_i.jpg "גלגל ענק, ביקורת סרט (צילום: יחסי ציבור)")
תגידו מה שתגידו על וודי אלן ויש מספיק דברים נוראיים לומר עליו, היכולת שלו לכתוב ולביים נשים היא מתת-אל. זאת גלריה מצטברת ומפוארת שהקצוות שלה נעים בין אנני המקסימה מ"הרומן שלי עם אנני" (דיאן קיטון), טינה ההמונית מ"דני רוז האיש מברודוויי" (מיה פארו), מריון המהורהרת מ"אישה אחרת" (ג'ינה רולנדס) ויסמין המעורערת מ"יסמין הכחולה" (קייט בלאנשט); לא פלא שארבע שחקניות של אלן זכו באוסקרים מוצדקים לחלוטין, ושוב על קצוות מנוגדים לחלוטין. מספיק לראות את שני התפקידים מזכי-האוסקר שעשתה אצלו דיאן וויסט, הדיווה הלן מ"קליעים מעל ברודוויי" והחורבה הנפשית הולי מ"חנה ואחיותיה", כדי לעמוד על רוחבו של הריינג'. עכשיו מצטרפת לפנתיאון הזה קייט ווינסלט ב"גלגל ענק", עם תפקיד שראוי לשק של סופרלטיבים - הן על כתיבה כירורגית והן על ביצוע מושלם.
ג'יני של ווינסלט, עקרת הבית שמקבלת צ'אנס להימלט מהחיים המסריחים שלה בבית שממוקם בלב פארק השעשועים ההולך וקמל של קוני איילנד - ובניגוד לבית שמתחת לרכבת ההרים ב"הרומן של עם אנני", כאן אלן מתכוון ברצינות למשפחה שאתרע מזל לגורה בתוך לונה פארק - היא סיבה יותר ממספקת לצאת מהבית ולרכוש כרטיס. שום דבר אחר ב"גלגל ענק" לא עומד בסטנדרטים האלה, אבל זה פשוט שם את הסרט הזה במיקום מוכר היטב על הסקאלה של אלן: לא במיטבו ועדיין מעניין.
אז זה לגמרי הסרט של ווינסלט, אבל אחת החולשות שלו היא הזמן שאלן מבזבז עד שהוא ממצב אותו ככזה: ההתחלה שייכת לג'סטין טימברלייק בתפקיד מיקי, סופר ומחזאי צעיר שהוא גם מושא תשוקתה של ג'יני וגם הקריין של הסרט. עכשיו, קחו את כל מה שכתבתי על הדמות הנשית הראשית ותהפכו על הראש: לא רק שטימברלייק איום ונורא, לא אמין בשיט, אלא שגם לא ברור מה לעזאזל תורמת לנו הקריינות שלו (ומילא הכשל הלוגי שמוטמע בה, מספר כל-יודע שהחל מנקודה מסוימת בעלילה יודע הרבה פחות מהצופים).
הגבר המשמעותי הנוסף כאן הוא האמפטי, בעלה של ג'יני (ג'יימס בלושי בהופעה גסה במכוון), איש קשה יום ואלכוהוליסט בגמילה שהמזכרת שלו מאשתו הראשונה היא בת בשם קרוליינה (ג'ונו טמפל, שמרשימה אותי יותר בכל פעם שאני נתקל בה). האמפטי וקרוליינה לא מדברים כבר שנים, אבל יום אחד היא נוחתת בסלון שלו ושל ג'יני ומודיעה שעומדים להרוג אותה והיא כאן כדי להישאר עד יעבור זעם. אנחנו למדים שהיא נשואה לגנגסטר ושהיא דיברה עליו במשטרה, וגם שהאמפטי הוא עדיין סאקר של הבת המנוכרת שלו, אז עכשיו גרה בחורה צעירה ויפה בצל קורתה של אישה בראשיתו של משבר גיל 40 מהסוג המרסק, בדיוק כשהאחרונה עושה את הקטע הקלאסי של לחפש נחמה בזרועותיו של גבר צעיר ויפה.
_i.jpg "גלגל ענק, ביקורת סרט (צילום: יחסי ציבור)")
אם תיקחו את הכלים כפי שאלן מציב אותם על הלוח - הרומן מחוץ לנישואים, הבעל קשה היום, הכותב הצעיר והרומנטיקן, הנערה שמגיעה משומקום והאקדח שנתלה על הקיר ברגע שאנחנו שומעים על הגנגסטר שנותר מאחור - תוכלו לנחש כבר בתום 30 דקות לאן כל זה ילך במלאות ה-101 של העניין כולו. העובדה שניתן לצפות את המהלך העלילתי היא דווקא לא חיסרון בעיניי (יש לנו כאן עסק עם דמות טראגית, וכל הקטע בדמויות טראגיות זה שאנחנו תמיד מזהים מקילומטר גם את הפגם המכריע שלהן וגם את ההזדמנות של הפגם הזה לצוץ ולדפוק את העסק), אבל כמו שקרה לאלן בכמה וכמה מסרטיו האחרונים, "גלגל ענק" סובל ממקרה חמור של היעדר אנרגיה, קצב והמילה הזאת שרשומה בטאבו על שמו של אורי קליין: תנופה.
מצד שלישי, אלן הוא עדיין אחד הכותבים הנבונים ביותר בנמצא. מי שירצה לחפש הנמקות לכל דבר שמתרחש כאן, החל במוטיב הגלגל (במקור זה "Wonder Wheel", כותרת שיש בה אירוניה נהדרת בסופו של דבר וסרט) וכלה בבנה הפירומן של ג'יני מנישואים קודמים שכאילו לא קשור לכלום - ימצא אותן ולדעתי ימצא אותן מענגות במיוחד. בכלל, "גלגל ענק" הוא מהסרטים האלה שלחשוב עליהם בדיעבד זה איכשהו מתגמל יותר מאשר לצפות בהם, למרות ובלי קשר להופעה האגדית של ווינסלט. ולא יודע מה איתכם, אבל לפעמים אני מעדיף את הדיל הזה על פני סרט אינסטנט-מתגמל שאתה שוכח שנייה אחרי שראית. לא שיש לי חלילה משהו נגד הסוג השני, אלא שחומר למחשבה נעשה נדיר כל כך בקולנוע האמריקאי שאני תמיד מבסוט להיתקל בשיירים שלו.
_i.jpg "גלגל ענק, ביקורת סרט (צילום: יחסי ציבור)")
מילה אחרונה אני חייב לוויטוריו סטוררו, מגדולי צלמי הסרטים אי פעם ומי שמשתף כאן פעולה עם אלן בפעם השנייה ברציפות (הקודמת הייתה "קפה סוסייטי"): אם בתחילת הסרט נדמה שאלן מדרדר את סטוררו לעצלנות הקולנועית שמאפיינת אותו בשנים האחרונות, הרי שככל שמצטברות דקות המסך הולכים ונערמים גם הרגעים החזקים של סטוררו - עד וכולל שוט אחרון שממצה את כל מה שטוב בסרט הזה. הטרגדיה, התקווה, הגלגל שתמיד מתעקש להתגלגל בחזרה לנקודת המוצא, והפנים של קייט ווינסלט.
זה כמו בסרט ההוא
"גלגל ענק" זרק אותי לסרט של כותב קומי גדול אחר על משבר אמצע-חיים אחר: "הכל יחסים" (במקור "This is 40") של ג'אד אפאטו, שהלך כלעומת שבא אל המסכים ב-2013. הספין-אוף הקולנועי הזה על "הדייט שתקע אותי" הוא סיפורם על בני זוג (פול ראד ולזלי מאן, אשתו של אפאטו בחיים האמיתיים) שאוכלים בצוותא את הסרט של ה-40. הכנות שבה אפאטו מתאר את זה היא לא פחות מרשימה - הגם שמשמעותית פחות קשה לעיכול - מהמהלך שעוברת הדמות של ג'יני ב"גלגל ענק". רוב האנשים לא נתנו צ'אנס ל"הכל יחסים", להערכתי בין השאר בגלל זמן מסך מאיים של 134 דקות, אבל הוא לגמרי שווה את תשומת הלב שלכם. בדגש על לב, שהוא הנכס הכי גדול של הסרט המצחיק-עצוב הזה.
mako תרבות בפייסבוק