מה היה הסרט האחרון של כריסטופר נולאן שבאמת עשה לכם את זה? בדרך להקרנה של "טנט" שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, רק בלשון יחיד ולא רבים כי אני לא קיסר אוסטרו-הונגריה, והבנתי שהתשובה היא "האביר האפל". מאז חלפו 13 שנים וארבעה סרטים, שניים שאכזבו אותי במדד המבטיח-מקיים ("התחלה", "בין כוכבים"), אחד ששנאתי ("עלייתו של האביר האפל") ואחד שהותיר אותי אדיש לחלוטין ("דנקרק"), כך שציפיות גבוהות לא היו לי מסרטו החדש של נולאן. יותר מזה, אחרי הטריילר המנייריסטי-למראה והידיעות על הכישלון הכלכלי - אולפני וורנר השקיעו בדבר הזה 200 מיליון דולר, הימרו בקיץ שעבר שזה יהיה הסרט שיחזיר את הקהל מהקורונה אל האולמות, וגילו שלא ממש - באתי בכוננות ספיגה. אבל אלליי, כמה אפשר לספוג?
זה מתחיל בקצב מסחרר במובן החיובי של המילה, עם סצנת פתיחה גרנדיוזית -מבצע של ה-CIA להשבת פלוטוניום גנוב מתחיל בבית אופרה באוקראינה ומוביל להיכרות עם טכנולוגיה שמאפשרת לעצמים לנוע לאחור בזמן, כמו קליע שחוזר אל לוע האקדח ו"נאסף" בניגוד ל"נורה". כעת מתברר שמקור הטכנולוגיה הזאת הוא באיזשהו עתיד, וגיבורנו איש הסוכנות (ג'ון דייויד וושינגטון) נשלח לפענח מאיפה וממתי ולמה, ואז מגלה שהעקבות מובילים למיליארדר הודי, ומשם לאשתו של אותו מיליארדר, ומשם לסוחר נשק רוסי בשם אנדריי, ומשם לאשתו של אנדריי הנ"ל, שכדי לרכוש את אמונה זומם איש ה-CIA שלנו לרסק מטוס רק כדי להשיג ציור נדיר, אבל בעצם זה רק מבצע-שער שאחריו ייאלץ לגנוב פלוטוניום עבור בעלה. אם חטפתם כאב ראש, דמיינו 75 דקות של זה. ואז עוד 75 שאני יכול לומר שלא אפרט לגביהן מחשש ספוילר, אבל זה יהיה שקר: האמת היא שלא אפרט לגביהן כי לא הבנתי כלום ממה שהולך בהן ולמען האמת גם לא רציתי להבין, כי כל תשומות הרצון שלי הוקדשו לתפילת "תיגמר כבר".
אם "טנט" היה סובל רק ממורכבות יתר עלילתית - וזה מלכתחילה ניסוח מנומס לגבב התסריטאי הזה, אבל מילא - אז אוקיי, היינו צופים במותחן אלגנטי בלי להבין ו/או להתעניין מי נגד מי. לא שונה מהותית מ, נניח, "משימה בלתי אפשרית" הראשון. אלא שנולאן מוסיף חטא כבמאי על פשעו כתסריטאי, ונכנע כליל לנטייה הבעייתית מלכתחילה שלו להתאבסס על אותו אלמנט ויזואלי עד צאת הנשמה. ב"בין כוכבים" זאת החזרה המייגעת, שוב ושוב, על אותו שוט שבו המצלמה יושבת על דופן החללית; ב"התחלה" זה חוסר היכולת לשחרר אותנו כבר מהמתרחש ברכב המתגלגל בסלואו-מושן; ב"דנקרק" זה בול אותו שוט מ"בין כוכבים", רק עם מטוס במקום חללית; וב"טנט" זה דברים ואנשים ומהלכים שזזים ברוורס, או קדימה ואז ברוורס, או להפך (חה). קשה לתאר במילים כמה מהר זה נעשה מאוס.
אם הטריילר של "טנט" נראה מנייריסטי, זה כאין וכאפס - וכאפס וכאין, נולאן היה בטח אומר - לעומת הסרט בשלמותו. כשיצאתי מהאולם יצא לי לנהל שיחה לאמור "זה נראה כמו פרודיה על נולאן", אבל מדויק יותר לומר שזה נראה כאילו מישהו ניסה לעשות נולאן, כמו המשורר ההוא במערכון של "כוורת" שכותב שירים של ביאליק. קצת פיזיקה בגרוש, קצת פילוסופיה בגרוש, הרבה אקשן רחב יריעה, והופה, סרט. אבל זהו, שאפילו הסרטים הפחות טובים של נולאן מעולם לא נראו כאילו יצאו ממחולל. הנוכחי עד כדי כך גנרי שלדעתי גם אנשים שאהבו את "התחלה" ואת "בין כוכבים" יבינו רטרואקטיבית שכבר שנים יש לנו עסק עם מנייריסט.
האלמנטים העלילתיים והסגנוניים הם המקבילה הקולנועית של מרכיבים עם טעם משתלט, אז ברור למה אף חבר בקאסט לא מצליח להותיר רושם זכיר. בשביל תפקיד טוב של וושינגטון צפו ב"מלקולם ומארי", בשביל תפקיד טוב של מייקל קיין - כאן איש המודיעין הבריטי - צפו בכל תפקיד אחר של מייקל קיין. באשר לרוברט פטינסון כמפעיל של הגיבור, אומר כך: נאלצתי להיכנס עכשיו לוויקיפדיה כדי להיזכר מה תפקידו בכוח. עד כדי כך לא מורגשת נוכחותו של השחקן הבדרך כלל מצוין הזה. אבל בעצם אני חוזר בי, כי שחקן אחד דווקא כן עושה כאן תפקיד לדורות: קנת בראנה, שנולאן ליהק משום מה לתפקיד של אנדריי (ואני תמה איך לא חטף ברשת על בורשט-וושינג או סובייט-פייס או איך שלא תקראו לזה), נותן כאן חד משמעית את ההופעה הכי גרועה בקריירה שלו, ולא רק שלו. אבל בראנה לפחות מידרדר אל "כל כך רע שזה מצחיק"; השאר רע רק עד כדי כך שזה עצוב.
כריסטופר נולאן ביים יצירות מופת כמו "האביר האפל" ו"ממנטו" וסרטים אדירים כמו "אינסומניה", "יוקרה" ו-"Following", יצירת הביכורים שמעטים ראו ולרבים מומלץ להשלים. עד היום הוא היה מעניין גם כשהוא היה בינוני, והנה הוא גם לא מעניין וגם היה מת להיות בינוני. זה מסוג הדברים שעלולים לקרות ליוצר ששמע יותר מדי פעמים שהוא גאון, ויש לקוות שאי-ההצלחה הזאת תטלטל אותו בחזרה למקום טוב. רבאק, זה האיש שאמר להית לדג'ר להוציא את הראש מהחלון של ניידת המשטרה במה שהיה לא רק השוט של "האביר האפל" אלא כנראה גם השוט של העשור הקולנועי ההוא. סרטים הוא יודע לעשות. הוא רק צריך להיזכר איך.