זה מזכך את הנפש. חשבתי הרבה על האפקט של צפייה באלימות הגרפית של "ג'ון וויק 3" וסרטי אקשן קיצוניים מסוגו, ואני משוכנע שבחרתי במילים המדויקות. לראות אנשים מפרקים איש את רעהו באופן שהוא מופרך אבל גם היפר-ריאליסטי, מגעיל אבל גם סופר-אסתטי, אידיוטי אבל גם, אוקיי, ממש אידיוטי - זה קתרזיס שאין כדוגמתו, שאין שני לו. יותר טוב מסקס, הייתי אומר.
"ג'ון וויק" המקורי, סרט שאפשר לאמלק במילים "קיאנו ריבס הולך להרביץ לאנשים שהרגו לו את הכלב" בלי לחטוא לו בשום אופן, היה יותר רעיון אדיר לסרט אקשן מאשר סרט אקשן אדיר. כלומר, הוא היה ממש סבבה, אבל זה היה ב-2014. השנה של "הפשיטה 2", אולי סרט האקשן הטוב ביותר שנעשה אי פעם, בטח לא משהו שאיזשהו כותר אחר מאותה שנת ייצור יכול היה באמת להתחרות בו. אבל כמו שקרה בסדרות אקשן אחרות - למשל "מהיר ועצבני", למשל "מקס הזועם" - העסק רק צבר מומנטום ככל שהוא התקדם. "ג'ון וויק 2" מ-2017 היה לטעמי טוב מהראשון, ולגבי הפרק השלישי, הנה רגע שמיטיב לסכם את זה: כשהסתיימה סצנת האקשן המשמעותית הראשונה, הקהל באולם מחא כפיים. אתם יודעים מה צריך לקרות כדי שהקהל הסנובי-פוצי של הקרנת עיתונאים ימחא כפיים *באמצע* הסרט? לא, כי מתברר שצריך שמישהו ירביץ למישהו אחר עם סוס. לא לא, לא שאדם שבבעלותו סוס יחטוף מכות; שאדם יכה את אחיו *באמצעות* סוס. וזה אפילו לא הקטע הכי טוב, הכי מופרך או הכי שווה מחיאות כפיים ב"וויק 3".
העלילה - טוב על מי אני עובד, ה"עלילה" - היא המשך ישיר של שני הפרקים הקודמים (ולא, זה כל כך לא יפריע לכם ליהנות אם טרם צפיתם אפילו בשנייה מצטברת מהם). וויק/ריבס ממשיך לשלם את המחיר על מסע הנקמה המקורי במי שחיסל לו את הכלב, וכרגיל אנחנו גם מעמיקים צלול לתוך עולם המתנקשים הבינלאומי, שביקום של "וויק" הוא פשע מאורגן, בדגש על מאורגן.
לסדרה הזו יש כבר ריתמוס פנימי קבוע, מבנה סיבה-ותוצאה שניתן לסכם כך - ויזיינוהו, ויך בהם, וחוזר חלילה. הבמאי צ'אד סטהלסקי, שביים את הסרט הראשון במשותף עם דייוויד לייטץ ועל השניים הבאים כבר ניצח סוליקו, הוא במקור איש פעלולים (במובן של משוגעים שנתלים על חוטים, לא של קונצים במחשב). כבר בסרט הראשון הוא הפליא למקסם את התחום הספציפי הזה, אבל מה שבאמת מרשים לראות הוא תהליך ההשתכללות של הקולנוע שלו. האיש נהיה פנומן של אקשן על כל תחומיו ורבדיו; "וויק 3" מהבחינה הזאת מפעים לא פחות מ"משימה בלתי אפשרית" האחרון או מ"קפטן אמריקה: חייל החורף", אם להזכיר אומים ותומים אמריקניים בתחום האקשן הריאליסטי-למרות-שהוא-מופרך. לעזאזל, במיטבו - הנה באות מילים גדולות - "וויק 3" לא נופל מ"הפשיטה 2". זה בהחלט לא סרט מושלם, אבל זה קרוב מאוד להיות סרט אקשן מושלם.
הוא לא סרט מושלם בעיקר כי הוא נתקע בכל פעם שהוא נעצר. ברגע שאנשים אומרים מילים במקום להפליא מכות, זה מידרדר לפאתוס מיותר או סתם תחושה של בזבוז זמן (ובאמת שלפחות 15 דקות מתוך ה-130 היו צריכות להתבוסס בדמן על רצפת חדר העריכה). מצד שני, אלה בדיוק הקטעים שמייצרים הרפיות, שלגמרי אי אפשר בלעדיהן בתוך האסקלציה הכללית שבעצם הולכת ונבנית מאז הפרק הראשון. מהבחינה הזאת, ובוודאי בהינתן היציבות בעמדת הבמאי, אין פלא שהסדרה רק משתבחת. ככה נראית עקומה למידה, גם אם במקרה דנן היא הייתה ישרה לפני שהרביצו לה. עם סוס.
אגב, אל תטעו: למרות העלילה המקושקשת והדיאלוגים הבלתי אפשריים, יש שחקנים שפשוט פורחים בתוך הפרנצ'ייז הזה. ריבס הוא דווקא לא אחד מהם - נדמה לי שהאיש הגיע לנקודת המעבר-לאכפת-לי בכל הנוגע למנעד הרגשות שהוא מסוגל להביע, ולראיה הוא הצטמצם בסרט הנוכחי משניים (כועס ופגוע) לאחד (פגועס) - אבל האלי בארי למשל נותנת כאן תפקיד משנה כיפי שאין דברים כאלה, לאנס רדיק רק משתבח בהופעה שלישית בסדרה, ולורנס פישבורן שהופיע גם בסרט השני ממשיך להיראות כמי שממש מתפנן על הריוניון שלו עם ריבס, שותפו מימי "המטריקס" (סרט שמצדו זוכה כאן למחווה מתבקשת אך מקסימה).
לכו, לכו ל"ג'ון וויק 3" כל עוד אפשר לתפוס אותו על מסך גדול. כלומר, אל תלכו אם קשה לכם לצפות באיברים חיוניים משתפדים, מתרסקים, נגדעים או כל הנ"ל, אבל ניחנתם בחדוות ההרג הדרושה, אז כבר אמרתי: זה חוקן לנשמה.