בלב מערה מצוירת, על רקע שביל מתפתל בתוך נקיק, באגס באני מגיח מתוך האדמה, מביט סביב באכזבה ואומר: "ידעתי שהייתי צריך לקחת את הפנייה שמאלה ההיא באלבקרקי". הגאג הקלאסי הזה אמור להישאר בגבולות הסרטונים של הלוני טונס, אבל חי נפשי: גם סרטו החדש של אלכסנדר פיין, אפילו שהוא באורך מלא ולא מצויר בשום אופן, לקח את הפנייה הלא נכונה באלבקרקי.
סיפורנו מתחיל במעבדה בנורבגיה, שם צוות של מדענים מצליח לראשונה למזער יצור חי (כלומר יצור ש*נשאר* חי גם בגרסה הממוזערת, כן?). חמש שנים אחר כך, טרנד של מזעור עצמי נמצא בעיצומו בעולם המערבי. אנשים מקטינים את עצמם, מה שגורר הקטנה מקבילה הן בהוצאותיהם והן בטביעת הפחמן שלהם, ופתאום יש גם סיבה כלכלית וגם סיבה סביבתית להיות זעיר. זה בדיוק מה שמשכנע את פול (מאט דיימון) ואודרי (קריסטן וויג), זוג נשוי שמתקשה אפילו להתחיל את החודש, ללכת על זה ולהתמזער.
כצפוי, העניינים לא הולכים כצפוי. מתברר שהזוגיות של פול ואודרי לא ממש בנויה לאתגר ושהעולם הזעיר אינו בדיוק האוטופיה המצופה: אנחנו נחשפים בהדרגה לעוולות חברתיות ולשלל טיפוסים שליליים ו/או אומללים, בראשם איש עסקים דוש שאשכרה נקרא דושאן (כריסטוף וולץ) ובחורה שאיבדה רגל בכלא הווייטנאמי לפני שמוזערה בניגוד לרצונה (הונג צ'או).
בשעה הראשונה שלו, "לחיות בקטן" הוא סרט מדע בדיוני קומי-דרמטי חמוד מאוד. שום דבר שמתעלה לפסגות הקודמות של פיין, אבל זה לגמרי סביר: אחרי הכל, האיש ביים והיה שותף לכתיבה של "בחירות או לא להיות", "דרכים צדדיות", ו"היורשים" - שלוש פגיעות בול שונות מאוד זו מזו - וביים גם את "נברסקה" המצוין. בדרך היה גם "אודות שמידט", שיצא חצי כוח, אבל זה לגמרי סביר שפעם אחת בקריירה שלו יצא לפיין סרט שהוא לא יותר מככה-ככה. מה שלא סביר זה מה שקורה כש"לחיות בקטן" מגיע לצומת ההוא באלבקרקי.
אנשים זעירים עניינו את הקולנוע כמעט מאז ומתמיד. החל ב"האיש המתכווץ המופלא" מ-1957, עבור בסדרת "מותק המשהו התכווץ" שהכניסה ארגזים של כסף בשנות ה-80 וכלה ב"אנטמן", זה הכל חוץ מטריטוריה קולנועית לא ממופה. הפייבוריט האישי שלי הוא "יום במלכודת" של ג'ו דנטה ("גרמלינס") מ-1987, עם דניס קווייד כטייס ניסוי שעובר מזעור כדי להיות מוזרק לתוך גוף של אדם, אבל מגלה שהוזרק אל האדם הלא נכון.
"לחיות בקטן", שפיין כתב עם שותפו הקבוע ג'ים טיילור, נמנע למרבה השמחה ממרבית קלישאות ה"איש זעיר בעולם עצום", ובחציו הראשון היה לי נחמד ומעניין לנסות לנחש לאן זה הולך. האם אנחנו צופים באלגוריה על מה שנהוג לכנות "האנשים השקופים"? האם זאת יצירה דיכאונית שכולה קודש לרעיון שבני אדם יישארו חארות באיזה גודל שהם לא יבואו? בסופו של דבר יש תשובות לשאלות הללו. הן לא מספקות וזה ממילא ספוילר להיכנס אליהן, אבל זה גם לא באמת רלוונטי: "לחיות בקטן" מאבד כיוון בצורה כל כך מוחלטת וכל כך משונה שלגמרי איבדתי עניין בשאלה למה התכוון המשורר. כל מה שעניין אותי היה איך צמד תסריטאים מוכח ומשובח כמו פיין וטיילור נתנו לסרט שלהם לקחת פנייה כל כך לא נכונה.
אתנסח כאן בזהירות, שוב מחשש ספוילר: עד למחציתו וקצת מעבר לה, "לחיות בקטן" הוא סיפור על הרפתקה של אדם ממוזער - גוליבר בארץ הענקים לצורך העניין - שמפתה לנסות להבין מה היא מנסה להיות. ואז, בלי שום סיבה או אזהרה, זה הופך בבת אחת להטפת מוסר אקולוגית ביזארית שלגמרי זונחת את הדמויות שלה-עצמה ואת כל הסיפור שנבנה עד לאותו רגע. ומילא זה: ההטפה דנן כל כך מטורללת שאני חושד שפיין וטיילור חושבים ברצינות שכולנו צריכים להקטין את עצמנו לממדי האלקטורט של אבי גבאי כדי להציל את הפלנטה.
שלא תהיה טעות: גם אחרי שהסרט מתחרפן, הוא נשאר בר צפייה. דיימון סולידי, וויג מצוינת בדקות המסך המוגבלות שלה, הונג צ'או פשוט אדירה וכריסטוף וולץ בלתי נסבל, אבל זה עדיין יותר טוב מהממוצע שלו. יש גם בדיחות טובות וצילום סולידי שנהנה ממשחקי הגדול-קטן בלי שזה יציק או ישתלט מדי, ודיימון נטול גבות זה משהו ששווה לבדו את מחיר הכרטיס, אבל מה שאזכור בסופו של דבר מ"לחיות בקטן" הוא טעות הניווט התסריטאית מהקשות שיצא לי לראות. כלומר, ראיתי סרטים שהתאבדו ממש בסוף, שנפלו בדיוק בפיניש - למשל "הטיסה" של רוברט זמקיס, למשל "ארץ קשוחה" של האחים כהן - אבל יצירה של במאי ותסריטאי עם רקורד כמעט מושלם שמגרדת בראש וקולטת שהיא הייתה צריכה לפנות לכיוון אחר כבר באמצע, לקחת את השמאלה ההוא באלבקרקי? זה חדש.
בואו להסתבך עם השור ולקבל את הקרניים!
במסגרת סדרת המפגשים "יושבים בחושך עם תומר קמרלינג", הנה דאבל פיצ'ר מהאגדות: "מועדון ארוחת הבוקר" ואחריו "לחיות את הרגע" (במקור "The Spectacular Now"), שני סרטי נעורים שונים מאוד משני עשורים שונים מאוד - שיש ביניהם דמיון מפתיע מאוד.
איפה: סינמטק הרצליה, שבת הקרובה (24.2). מתי: "מועדון ארוחת הבוקר" ב-18:00, הרצאה של הקמרלינג ו"לחיות את הרגע" מ-20:00. כרטיסים: ממש כאן.