את "אקס-מן: הפניקס האפלה" היינו אמורים לראות כבר בנובמבר 2018. מאז נדחתה יציאתו פעמיים; בפעם השנייה שזה קרה, בספטמבר שעבר, אולפני פוקס הסבירו שהטריילר - שבארה"ב התקבל באדישות רבתי - עשה כל כך הרבה באזז בשוק הסיני שהוחלט לדחות את היציאה כדי לנצל את המומנטום החיובי ולהגדיל את מספר האולמות שבהם יפתח האקס-מן החדש בסין. עכשיו, שאלה: לא סיכמנו שהם לא טועים?
ברצינות, אין לי מושג מי צפה בטריילר של "הפניקס האפלה" ואמר לעצמו "או, את *זה* אני רוצה לראות". מבחינתי משהו שם שידר לכל האורך "בקרוב: עוד סרט אקס מן גנרי שבמקרה הטוב יהיה קצת פחות נורא מ'אפוקליפסה'". ולדאבוני, זה המקרה הנדיר שבו הסרט מקיים בדיוק את מה שהבטיח הטריילר.
ג'ין גריי היא ילדה שניצלת מתאונת דרכים בזכות מופע ראשוני של יכולות מוטאנטיות, מה שמשכנע את צ'רלס אקסבייר - או פרופסור אקס, או ג'יימס מק'אבוי - לאמץ אותה ולגדל אותה בבית הספר האקס-מני. קאט למספר שנים קדימה, סופי טרנר היא הילדה שגדלה והפכה לאישה צעירה שעדיין לא לגמרי סגורה על גבולות הגזרה של כוחותיה. וזה נעשה קריטי מהר מאוד, כי במשימה של חילוץ אסטרונאוטים מתוך מעבורת חלל שנמצאת בסכנת השמדה צץ איום קוסמי על כדור הארץ בכלל ועל ג'ין בפרט.
כרגיל ביקום האקס-מני, הכוחות של ג'ין והאיום האינטר-גלקטי החדש הם רק תירוץ למחנאות הרגילה - הפייסנות האקסביירית מול הלוחמנות של מגנטו (מייקל פסבנדר), לרבות מוטנטים שתופסים צדדים ו/או מחליפים אותם. זה לא נאמר לגנותו של הסרט החדש או של הפרנצ'ייז, שבמיטבו מצליח להדהד את הקונפליקט הקלאסי של המיעוט הנאבק על זכויותיו, להתנחמד או לבעוט. אלא ש"הפניקס" בהקשר הזה "הולך דרך התנועות", כמאמר האמריקאים. זה נראה גנרי, עייף, לא מחדש כלום. אבל זה עוד כלום לעומת הטיפול בתמה המרכזית, קרי הגיבורה ועוצמותיה, שלא לומר העצמותיה.
אני לא רוצה לחשוף מהו בדיוק תפקידה בכוח של ג'סיקה צ'סטיין, אבל הדמות שלה וזו של טרנר מוצאות את עצמן מהדהדות את הפער שבין אקסבייר למגנטו, רק בנוגע למקרה הספציפי של ג'ין: מה עליה לעשות בכוחות שלה, במיוחד לאחר שמתברר שאקסבייר עצמו לא היה לגמרי גלוי איתה בנוגע לעברה? אלו שאלות עם פוטנציאל דרמטי לא מבוטל, הזדמנות לבנות דמות עגולה וסרט רב רבדי, אבל הבמאי סיימון קינברג - ייאמר לזכותו ולגנותם של אנשי פוקס שזה סרט הביכורים שלו - שומט את הכדור בכזאת שלומיאליות שכל השליש האחרון של הסרט נראה ונשמע כמו ספר הדרכה תחת הכותרת "עוצמה נשית, שחררי את הברק שבך". אם "קפטן מארוול" היה מבאס בהתעקשות שלו לצעוק כל הזמן "תראו אותנו, מעצימים נשים" במקום פשוט להעצים אותן, הרי ש"הפניקס" גורם למסרים של הסרט ההוא להיראות מרומזים, מעודנים, סאבטקסטואליים. ברמה של חוויית צפייה זה מתיש, וזה בעיקר נראה מזויף לגמרי. כלומר שוב, לא במובן של פייק אלא של ללכת דרך התנועות. להראות שאנחנו מעודכנים בדרישות הפי.סי.
וזאת בעצם הנקודה לגבי הסרט הזה בכללותו: הוא נראה כמו שורה של סימני וי על הצ'ק-ליסט "ככה צריך להיראות סרט גיבורי-על בן זמננו", וכדי להחמיר את המצב אין בו שום דבר - ויזואלי או קולנועי או אחר - שמפצה על הגנריות המצמיתה הזאת. בוודאי לא סופי טרנר, שההופעה שלה פושרת כמלפפון אחרי 20 דקות מחוץ למקרר.
"אז פחות התחברת", אני שומע אתכם מבינים את הנקודה.