס הוא כמעט יצירה קאמרית בהשוואה לאפוס החלל של מארוול – אבל סגנונית אי אפשר לפספס את הדמיון. גם כאן יש דמויות ראשיות שכאילו הכי רחוקות מהטייפקאסט של גיבור (או ליתר דיוק גיבורת) על; גם כאן אנחנו נמצאים בקומדיה מובהקת, מאוד מודעת לעצמה, מאוד מטא-קולנועית, אבל בפירוש לא פרודיה; גם כאן שולט סגנון פטפטני-נוירוטי-אורבני שמשותף לרוב המוחלט של הדמויות, לרבות הנבלים; וגם כאן יש מאחורי הקומדיה בסיס טראגי שמכשיר את הקרקע לסצנות דרמטיות, אפילו מלודרמטיות, בלי שזה ייעשה מוזר. "כוח רעם", אם כן, הוא הזדמנות לראות איך היה "שומרי הגלקסיה" אם הוא היה סרט מחורבן.
לידיה (מליסה מקארתי) ואמילי (אוקטביה ספנסר) הן חברות ילדות שונות מאוד. הראשונה אימפולסיבית ורעשנית ואגרסיבית, השנייה מבריקה ועצורה ואנאלית. לאחר שנים של נתק הן נפגשות מחדש בדיוק כשאמילי, המדענית-יזמית, מצליחה לפתח טכנולוגיה שמעניקה כוחות על לבני תמותה רגילים. לונג סטורי שורט, שתיים-שלוש טעויות מצערות ואי-הבנות והופה, יש לנו זוג גיבורות-על דמיקולו שיוצאות להילחם בנבלי העל שכבר שנים מתעללים בתושבי העיר שיקגו.
את "כוח רעם" כתב וביים בן פלקון, בעלה של מקארתי. זה הסרט החמישי (!) שהוא מביים בכיכובה – קדמו לו "תמי", "סופר אינטליגנציה", "הבוסית" ו"האמא של המסיבות" - ואם אתם מצויים בפילמוגרפיה של מקארתי, בוודאי שמתם לב למשותף לארבעה האלה: כולם גרועים. ממש גרועים. גרועים כמו "כוח רעם", שהוציא ממני חיוך אחד ב-105 דקות, וגם זה היה רק כי שמתי לב שכבר עברו 100 וזה היה כזה "אוקיי נראה לי אני אשרוד".
קשה לתאר עד כמה הסרט הזה הוא נון-סטארטר. אי אפשר להאמין לשום דבר שקורה בו, הוא לא סוחף בשום מובן, והוא כל כך לא מצחיק שלהערכתי הוא חסין להשפעת חומרים שברגיל גורמים לכל דבר להצחיק; נסו, היווכחו ודווחו בתגובות. והעניין הוא שהתסריט של פלקון כאילו עושה הכל נכון - החל בהנגדה בין שתי דמויות שהדבר היחיד שמחבר ביניהן הוא אי הגשמה עצמית, עבור באותה גישה מטא-קולנועית שמאז התנפצות היקום הקולנועי של מארוול קשה מאוד לדמיין סרט גיבורי על בלעדיה, וכלה בפריטה מחושבת על מיתרי הנוסטלגיה עם רפרנסים תרבותיים מהעשורים הנכונים, 80-90.
אפילו הנבל משתעמם בסרט הזה
אמרתי מחושבת, וזה בהחלט חלק מהבעיה. כמו סרטים רבים שנטפליקס חתומה עליהם כמפיקה ולא רק כמסטרימה, גם "כוח רעם" נראה מהונדס עד לנקודה העשרונית; זה כאילו שפלקון התיישב לכתוב רק אחרי שהוענק לו ניתוח מערכות מקיף של פרנצ'ייז "שומרי הגלקסיה" וכיו"ב סרטי מטא-קומיקס עם הוראת "תעשה לנו כזה". אבל מה שהורג את הסרט הוא לאו דווקא היעדר חשיבה מקורית, אלא כל תת-הסעיפים של הביצוע: כתיבה איומה, בימוי מחפיר ומשחק מזעזע. פחות של מקארתי – היא נקודת הבקושי-אור היחידה כאן – ויותר של כל השאר, בדגש על ספנסר ובאכזבה אישית מג'ייסון בייטמן, שחקן שאני נורא אוהב למרות שיש לו פחות מנעד מלצבע בז'. בייטמן מגלם נבל עם טוויסט והייתי מצפה לראות כמה הוא נהנה, אבל הוא נראה משועמם ואני נראיתי סובל.
אני לא יכול לחשוב על סיבה טובה אחת לצפות ב"כוח רעם", אבל משעשיתי את זה יש בי כבוד מחודש הן לתעשייה שלמה והן לאדם אחד. התעשייה היא זו של הקומיקס או הרומן הגרפי; "כוח רעם" הוא תסריט מקורי שאינו מבוסס על מקור מצויר, ובתוך הדלות הכללית שלו בולטת העובדה שמדובר בסתם נשים עם כוחות על (לידיה = עוצמה פיזית, אמילי = הכוח להפוך לבלתי נראית) מול סתם ארכי-נבל (בובי קנאבלי כמתמודד לראשות העיר). אין כאן עולם שלם עם היגיון פנימי ותמה סדורה מהסוג שתמיד מאפיין קומיקס ויצירות שמבוססות עליו, אפילו הגרועות שבהן. והאדם שעכשיו אני מכבד יותר מאי פעם הוא ג'יימס גאן, במאי "שומרי הגלקסיה", שמחומרים כל כך דומים עשה סרט כל כך מושלם (וסרט המשך שאולי היה מעט מאכזב, אבל בהשוואה למקרה דנן הוא מאסטרפיס).
מאחורי מליסה מקארתי יש שובל של קומדיות מושלמות – "מסיבת רווקות" כמובן, אבל לא הרחק מאחור "מרגלת" ו"עצבניות אש". במלאות אפס מחמש לשת"פ שלה עם פלקון, אני מקווה בשבילה ובשבילנו שהיא תתחיל להפריד בין הבית והעבודה.
"כוח רעם" זמין בנטפליקס החל מהיום (9.4)