הלך הסקופ, נשאר הפולו-אפ
תמיד כואב להחמיץ סקופ מהדהד רק כדי לגלות אותו אצל עיתונאי מכלי תקשורת מתחרה. השבוע זה קרה ל-ynet. נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
ביום ראשון חשף גיא לרר מ"רשת", במהדורה המרכזית של חדשות 2, כי הוגשה תלונה למשטרה נגד זמר מפורסם על תקיפה מינית, וכי המתלוננת שלחה מכתב לשר החינוך עם בקשה שלא להעניק לזמר פרס מפעל חיים.
כשעה לאחר הדיווח פורסם שמו של שלמה גרוניך כזמר שנגדו הוגשה התלונה. האתרים, כמובן, מיהרו לעשות פולו-אפ. ב-ynet הצניעו את הקרדיט לחדשות 2, הדגישו כי גם הם שוחחו עם המתלוננת ושפכו מעט מים צוננים על הסיפור ("אירוע שהתרחש לפני יותר מ-20 שנה"):
מה קרה באמת? תשעה ימים לפני הפרסום של לרר העלתה האישה פוסט בדף הפייסבוק שלה, שבו תקפה את החלטת משרד החינוך להעניק לגרוניך פרס מפעל חיים. בעקבות זאת טילפן אליה כתב ynet, איתי בלומנטל, ששמע את סיפורה, אך לא היטיב לזהות את הפוטנציאל לסקופ והגיע למסקנה שאין כאן חומר לפרסום. יומיים לאחר שהפוסט הועלה, פירסמה אותו ליאורה גולדנברג-שטרן באתר "מעריב".
בשלב מאוחר יותר נוצר קשר בין האישה לבין לרר, שראיין אותה במהלך ראש השנה, ולאחר מכן השיג עוד עדויות נגד גרוניך בעלות סממנים דומים. ביום ראשון, בתזמון מדויק, שיגרה האישה את מכתבה למשרד החינוך והתלוננה במשטרה, בדיוק ברגעים שבהם לרר דיווח על כך במהדורה המרכזית. למחרת, יום שני, שודר הריאיון עם המתלוננת, וכן ריאיון שערך לרר עם אישה נוספת אשר העידה אף היא נגד הזמר. למערכת ynet היו השבוע סיבות לתלוש שערות על כך שבלומנטל לא הפגין אקטיביזם כמו דומה לזה שהפגין לרר, מה שהוביל לעונש הכבד מכל: אובדן הסקופ.
את תגובתו של בלומנטל, השוהה בחופשה, לא ניתן היה להשיג. ב-ynet נמנעו מלהגיב.
אלי כהן – תיק פתוח
האם לרשימת המיוחסים של "ידיעות אחרונות" לדורותיו – שבה נכללו במשך השנים נפתלי בנט, איציק שמולי, ישראל כץ, אביגדור ליברמן, עופר עיני, יאיר לפיד, גבי אשכנזי, ציפי לבני, דליה איציק, חיים רמון, אהוד אולמרט ועוד רבים וטובים – הצטרף חבר נוסף, הזוכה גם הוא לפינוקים מרחוב מוזס? לא מן הנמנע שייתכן שאולי.
בשלושת החודשים האחרונים, מ-26 ביוני עד 26 בספטמבר (שלישי האחרון) פירסם "ידיעות" את תמונתו של שר הכלכלה, אלי כהן, לא פחות מ-19 (!) פעמים. כל התמונות, למעט אחת, הופיעו במוסף "ממון": 14 מהן בהקשר חיובי, 1 בהקשר שלילי ו-4 בהקשר ניטראלי. בניכוי התמונות הניטראליות יוצא ש-93.3 אחוזים מהצילומים של השר כהן שפורסמו ב"ידיעות" ברבעון האחרון היו בהקשר חיובי, ורק 6.7 אחוזים בהקשר שלילי.
לשם השוואה, בשלושת החודשים האחרונים פירסם "ישראל היום" את תמונתו של השר אלי כהן שלוש פעמים בלבד (פי 6 פחות מ"ידיעות"), שתיים מהן בהקשר חיובי ואחת בהקשר ניטראלי:
מ"ידיעות אחרונות" נמסר בתגובה: "אין לנו שום רשימת מיוחסים, אלא רק רשימה של ידיעות בלעדיות".
איתמר בן-גביר VS יגאל מוסקו
וכעת: עוד ציוצים. בתחילת החודש שעבר הודיע שר התקשורת על יוזמה לסגור את תחנת אל ג'זירה בישראל בנימוק שהיא פוגעת בביטחון המדינה. בתחילת החודש הנוכחי פורסם כי גם ערוץ 20 ניצב בפני סכנת סגירה, בשל הפרות רגולטריות. כתב "אולפן שישי", יגאל מוסקו (שהוא גם ידידי הטוב) עשה הקבלה בין שני המקרים, ומכאן העימות כבר התגלגל מאליו (לא נגענו):
יגאל מוסקו: "מתנגד לסגירת ערוץ 20 ולסגירת אל-ג'זירה. קיצוניים משני הצדדים זכאים לטלוויזיה".
אלירן טל: "איזה יופי של השוואה... אתם מתחרים ביניכם מי יותר קיצוני ומסית? יש פרס לזוכה?".
יגאל מוסקו: "מוזמן להתמודד. תפוס מקום ליד הפאנליסט איתמר בן-גביר".
איתמר בן-גביר: "לתפוס מקום לא שייך, אבל לשלוח אליי תחקירנים פעם אחר פעם ולהתחנן לסיפורים כן שייך?".
יגאל מוסקו: "מי שתלוי בך בשביל סיפורים באמת מתבזה. מצד שני, יש גם כתבים שמתחזקים מקורות בחמאס. כנראה שעבור חלק מהברנז'ה שלי הפכת לאי נעימות מסוג זה".
איתמר בן-גביר: "אל תתחמק. אתה שלחת תחקירנים להתחנן אליי לקבל סיפורים או שאעזור לך לראיין פלוני אלמוני. לא 'ברנז'ה' ולא נעליים. אתה הוא הצבוע".
יגאל מוסקו: "התבלבלת. אני לא שולח אליך תחקירנים, כי ידוע שצריך לשלם לך ב'סינק', וגזען נתעב שכמוך לא זכה ולא יזכה לעולם לנאום בכתבה שלי. סיימתי".
איתמר בן-גביר: "גם שמאל הזוי, גם חסר הגינות ועכשיו מסתבר לי גם ששקרן. שכחת שרצית לראיין אותי בכתבה בקריית ארבע, רק שאעזור לך עם... – פשוט שקרן".
איתמר בן-גביר, את מי מוסקו ביקש שתעזור לו לראיין? אתה לא מגלה?
"הוא ביקש לראיין את אחד הרבנים המפורסמים באזור, ואם הייתי משיג לו את הראיון הוא עוד היה מסוגל לתלות תמונה שלי אצלו במערכת. הוא לא הגון. מילא שמאלן, מילא קיצוני, אבל הקו האדום שלי עם עיתונאים זה חוסר הגינות".
יגאל מוסקו, תרצה להגיב?
"הגזען שקרן. העובדה היא שמעולם לא הופיע בכתבה שלי".
שמעון ריקלין VS ערוץ 10
למה לבדוק את העובדות כשאפשר להשתלח? תשמעו סיפורונצ'יק: במוצאי שבת האחרון העלה שמעון ריקלין, הפרשן המדיני של ערוץ 20, את הפוסט הבא:
עד כאן הפוסט, שכצפוי גרף 1,100 לייקים, 128 שיתופים ועשרות תגובות נגד ערוץ 10. בתגובה מסר גורם בכיר בערוץ 10: "במשך כל הערב היו גורמים בחדשות ובערוץ בקשר עם בעז סטמבלר, דוברו של ראש הממשלה, וביקשו להקדים את הנאום. סטמבלר ניסה לעשות מאמץ. במקביל הייתה מוכנה לשידור מתרגמת ומתמלל, שאמורים היו להביא לשידור את תרגום הדברים של ראש הממשלה. אף נעשה מאמץ לדחות את פתיחת טקס פרסי אופיר בעשר דקות, כדי להגדיל את חלון הזמן". בלשכת ראש הממשלה אישרו את הפרטים. "אין לנו שום טענה כלפי ערוץ 10", אמר השבוע גורם בלשכה. "הם היו בסדר גמור ועשו כל מאמץ לשדר את הנאום, שלצערנו נדחה מהשעה שנקבעה לו".
שמעון ריקלין, במקום לחשוב כל כך הרבה במטוס לא היה עדיף פשוט להרים טלפון ולברר מה קרה?
"מעניין שכל הערוצים האחרים מצאו חלון והצליחו לשדר. באמת לא בסדר שם באו"ם שלא התחשבו בערוץ 10. זו בדיחה. רק לא כל כך מוצלחת".
זה מהגר לא חוקי שהסתנן לישראל? לא, זה יהודי יוצא אתיופיה שעלה ארצה
לפעמים צריך לחלוף זמן ממושך, אפילו יותר משנתיים, עד שכותרת ראשית תתגלה בדיעבד כמופרכת. לא נורא, הסבלנות משתלמת.
ב-11 באוגוסט 2015 פסל בג"צ את הסעיף בחוק המאפשר לכלוא מהגרים בלתי חוקיים לתקופת זמן של 20 חודשים. כמה מתושבי דרום תל אביב, בתגובה, יצאו להפגין נגד ההחלטה. למחרת פירסם "מעריב" בעמוד הראשון את הכותרת הראשית הבאה:
אלא שביום שני האחרון, במאמר שפירסם ב"הארץ", חשף רועי צ'יקי ארד כי מדובר בפייק-ניוז. "לאחר החלטה כלשהי של בג"ץ סיקרתי הפגנה נגד אפריקאים", תיאר ארד במאמר. "היו שם כ-20 מפגינים (חלקם מגבעתיים), שהתקשורת הגדירה כמייצגים של תושבי דרום תל אביב. היו גם עשרה עיתונאים שחוששים משחורי עור. כשהגענו למדרחוב נווה שאנן ההומה אמר אחד המפגינים במגפון משהו בערבית נגד מבקשי המקלט, והמצלמות חיפשו תגובות... אבל דווקא אז האפריקאים פישלו ולא התייחסו... לפתע נענה גבר שחור ושיכור לפרובוקציה. הוא התקרב אלינו באיום והתחיל להגיד 'זה הבית שלנו'. המצלמות פעלו בעוז. 'תשים כפפה, שלא תידבק במחלות', הציע לי מפגין כשראה שניגשתי לראיין את השיכור. למחרת התנוססה על שער אחד העיתונים הכותרת 'המסתננים: זה הבית שלנו', ובוודאי עוררה זעם. אבל מה שסיפר לי השחור המאיים היה שהוא בכלל יהודי יוצא אתיופיה, הלום קרב ממלחמות ישראל שכנראה הידרדר לטיפה המרה".
ב"מעריב" נמנעו מלהגיב.
איפה הקרדיט: נעים להכיר, גוגל
1. בגיליון ערב ראש השנה פורסמה במוסף "7 ימים" הפניה לכתבה של סמדר שיר עם הטייטל המחייב "ראיון זוגי ראשון":
בינתיים בוטלה החתונה המתוכננת. ברביעי האחרון פירסם צחי קומה אייטם בנושא שבו שוב נכתב כי מדובר ב"ראיון זוגי ראשון":
אלא שב-8 באוגוסט, חודש ו-12 ימים לפני גיליון ראש השנה של "ידיעות", שודר ראיון זוגי עם נסרין קדרי ואביעזר בן מוחא בתכנית "אנשים":
ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.
2. ביום רביעי האחרון פירסם עדי רובינשטיין ב"ישראל היום" את האייטם הבא, שזכה גם להפניה בשער, גם לחותמת "בלעדי" וגם לטפיחה על השכם בכותרת המשנה:
בלילה שלפני, זמן קצר לאחר מועד סגירת הגיליון, העלה עורך הספורט של "ישראל היום", עודד שלו, פוסט שבו שיבח את רובינשטיין:
אלא שהכתבת לענייני משפט של "כלכליסט", זוהר שחר-לוי, פרסמה ראשונה את כתב האישום שלושה ימים תמימים קודם לכן:
ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
3. בראשון בערב העלו בחדשות 10 את הציוץ הבא:
אלא שכבר ב-22 ביוני חשפה עמליה דואק, במהדורה המרכזית של חדשות 2, מסמך פנימי הקובע כי עבודות החפירה מתחת לבני ברק יימשכו גם ביום הכיפורים.
מחדשות 10 נמסר בתגובה: "מדובר בטעות בתום לב בעריכת הדיגיטל. הסיפור לא הוצג כפרסום ראשון בשום פלטפורמה אחרת שלנו, ובכלל זה לא במהדורה המרכזית. גמר חתימה טובה לכולם".
הציטוט מול המציאות (1): לא בלעדי ולא חסר תקדים. חוץ מזה הכול מדויק
הציטוט: "בלעדי: מאמץ דיפלומטי חסר תקדים לעצור מחר את קבלת הפלסטינים כחברים באינטרפול" (הכותרת הפותחת של "חדשות סוף השבוע" עם דנה ויס, 23.9.2017).
המציאות: בלעדי? בשלישי שעבר, ארבעה ימים לפני "חדשות סוף השבוע" פירסם אילון אסלן-לוי בערוץ i24news את הכותרת הבאה:
מאמץ דיפלומטי חסר תקדים? מסתבר שדווקא יש תקדים. גם בנובמבר 2016 התאמצה ישראל (והצליחה) למנוע את הצטרפות הפלסטינים לאינטרפול.
דנה ויס, תרצי להגיב?
"לא, תודה".
הציטוט מול המציאות (2): לא "עמודיה" אלא "המודיע", לא "הפלש" אלא "הפלס". חוץ מזה הכול מדויק
הציטוט: במוסף "גלריה ראש השנה" פורסמה כתבה של ז'נאן בסול על ספרות הפרוזה בחברה החרדית. בין השאר, הופיעה הפיסקה הבאה:
המציאות: לא "עמודיה" אלא "המודיע"; לא "הפלש" אלא "הפלס". זו לא הפעם הראשונה שבה שמו של "המודיע", היומון החרדי הוותיק בישראל, משובש בתקשורת החילונית. מקרה נוסף אירע בנובמבר אשתקד, בחדשות 2:
ז'נאן בסול נמנעה מלהגיב.
דברים בשם אומרם: נתרגש בזמן הנכון
אני מסרב להתרגש מהעובדה שצעיר עם כיפה מהשומרון מקבל שעת שידור משמעותית בגלי צה"ל. היו לי בעבר כבר כמה אכזבות מבעלי כיפה מיהודה ושומרון שעם כניסתם לתפקיד הבכיר הצניעו את האידיאולוגיה שלהם מתוך רצון לקבל חיבוק מהברנז'ה השמאלנית.
אז נחכה בסבלנות ונתרגש בזמן הנכון.
(חיים שיין בדף הפייסבוק שלו, 25.9.2017)
ישי שנרב, ממלא מקום מגיש "נכון להבוקר", תרצה להגיב?
"לא, תודה וגמר חתימה טובה לך, לשיין ולקונספירטור".
במקום הנכון, בזמן הנכון
עוד לא אכלנו, עוד לא שתינו, ובנוסף גם הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.
"רוצה לדבר על הדבשת?", הוא פתח.
"יש לי דבשת?", נעלבתי.
"עד כמה שזה אולי יפתיע אותך, הורביץ, לא הכול סובב סביבך", נזף הקונספירטור. "אני מתכוון לדבשת של החברים שלך בערוץ 20".
"מה איתם?", התעניינתי.
"נכון שהם מאוד כועסים על כל מי שמעז לכנות קורבנות פיגועים, גם אם הם חיילים, במילה 'הרוגים' ולא במילה 'נרצחים'?", שאל הקונספירטור. "הנה, אני מזכיר לך שתי דוגמאות מהעבר:".
"נכון", אמרתי.
"יופי", המשיך הקונספירטור. "וזוכר איך למרות הנזיפות הצדקניות של הערוץ החרוץ כלפי הקולגות, הוא עצמו דווקא כן עשה שימוש במילה 'הרוגים'? הנה, קבל:".
"בהחלט זוכר", עניתי.
"בבקשה, הורביץ", סיכם הקונספירטור. "אז רק לידיעתך, גם השבוע הגמל לא הבחין בדבשת של עצמו. תסתכל מה צייץ הכתב המדיני של ערוץ 20, אלירן טל, אחרי הפיגוע בהר אדר, ואת הפוש שמתן אמיר הציג לו בתגובה:".
"אני חושב שסתם נפלט להם", אמרתי.
"ואני חושב שחסר לך קילר אינסטינקט, הורביץ", כעס הקונספירטור. "אתה יודע מה התכונה הכי חשובה לעיתונאי?".
"מה?", תהיתי.
"להיות במקום הנכון, בזמן הנכון", הצהיר הקונספירטור. "ואתה נכשלת בגדול בשני המקרים".
"על סמך מה אתה אומר את זה?", תהיתי.
"באיזו כתובת גדלת, הורביץ?", חקר הקונספירטור.
"בקדושי קהיר 34 שבמערב חולון, שתי אצבעות מתחקירן העל משה זונדר, שגדל בקדושי קהיר 3 הרבה לפני שהוא הפך לתסריטאי הראשי של 'פאודה'", אמרתי בגאווה.
"ובאיזו תקופה גרת שם כילד?", המשיך הקונספירטור.
"בשנות השבעים", עניתי.
"רואה?", הכריז הקונספירטור. "לא היית במקום הנכון, ולא בזמן הנכון. אילו היית נולד בשנות השישים, ולא בשנות השבעים, וגר בקדושי קהיר 13, ולא בקדושי קהיר 34, יש סיכוי לא רע שהיית מקבל משלדון חוזה מפנק".
"מה הקשר בין הרחוב האהוב קדושי קהיר לבין הטייקון האהוב שלדון אדלסון?", השתוממתי.
"תקרא את המיני אוטוביוגרפיה שפירסם השבוע אביעד פוהורילס לרגל תחילת עבודתו ב'ישראל היום', ותבין הכול", אמר הקונספירטור במסתוריות וניתק.
ואם כבר קדושי קהיר 13, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".
לטור הקודם: מי מתנכל ליגאל סרנה?
mako תרבות בפייסבוק