תובעת מחוזית (איימי ראיין מ"הסמויה" ו"רק רוצחים בבניין") מבלה לילה במלון עם צעיר שהיא מתעקשת לא לקרוא לו ג'יגולו, ומוצאת את עצמה עם גופתו בחדר. אחרי הפניקה הראשונית היא נזכרת שיש ברשותה מספר טלפון בדיוק בשביל סוג כזה של מקרה חירום, וכשהיא עושה בו שימוש מופיע בחדר גבר (ג'ורג' קלוני) שבבירור יודע מה לעשות עם גופות לא רצויות. האיש הוא מה שנקרא "פיקסר", פותר בעיות, ואם הוא יזכיר למישהו את הדמות של וולף (הארווי קייטל) ב"בספרות זולה", אז זה לגמרי מכוון. הרפרנס מככב גם בשמו המקורי של הסרט, "Wolfs", שהוא כאילו-טעות מכוונת (הרי זאב ברבים זה Wolves). בכל מקרה, כעבור מספר דקות מגיע לחדר המלון עוד גבר (בראד פיט). גם הוא פיקסר, גם הוא נקרא לטפל בגופה הלא רצויה של הלא-ג'יגולו. ועכשיו מה.
ככה מתחיל "הזאבים", הסרט שסומן בתחילה כפרויקט דגל של אפל TV פלוס ושהיה אמור לתת ריצה רצינית בבתי הקולנוע לפני שינחת בשירות הסטרימינג שלה. בניו יורק טיימס פורסמה לאחרונה כתבה שתיארה את מה שקרה לסרט, שקלוני ופיט הסכימו מלכתחילה להשתתף בו בגלל ההבטחה שיופץ בבתי הקולנוע (טוב, זה וה-35 מיליון דולר שקיבל כל אחד מהם); לפי הטיימס, אפל למודת הכישלונות הקופתיים ("רוצחי פרח הירח", "נפוליאון", "קח אותי לירח") החליטה ממש ברגע האחרון לשנות את התוכניות ו"הזאבים" הוקרן בבתי הקולנוע רק במשך שבוע לפני שהוסטרם. לא ממש ברור אם זה נעשה כדי להימנע מפיאסקו בקופות, או מתוך מחשבה שהסרט עשוי להביא יותר תועלת כשואב מנויים לשירות הסטרימינג מאשר כמוכר כרטיסים.
קרה מה שקרה מאחורי הקלעים, זה גרם ל"הזאבים" להריח כמו כישלון, רושם שהביקורות הפושרות רק חיזקו. ואתם יודעים מה? לגמרי לא בצדק. זה בטח לא סרט גדול, אבל הוא כיף גדול, וחבל רק שהגרף שלו עובד הפוך מהרצוי: מתחיל פגז, ממשיך ככה ככה ומסתיים קצת חלש, כאילו לצאת ידי חובה.
לבמאי ג'ון וואטס, שבשנים האחרונות הביא לנו את שלושת סרטי "ספיידרמן" האחרונים ("השיבה הביתה", "רחוק מהבית", "אין דרך הביתה"), יש חוש הומור מצוין וטאץ' נהדר לאקשן. הראשון מבין הכישרונות האלה לגמרי עושה את חלקו הראשון של "הזאבים", שהוא משהו בין מחזה אבסורד לברומאנס בהתהוות. הכתיבה בשלב הזה חדה, והכימיה בין קלוני לפיט - חברים בחיים האמיתיים ושותפים למסך בסרטי "אושן", "לקרוא ולשרוף" ואחרים - מייצרת דינמיקה מצחיקה בלי ללחוץ חזק מדי על דוושת הפאנצ'ים.
בשליש השני שלו - אני לא מתחייב על חלוקה לדקות, אבל מהותית זה הפרק השני מתוך שלושה - יוצא הסרט מהמלון אל העיר, שם אמורים שני הפיקסרים להיפטר מהגופה. גם החלק הזה מתחיל צפוף ומצחיק, אבל מתחיל להתפזר כשהעסק הופך למרדף (עזבו מי בעקבות מי, זה יהיה ספוילר מרושע); מצד שלישי, כאן אנחנו רואים איזה במאי אקשן מהוקצע הוא וואטס.
בשליש השלישי הקסם הולך ונמוג. הרגשים המצחיקים נעשים ספורדיים, האקשן נעשה מעט מאולץ, והסוף כאילו נתפר לסרט משום מקום (או ליתר דיוק נגנב מברומאנס אחר לגמרי ומאוד אהוב; יותר לא תוציאו ממני). אז בסופו של יום וסרט יש לנו כאן יצירה פגומה שמתקדמת הפוך מהרצוי, אבל לטעמי מספקת רמת הנאה שמתקזזת עם הרבה מחסרונותיה.
ועוד דבר קטן. "הזאבים" הוא סרט שביים גבר, הוא עוסק בגברים וקהל היעד שלו גברי גם הוא. זה נעשה דבר נדיר בהוליווד של ימינו, בוודאי בהפקות שמעורבים בהם שמות גדולים. בלי להוריד כלום מהחשיבות של המהלכים המבורכים שנעשים בקולנוע האמריקאי לטובת ייצוג מגדרי (ואתני, ומיני) מאוזן יותר, ההכחדה הכמעט מוחלטת של "סרט הבנים" היא מעין הגזמה בכיוון הנכון. "הזאבים" הוא מהבחינה הזאת כמעט ממצא ארכיאולוגי, וגם חומר למחשבה: אפשר לבנות עולם חדש גם בלי ליישם על הישן את הציווי "עדי יסוד נחריבה".