רבע ראשון: יש לי הרגשה רעה בקשר לזה
הטריילר של "העי"ג" – ראשי תיבות של "ענק ידידותי גדול" - לא חשף יותר מדי, אבל בהחלט סיפק סיבות לדאגה. ילדה יתומה בשם סופי (רובי בארנהיל) נחטפת בידי ענק (ידידותי. גדול) שלוקח אותה לארץ ענקים מסתורית? נו, שוין. אפשר היה להבחין שזה מאוד לונדוני באווירתו, ושהדמות של הענק (מארק ריילנס, "גשר המרגלים") היא עבודת לכידת-תנועה מהסוג שתמיד נתקע במה שנקרא ה-Uncanny Valley – התחושה המציקה שנוצרת כשדמות באנימציית מחשב נראית כמעט זהה, אבל רק כמעט, לפנים אנושיות. בקיצור, כוננות "עוד סרט בסדרת 'הארי פוטר'" (ולא, לא במובן החיובי. אין מובן חיובי לסרטי הארי פוטר).
מצד שני - וזה חתיכת צד שני - על "העי"ג" חתומים סטיבן ספילברג ומליסה מתיסון (על פי ספרו של רואלד דאל). הבמאי של "אי.טי." והתסריטאית של "אי. טי.". עכשיו, העניין הוא שאם לסמן את הסרט האהוב עליי בכל הזמנים – לא בהכרח הכי טוב שראיתי, אבל חד-משמעית הכי אהוב לבי - זה "אי. טי." בהפרש גדול. והנה חוזרים מתיסון וספילברג לשתף פעולה, ועוד בפרויקט שהפך לצוואתה האמנותית של האחרונה, כי מתיסון מתה מסרטן בשנה שעברה. אז את הספר מאת רואלד דאל לא קראתי ואת הטריילר לא אהבתי, אבל הציפיות שלי בכל זאת היו בגובה אופניים שמרחפים על פני ירח - והרבע הראשון, רבותיי וילדיי, היה מאכזב רבתי.
אוקיי, ענק. אוקיי, ילדה. אבל האנימציה מעצבנת בדיוק כצפוי, ואילו רובי בארנהיל מעצבנת מאוד לא כצפוי (רבאק, זה ספילברג. אין וספק אם יהיה במאי/מלהק טוב יותר לשחקנים בגיל הרך). אז רבע סרט בפנים, והשת"פ השלישי והאחרון בהחלט של מתיסון וספילברג – השני, הידעתם, היה הפרק "בעט בפחית" מתוך סרט האפיזודות "אזור הדמדומים" – פשוט לא מתרומם.
רבע שני: חצי כוח
אוקיי, אז מתברר שהעי"ג הוא יצרן חלומות. אני אוהב את איך שהוא נושף חלומות לתוך התודעה, וסמכו על ספילברג שהוא יעשה כל כך יפה את ההמחשה הוויזואלית לזרע של חלום ואחר כך לחלום עצמו, לחוויה של החלימה. מתברר שיש גם ענקים רעים, ועיצוב הדמויות המרושעות/ מטופשות שלהם מעלה בדעתך בריוני בית ספר, אז אתה עוד יותר בעד העי"ג טוב הלב. אם כן, סיכום ביניים: הענק חמוד רשמית ויש קטעים ממש מצחיקים והחלומות זה בפירוש משהו לזכור. אבל זה לא עובד עליי בכלל ברמה הרגשית. כאילו, יפה לי ונעים לי אבל לא אכפת לי.
בשלב הזה מכה בי אמיתה לא קלה מנקודת מבט של ספילברגופיל חסר תקנה שכמותי. לכו איתי רגע: "העי"ג" הוא סרט הילדים המובהק הראשון שביים ספילברג מאז "טינטין" הבינוני, או אם תרצו - מאז "סוס מלחמה" המאוד בינוני. לכו אחורה ל"הוק" הבעייתי ותגיעו למסקנה שסרט-הילדים-המובהק הבאמת טוב האחרון בבימוי סטיבן ספילברג היה גם הראשון שלו. ההוא שכתבה מליסה מתיסון. אם עד כה יכולתי לחשוב שהוא לא יכול לתת סרט ילדים גדול בלי הכתיבה שלה, מה אני אמור לחשוב עכשיו? שהבמאי של חיי איבד את בדיוק את הדבר שהפך אותו לגיבור הילדות שלי?
לרגע לא חשבתי שבגיל 42 אגיב לסרט ילדים כמו שהגבתי בגיל שמונה לחבר מהכוכב האחר, ובכל זאת. לא תקין. מצד שני, מבטים גנובים לכיוון בת העשר שלי דווקא העידו שהיא עמוק בפנים. צוחקת. מתרגשת. אולי עוד יש תקווה.
רבע שלישי: אני בפנים
אני באמת לא יודע להסביר איך ולמה, אבל האנימציה גדלה עליי. כאילו נחלצה מתוך ה-Uncanny Valley ויצאה מהצד השני. ועכשיו אני רק רוצה לראות עוד מהפנים הטובות של הענק הזה. ומה שנראה לי מרגיז אצל רובי בארנהיל בדקה ה-20 פתאום עובד לי בדקה ה-80. בכלל, כל הסרט גדל עליי. אכפת לי.
ועדיין - עם כוכבית. "אכפת לי" זה יפה בשביל כל סרט ילדים אחר שאדם צופה בו בגיל 42, אבל פה זה ספילברג. בספילברג אני בוכה. בספילברג אני מקבל צמרמורת מדרום הגב ועד צפון הקרקפת. איפה זה?
רבע רביעי: הנה זה
סרטים רבים של ספילברג – תחשבו על "ראיין", על "שינדלר", על "דו"ח מיוחד" - מתחילים הכי חזק שיש להם ולאט לאט נחלשים. "העי"ג" הוא ההפך הגמור: הכל מתחבר כאן בסוף, בקרשנדו עלילתי ורגשי שנמשך מתחילת הרבע האחרון ועד ממש הבאזר.
זה מתחיל ברגע נפלא, פשוט נפלא, שבו העי"ג נדרש להפגין אומץ לב אמיתי. אני בתגובה חווה את אחת מאותן צמרמורות ספילברג ידועות, ומשהו במאחורה של הראש מתחיל להיערך לקליימקס. ואז סצנה אדירה – כנראה הכי טובה בסרט, ובקלות הכי מצחיקה – בכיכוב מלכת אנגליה ופלוץ. ובסוף, שוט אחרון-אחרון שמרטיב לי העיניים ועושה לי לבלוע גוש של טוב, שזה אפקט ספילברג קלאסי. טוּב מכמיר. לא דמעות של לב דואב, אלא של לב רחב להתפקע.
ברור, זה לא הלב האדום של "אי. טי.". זה לא הבכי המשוגע, משוגע, שהסרט ההוא מוציא ממני בכל צפייה מחדש (בעצם מה צפייה, בכל האזנה לרבע דקה מהפסקול שלו). אבל מול הקרדיטים אני חושב ש"העי"ג" הוא חתיכת מסע. שאני שמח שזה הספילברג-ילדים הראשון של הבת שלי.
וואלה, באמת מה איתה? בדרך לחניון היא עונה בעצמה: "וואי, זה היה פשוט מעולה. הסרט הזה גם מעניין, גם מצחיק וגם חכם. אבל תגיד אבא –".
- "מה?".
- "אתה חושב שיש סיכוי שבלילה יבוא העי"ג וינשוף לי חלום?".