אלוהים, כמה שהסרט הזה נראה רע. הצלם קן סנג הוא לא פראייר (בכל זאת, האיש צילם את "דדפול"), חברות האפקטים המעורבות הן הכל חוץ מקיקיוניות (בין היתר מדובר ב-ILM של לוקאספילם ו-Digital Domain של ג'יימס קמרון), אבל מעשה שטן - "שליחות קטלנית: גורל אפל" הוא סרט עכור ודלוח עם פעלולי מחשב שנראים בני 15 ביום טוב, סצנות אקשן כל כך גנריות שהן גובלות בפרודיה ואפס - ספרתי, אפס - רגעים ויזואליים זכירים או אפילו ראויים לציון. אה, והתסריט מזעזע. והשליש הראשון הוא מהאיומים בזיכרון לטווח קצר-עד-בינוני שלי. ועדיין, מעשה שטן #2, אני לא מצליח לשנוא לגמרי את הסרט עלוב הנפש הזה.
כפי שמבטיח הטריילר, "גורל אפל" מבשר על שובם של שלושת הגדולים - ארנולד שוורצנגר, לינדה המילטון וג'יימס קמרון, אם כי בעמדת המפיק ולא הבמאי - אל פרנצ'ייז "שליחות קטלנית", 28 שנים לאחר שהסרט השני בסדרה הפך לתופעה הקולנועית-תרבותית הבולטת של 1991. מאז "שליחות קטלנית 2: יום הדין" סבלנו סרט שלישי ("עליית המכונות") רע ומר, סרט רביעי כה משמעותי שבלי גוגל אני לא זוכר איך קוראים לו ("התעוררות". תודה סרגיי, תודה לארי), וסרט חמישי שזה מצחיק שקראו לו "ג'נסיס", "בראשית", כי הוא היה כזה נון-אירוע שזה נראה הרבה יותר כמו אחרית.
עכשיו עושים קמרון והבמאי טים מילר (גם הרזומה שלו מעוטר בראש ובראשונה ב"דדפול") את הדבר המתבקש ואומרים לנו "נכון סרטים 3-5? אז תשכחו מהם". הם מתחברים ישירות לסיומו של "יום הדין" בכל מובן אפשרי, אבל ראשית חוכמה מציגים את הנפשות הפועלות החדשות. כרגיל בסרטים האלה יש חשש ספוילר בלחשוף מי אנושי ומי קיברנטי, מי בא מהעתיד להרוג ומי לעזור, אז אסתפק בקווים כלליים: אנחנו מדברים על נטליה רייס בתפקיד דני, נערה מקסיקנית שאין לה מושג למה ואיך באים לחסל אותה, ומקנזי דיוויס וגבריאל לונה כנציגי העתיד, כל אחד ומה שמסתתר מתחת לעור שלו.
עכשיו, הנה העניין: כל הסיפור הזה של "קוראים לי דני ואנשים ערומים הגיעו מהעתיד להרוג אותי ולהציל אותי"? איום ונורא. לא מעניין, לא עובד, בטח לא סוחף (ולא כדאי בכלל שאני אתחיל לדבר על הטוויסט העלק-גדול, שכמובן מוגש על מצע עבש של קורקטיות פוליטית). תכלס זה בעיקר מחזור של עלילת שני הסרטים הראשונים בסדרה, מינוס האינטנסיביות והאפקטיביות שנסכו בהם הבימוי של קמרון והנוכחות של שוורצנגר, שניהם בשיאם. אלא שמעשה שטן #3, דווקא האלמנט הצ'יזי של החזרת שרה קונור (המילטון) והמחסל המקורי (שוורצנגר), דווקא הלעשות-נעים-למעריצים הזה שתמיד יוצא כל כך מלאכותי ומניפולטיבי - דווקא זה עובד. אבל ממש.
לינדה המילטון מעולם לא הייתה שחקנית גדולה, אבל היא הייתה קיק-אס עשורים לפני שזאת הייתה דרישת סף משחקנית בסרט שתקציבו נמצא צפונית ל-100 מיליון דולר, והשנים רק הוסיפו לה כריזמה וגישת על-הזין לתפארת. ושוורצנגר - לא שצריך את הסרט הזה כהוכחת יכולת, אבל האיש ניחן בטיימינג קומי שאין דברים כאלה ובמודעות עצמית (וחוש הומור עצמי) שמעולם לא היו דברים כאלה בהוליווד. כששני הווטרנים האלה על המסך ברור פתאום מה עושה כאן הבמאי של "דדפול", כי פתאום "גורל אפל" הוא סרט מצחיק עם דיאלוגים מושחזים, "כיף עם ארני ולינדה". באמת, זה רק בשאר ה-70 אחוז שלו שהוא איום ונורא.
המראה הדל של הסרט גורם לי לתחושה - לא מבוססת עובדתית, אבל חזקה מאוד - שבשלב הפוסט-פרודקשן, כשצריך להתחיל לשפוך כסף על אפקטים וכיו"ב עבודה דיגיטלית, מישהו החליט להפסיק את זרם המזומנים ולעשות את המינימום, אולי מתוך תחושה שזה פלופ בהתהוות. ומגיע ל"גורל אפל" להיות פלופ, מה שלחלוטין לא עומד בסתירה להמלצה הגורפת הבאה: חכו בסבלנות ככה שנה עד שיופיע ביוטיוב סרטון מעריצים תחת הכותרת "גורל אפל: כל הסצנות של המילטון ושוורצנגר" או כיו"ב הבטחה לתמצית הופעתם של צמד החטיארים, ועופו על זה.