הפתיחה פשוט נהדרת. בהתאם למדיניות המיני-יקום-קולנועי של תקופת דניאל קרייג כג'יימס בונד, שבה יש לכאורה עלילת-על שמרחפת מעל כל הסרטים, אנחנו רואים מה קרה אחרי "ספקטר" (ונשים בצד את השאלה מי לעזאזל רוצה להיזכר ב"ספקטר"): בונד עדיין עם ד"ר מדלן סוואן (לאה סדו), שזוכה הפעם גם לסיפור רקע טראומטי, אבל האידיליה שלהם קצרת מועד; סצנת האקשן הטובה ביותר בסרט (ונשים בצד את השאלה למה היא ממוקמת למרגלות השליש הראשון שלו) מסתיימת בהפרדת כוחות ובפרישה של בונד משירות הוד מלכותה.
ככה מקבל את פנינו "לא זמן למות", סרט שההייפ סביבו מזכיר הופעות בכורה של שחקנים בתפקיד 007, לא הופעות פרישה. זה הייפ יחצ"ני ברובו ואורגני בחלקו - יש סקרנות אמיתית סביב השאלה מה יקרה אחרי קרייג, והייתה גם מיני-היסטריה סביב האפשרות שהסרט ידלג על אולמות הקולנוע ויגיע הישר אל שירותי הסטרימינג - אבל עדיין, הייפ. אז הציפיות גבוהות, והדבר הראשון שצריך לומר על "לא זמן למות" הוא שהסרט לא עומד בהן. לא קרוב. הביקורת שאתם קוראים מתפרסמת לצד דירוג של כל סרטי הסדרה; מיקמתי אותו שם במרכז הטבלה, וחשוב להזכיר בהקשר הזה שבתחתית ממוקמים כמה מהסרטים המגוחכים ביותר שנוצרו אי פעם.
הפתיחה המצוינת היא בפירוש חלק מהעניין, מפני שבונד החדש עומד על ראשו משל היה בן גוריון או קטשופ בבקבוק פלסטי לחיץ. אחרי כחצי שעה אינטנסיבית, מלהיבה ולפרקים ממש מרגשת, "לא זמן למות" נקלע לכשעה וחצי של פול גז בניוטרל. הנה עלילת משנה לא מעניינת, הנה פיתול בעלילה שלא מזיז לאיש, הנה מוות של דמות שהיה מזיז לנו אילו רק היה לנו אכפת ממנה. הנה דווקא דמות משנה מגניבה ושחקנית מגניבה (אנה דה ארמס), רק למה היא נעלמת כל כך מהר מהסרט. או, והנה נבל גנרי (ראמי מאלק בתפקיד לוציפר סאפין, ראמי מאלק בכל פעם שאני רואה אותו. מי סיפר לבחור הזה שהוא שחקן?) ככה, על הגחון, מגיע הסרט לישורת אחרונה קצרה שאין לתאר אותה אלא כחד-פעמית בהיסטוריה בת 25 הסרטים ו-59 השנים של ג'יימס בונד.
הסיום לא רק חריג אלא גם מאוד אפקטיבי רגשית, וככזה הוא מעמעם את הסתמיות שמאפיינת את רוב דקות המסך - יש 163 מהן, מתוכן אולי 90 מוצדקות - כי סרט ששולח אותך הביתה במצב הרוח ש"לא זמן למות" משרה עליך הוא בסופו של דבר חוויית צפייה משמעותית. אלא שככזו אתה אנוס לחשוב עליה, ואני אכן חשבתי, מה שהוביל אותי למסקנה נחרצת: אני כועס על הסרט הזה.
אי אפשר להיכנס לפרטים, זה יהיה הרבה מעבר לסתם ספוילר, אבל דעתי העומדת היא ש"לא זמן למות" בוגד במעריצי ג'יימס בונד (אני לא אוסיף; אתם תחליטו אם גם לכם זה נראה ככה). יש גם דרך אחרת להסתכל על זה, אבל כדי לראות את זה כמשהו מלבד בגידה צריך לחכות ולראות מה בדיוק עומד לקרות עם 007 עכשיו כשקרייג בחוץ, וכשברקע יש זמזום בלתי פוסק סביב בונד אישה. אחרי הכל, הסרט החדש מספק יותר מרמז לאפשרות שזה אכן יקרה: לשאנה לינץ' מגלמת בו את סוכנת 007, שירשה את המספר מבונד לאחר פרישתו.
אני לגמרי מבין את הרצון לראות את סמל הגבריות הלבנה מפנה את מקומו ברוח עידן ה-woke. אבל לשמר את בונד תוך החלפת מגדר זה מהלך שייצג מינימום סיכון עבור חברת ההפקות של הפרנצ'ייז, EON, ועבור מפיציו - מפני שהנכס שלהם הוא 007. לא משנה איזה פרצוף תשימו מתחת ללוגו, אנשי השיווק שלהם ימצאו איך למכור אותו, ובמקרה הזה גם ידעו שצפוי להם מבול של תקשורת חיובית וביקורות קולנוע מריעות, לפחות מצדם של מילניאלז (צריך לדבר בהזדמנות על מה שקורה בהקשר הזה בביקורות הקולנוע באמריקה, אבל זאת לא ההזדמנות הזאת). מי שבאמת רוצה לדחוף להעצמת נשים לא צריך לדרוש מהוליווד להבריג אותן לתוך מוצרים קיימים ומצליחים; הוא צריך לתבוע שייוצרו סביבן מוצרים חדשים לגמרי, תפורים למידותיהן, עם כל הריזיקה הכרוכה בזה. כל דבר אחר הוא עבודה בעיניים, ואני חושב שבדיוק לזה התכוון דניאל קרייג כשאמר שבונד לא צריך להיות אישה ושצריכים פשוט להיות תפקידים בסדר גודל כזה עבור נשים, אמירה שכמובן נתפסה כסקסיסטית על ידי מי שרואה אדום בעיניים במקום להקשיב באוזניים.
יש לעניין הזה גם צד שני, והוא אותו קהל שלתחושתי הסרט החדש בוגד בו (הגם שהבגידה המדוברת היא לחלוטין לא בהקשר מגדרי, אלא תוצאה של מהלכי העלילה בסיום). בונד זה לא בהכרח קטע של גברים - אני מכיר הרבה נשים שמתות על השטיקים המטופשים של הסדרה הזאת - אבל זה כן קטע גברי, ואפילו הבת שלי אומרת שהעצמה של קבוצה אחת לא צריכה לבוא על חשבון הקטנה של קבוצה אחרת. זה ממש סבבה שיהיה לגברים את הסוכן החשאי שלהם, זאת הנקודה, וזה גם ממש בסדר שבונד ייצג את סך כל פנטזיות הטסטוסטרון (כמובן לאחר שהוא מה שנקרא "ינקה את האקט שלו", אבל זה תהליך שממילא עבר על בונד, ובכמה גלים מאז אמצע שנות ה-90).
תראו, יש די והותר סיבות לדרוש מבונד לכבד את metoo, אבל הוא המקום האחרון שצריך לצעוק לו Time’s Up. רבאק, זאת סדרת סרטים מטופשת שכל הקטע שלה הוא מופרכות, לרבות בכל הנוגע לפנטזיה הגברית. לחפש דווקא שם איזו מראית עין של שוויון זה לא רק לחפש מתחת לפנס, אלא גם למצוא את ההפך הגמור ממה שאני לפחות מבין כאידיאל של שוויון בייצוג על המסך, קרי שוויון בסיכון הכספי ובפיתוח הרעיונאי. "וונדר וומן" היה כזה, "הפנתר השחור" היה כזה בהקשר הגזעי. ג'יימס בונד? זאת תהיה בדיחה, בדיחה על חשבונם של מי שלא מבינים את ההבדל בין מחווה ריקה לאקט משמעותי.