1. הסיפור
סקראט, הסנאי הבלתי נלאה של סדרת "עידן הקרח", מגיע לחלל במסגרת המרדף הנצחי שלו אחר הבלוט החמקמק. איכשהו הוא מוצא את עצמו על סיפונה של חללית, שאיכשהו גורמת לסדרה של אסונות קוסמיים, שאיכשהו מאיימים להמטיר על כדור הארץ מטאור ענק. אבל איכשהו, גיבורינו הקבועים והקבועים-למחצה (מנפרד ואלי הממותות, סיד העצלן וסבתו העצלנית "סבתי", דייגו הנמר והאחים-אופוסומים קראש ואדי) מבינים שהעולם בסכנה ויוצאים להציל אותו - כי איכשהו, בעלי חיים פרה-היסטוריים יודעים לעצור אסטרואיד במעופו.
ייאמר מיד, כל איכשהו כזה מוסבר איכשהו. למשל, האסונות בחלל הם נזק היקפי מקרי מהטיסה חסרת השליטה של סקראט, ומקור הידע של החיות על אסטרואידים הוא נבואה עתיקה שחושף הסמור שתום העין באק (זוכרים אותו מהסרט השלישי בסדרה, או שהוא הופיע בדיוק בשעה וחצי שהייתם עם הראש בטלפון?). הבעיה היא לא באיכשהויות עצמה, אלא בתחושה שהכל יכול לקרות ובעצם אין ביקום של "מסלול התנגשות" שום חוקיות.
סרטי אנימציה, שמטבעם לא מוגבלים למציאות מוכרת, נוטים לשרטט את גבולות האפשרי בעזרת תשובות לשאלות כמו "האם בני האדם מבינים מה החיות אומרות?" (או לענייננו, "כמה ידע בתעופה יש לסנאי?"). זה עוזר לבניית מתח ולהשעיית אי האמון. מתווה "אין חוקים" הוא תמיד אופציה - "בוב ספוג: ספוג מחוץ למים" הוא דוגמה נהדרת לטרלול שאפשר לייצר על בסיס "הכל עלול להיות כלול" - אלא שלסרט החמישי בסדרת "עידן הקרח" יש עוד בעיה קטנה:
2. התסריט
כמה שהפרמיס של "מסלול התנגשות" פרוע, ככה הכתיבה שלו שמרנית. עלילת מסע לינארית לגמרי שבה הצרה הגדולה - השמדת הפלנטה וזה - מגובה בקונפליקט משנה עייף וחבוט: הממותה פיצ'ס ("מישמיש" בדיבוב/תרגום העברי), בתם של מנפרד ואלי, התאהבה בממות ג'וליאן. עכשיו היא מבקשת לעזוב את הבית לחרדתו של מנפרד, האבא-שלא-יכול-לשחרר. מילא הקלישאה, אבל זה יוצר סיטואציה אווילית של ריבים תיאורטיים על מה שאולי יקרה אם וכאשר המשפחה תשרוד את האפוקליפסה. וזה עוד טוב בהשוואה לשאר הדמויות, שההצדקה העיקרית להימצאותן בסרט היא שהילדים אהבו אותן בסרטים הקודמים.
אז הבמאים מארק תרמאייר וגלן ט. צ'או יצרו יקום שבו הכל אפשרי, אבל שום דבר לא קורה בו. שום דבר חדש ושום דבר שעושה שימוש מושכל בהיעדרם של חוקים, חוץ מזה שמעת לעת נפתרת בעיה באורח נטול כל היגיון, פשוט כי זה מאפשר לתסריט לגמור עם זה וללכת הלאה לבדיחה הבאה. זה היה איכשהו מוצדק אלמלא בעיה פעוטה אחרת של "מסלול התנגשות":
3. הבדיחות
מילא כתיבה מרושלת; "מסלול התנגשות" הוא מקרה של אי-כתיבה. לא שהפאנצ'ים רעים, אלא שברירת המחדל היא לוותר על הפאנצ'ים מלכתחילה ופשוט להראות את כולם נופלים המון פעמים.
בהיעדר סיטואציות קומיות של ממש, הסרט הולך בכל הכוח על סלפסטיק. מכות, נפילות, החלקות, התנהגויות טיפשיות שונות. זה לחלוטין משאיר את הצופים הבגירים מחוץ למשחק - מדיניות לגיטימית כלשעצמה, שניכרת יותר ויותר עם כל סרט נוסף בסדרת "עידן הקרח" - אבל לפחות באולם שבו ישבתי גם הקטנים לא ממש יבבו מרוב צחוק. אז מה עשינו בזה?
4. האנימציה
94 דקות נמשך "מסלול התנגשות", ואין בו ולו רגע אחד של "וואו" ו"איזה יופי". וזה חטא על פשע, כי שוב מדובר באי-ניצול של היעדר גבולות. סיפור שלא עובד ובדיחות מטופשות זה עוד חצי סביר לפרק חמישי בסדרה שמאבדת גובה ברציפות מאז הסרט השני, אבל אין תירוץ להיעדר מעוף ויזואלי בסרט אנימציה שמכריז מלכתחילה שהכל בו אפשרי. כלומר יש תירוץ, אבל הכותבים כבר תפסו את "אין לנו כוח לשבור את הראש עכשיו".
5. הסנאי
אנשים, ברצינות, אני מעדיף לנהל ארבע וחצי שעות רצופות של שיחת "יחסינו לאן" מאשר לצפות בעוד שתי שניות מסך של המכרסם הארור הזה.
6. הילדים
"עידן הקרח" המקורי היה חבר של כבוד בתור הזהב העכשווי של סרטי האנימציה, תקופה שאני כל הזמן מפציר בבת העשר שלי לשמוח על כך שהיא חווה בגיל הנכון. צפינו יחד בגרסה האנגלית של "עידן הקרח" הנוכחי (הידעתם? עשר זה כבר גיל שנעשים סנובים לגבי דיבוב), וכששאלתי כמה כוכבים היא הייתה מעניקה לו, היא ענתה "שלושה וחצי" (הידעתם? ילדים לא אמורים להגיד "שלוש וחצי". הם אמורים להגיד "זה הסרט הכי טוב שראיתי בחיים שלי" על כל סרט שהם רואים בחיים שלהם).
על סמך מראה עיניים ומשמע אוזניים, קהלית היעד האישית שלי די מייצגת: נראה לי ונשמע לי ש"מסלול התנגשות" מצליח להשאיר את העיניים הצעירות על המסך, לא פחות ובהחלט לא יותר. תגידו "דיינו" על שעה וחצי של שקט ומזגן באמצע יולי, ואציף ברשותכם בעיונת נוספת:
7. המסר
אני לא באמת יכול לכתוב על זה בלי לייצר ספוילר, אז הנה חומר למחשבה ביציאה מהאולם: הדמות ההיא שהשאירה מאחור את אהבת חייה מהטעם שההיא זקנה מדי, ואז חזרה אליה בגלל ההוקוס-פוקוס העלילתי שהצעיר מחדש את האהבה דנן – מה דה פאק אמורים ילדינו ללמוד מזה? "השליכני לעת זקנה"?
אפליית גיל היא בהחלט לא המסר בה"א הידיעה של "מסלול התנגשות", אלא שההלוך-חזור הזה בישורת האחרונה משאיר טעם רע מאוד, שבאופן אירוני זה כמעט הישג אחרי 94 דקות כל כך תפלות.
אבל זהו, חוץ מזה סבבה של סרט.