רגע היסטורי? בהחלט. כל עוד הוא לא בחסות "ישראל היום"
בסוף השבוע האחרון, לראשונה בישראל, התקיים מרוץ פורמולה 1. עשרות אלפי חובבי ספורט מוטורי הצטופפו ברחובות ירושלים כדי לצפות במכוניות הספורט הנוצצות מאיצות. הכבישים סביב חומות העיר העתיקה נחסמו, מה שכמובן גרם לפקקי תנועה קשים. ללא ספק, אירוע המחייב סיקור עיתונאי. ובאמת, כל כלי התקשורת דיווחו עליו. בעצם, כמעט כולם. יוצאי הדופן היחידים היו עיתון "ידיעות אחרונות" ואתר ynet, שהתאמצו והצליחו להתעלם מהמרוץ ומההתרחשויות סביבו בחינניות חלקית.
ההתעלמות הגורפת של קבוצת "ידיעות" ממרוץ פורמולה 1 בחמישי ובשישי האחרונים מסקרנת במיוחד על רקע העובדה שעד לאחרונה סיקרו "ידיעות" ו-ynet בהתלהבות יחסית את האירוע העתיד להתקיים. לפני כשלושה חודשים קיים ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מסיבת עיתונאים לקראת המרוץ. עוד באותו יום חגג ynet את האירוע עם הכותרת: "היסטוריה מוטורית – פורמולה 1 תטוס בירושלים". גם ב"ידיעות" הופיע למחרת אייטם בולט במיוחד ומחמיא לברקת, שנראה כשהוא משיק כוסית עם נהג המבחן של פרארי על רקע חומות העיר העתיקה.
בסוף אפריל החליטה מועצת עיריית ירושלים, ביוזמת ברקת, להעניק את תואר "יקיר העיר" למיליארדר שלדון אדלסון, המו"ל של "ישראל היום". חלפו תשעה ימים בלבד ואותו ברקת, בהליך מקוצר, חנך מחלף בירושלים על שם אביו המנוח של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנוא נפשו של "ידיעות". ברקע, יש לומר, מרחפות הבחירות המוניציפליות הקרובות, שייערכו בעוד כארבעה חודשים. ברקת, אפשר להניח, היה שמח לזכות בתמיכת נתניהו, במישרין או בעקיפין. עם או בלי קשר, הקדיש "ידיעות" לפני כשבועיים, בעמוד 2 היוקרתי, אייטם אוהד ובולט למשה ליאון, שהוצג כמי ששוקל להתמודד מול ברקת על ראשות העירייה. האייטם פורסם כשבוע וחצי אחרי שננעץ המסמר האחרון (בינתיים) ביחסי ברקת-קבוצת "ידיעות": בעיריית ירושלים הוחלט כי החסות הראשית למרוץ הפורמולה 1 תהיה של "ישראל היום".
וכך, במהלך השבוע החולף, נתקלו קוראי "ישראל היום" מדי יום בקידום מוגזם ביותר למרוץ בדמות סטריפ בולט בחלקו העליון של העמוד הראשון, מעל הכותרת הראשית. מה באשר לכלי התקשורת האחרים? חדשות 2 וחדשות 10 דיווחו על האירוע ביום חמישי. "מעריב" ו"הארץ" יצאו ידי חובה למחרת. ב"ידיעות", כאמור, לא התייחסו למרוץ שמשך אליו עשרות אלפי צופים. ב-ynet אותרה דווקא התייחסות אחת, ברצינות ובכובד ראש, בערוץ היהדות. רוחמה וייס, מסתבר, גייסה את פרשת השבוע, לא פחות, כדי לנמק למה לא צריך להיות שום קשר בינינו, היהודים, לבין מרוץ פורמולה 1 המשוקץ. הפתיע לרעה במיוחד (או לא הפתיע כלל, תלוי מאיזו זווית מסתכלים): המקומון "ידיעות ירושלים", שהצליח בשישי האחרון להתעלם לחלוטין מהאירוע הבולט ביותר שהתרחש בשטח המוניציפלי שעליו הוא מופקד.
גיא בן-יהושע, סגן עורכת "ידיעות ירושלים", למה התעלמתם מפורמולה 1?
"אין תגובה".
"עד לכניסת 'ישראל היום' לפרויקט האירוע סוקר בכל אמצעי התקשורת וזכה לחשיפה מאוד רחבה בכל כלי התקשורת", מסכמת יחצ"נית המרוץ, רונית ארבל. "היה ברור שמרגע ש'ישראל היום' ייכנסו לתמונה תהיה ירידה משמעותית עד אי חשיפה בחלק מכלי התקשורת המקבילים המתחרים. בתקשורת האלקטרונית הייתה חשיפה. רוב הסיקור בעיתונות המודפסת בשבוע האחרון התמקד ב'ישראל היום', עם נגיעות ב'מעריב' וב'הארץ', כאשר אתרי האינטרנט שהם לא מבית 'ידיעות' ממשיכים לסקר את המרוץ ואתרי האינטרנט שהם מבית 'ידיעות' נמנעים מלסקר את זה".
ב"ידיעות" וב-ynet נמנעו מלהגיב.
יאיר לפיד עולה לכם ביוקר
בשבוע הבא יסתיימו מאה ימי החסד (?) של יאיר לפיד בלשכת שר האוצר. ב"ישראל היום", מתברר, ימי החסד של לפיד חלפו עברו כבר מזמן, בהנחה שבכלל היו אי פעם. לא עובדה מפתיעה במיוחד, בעיקר למי שעוקב מקרוב אחרי הכותרות בעמודי החדשות של החינמון. ובכל זאת, מעניין לעקוב לאורך זמן אחר מה שקורה בחלקי העיתון שקצת סמויים יותר מן העין. למשל, בפינת השוואת המחירים היומית "בדיקת ישראל היום".
ב-5 בספטמבר 2011 – בשיאה של מחאת האוהלים, יומיים בלבד אחרי צעדת המיליון – הכריז "ישראל היום" על פינת צרכנות יומית חדשה. "למה יקר כאן?", שאלה הכותרת, ואילו כותרת המשנה הבטיחה כי "מדי יום נשווה מחיר של מוצר בישראל למחירו בחו"ל וננתח מדוע בארץ נאלצים לשלם יותר". בחודשיה הראשונים של הפינה אכן השתדלו ב"ישראל היום" להציג מדי יום מוצרים שמחירם בישראל הוא הגבוה ביותר, אבל ככל שהבחירות הלכו והתקרבו עלה שיעורם של המוצרים שהכי זול לקנות דווקא בארץ. מי שנאלץ (כמוני) לעבור, במצוות הקונספירטור, על עשרות פינות לא יכול היה להימנע ממסקנה אחת: לא רע (יחסית) לחיות בישראל שבה יובל שטייניץ מכהן בתפקיד שר האוצר. ואם לדייק ולטרחן: רק 30 אחוז מהמוצרים היו יקרים יותר בישראל.
לדברי גורם ב"ישראל היום", הבחירה של המוצרים היא מקרית לחלוטין. "הקריטריונים שמנחים את בחירת המוצרים הינם על פי מידת השימוש שלהם, ההיכרות שלהם על ידי הצרכנים והאפשרות להשוות את מחיריהם לעומת ארה"ב ובריטניה", אומר הגורם. "לא היה מקרה שבו הכתבת בחרה מוצר ופסלו לה אותו, ולא היה מקרה שבו נאמר לה איזה מוצר לבחור. הכול פרופר צרכני, ואין כאן שום כוונות נסתרות ושום אג'נדה חוץ מאג'נדה צרכנית. אדרבא, מוצרים שנמצאו יקרים יותר בישראל יכולים לסייע לקובעי המדיניות, ובראש וראשונה לשרי האוצר והכלכלה, לפעול להוזלתם עבור הצרכן הישראלי. מבחינה זו, אם אמנם נמצאו הרבה מוצרים שהם יקרים יותר, זה יכול לתת תוקף ולגיטימציה נוספים לרפורמות המתוכננות על ידי הממשלה, בהן הרפורמה בנמלים, שמטרתן להוזיל את יוקר המחיה בישראל".
הקרב על הוועד
בשבת האחרונה גילתה דפני ליף מעל בימת "שבתרבות" בבאר שבע, כי "ידיעות אחרונות" סירב לפרסם ראיון שהעניקה לעינת פישביין, לקראת חידוש המחאה לפני כשנה. "אני יודעת להגיד שהראיון הבלעדי קיבל השתקה מוחלטת ובגלל זה עינת כבר לא עובדת שם", טענה ליף. התיאור הפשטני של ליף לא לגמרי מדויק, אבל פישביין עצמה אמרה, בתגובתה ל"וואלה ברנז'ה", כי מאבק המחאה החברתית מושתק בתקשורת באופן שיטתי.
דבר אחד בטוח: ניסיונם של פישביין וחבריה להקים ועד עיתונאים ב"ידיעות" הוכשל ונכשל באופן שיטתי. עד כמה הכישלון שיטתי? 75 אחוז מחברי הגרעין הקשה של יוזמי הוועד כבר לא מועסקים ב"ידיעות". אף לא עיתונאי אחד התנדב למלא את מקומם.
הפגישה היתה טעונה. בסמוך לה הפיצו הארבעה מכתב לעובדי "ידיעות", שקרא להם להשתתף ביוזמה. הם גם ביקשו מהממונים הישירים עליהם להקדיש יום אחד בשבוע כדי לעבור בין המחלקות השונות במערכת ולהחתים עובדים חדשים על טפסי הצטרפות לארגון העיתונאים, אך חלקם נתקלו בתגובות חשדניות עד עוינות מצד הממונים.
לאחר דין ודברים נמסר לחברי ועד הפעולה כי יוכלו להחתים עיתונאים אך ורק בימי ראשון בבוקר, שעות שנחשבות לשוממות יחסית. כאשר יאיר טרצ'יצקי, ממקימי ארגון העיתונאים, ביקר במערכת "ידיעות" כדי להסביר לעובדים את זכויותיהם מול ההנהלה, נצמד אליו עורך המשנה של "ידיעות", אלון גולדשטיין (שמיודד עם טרצ'יצקי) לאורך כל הביקור.
חברי ועד הפעולה זכו לכתף קרה ברחוב מוזס 2 (ולתמיכה דיסקרטית מחוצה לו). על פי החוק, אסור למעביר לפטר עובד בשל פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים. למציאות, עם זאת, חוקים משלה. וכך קרה שבחלוף כחצי שנה מאז הפגישה עם רון ירון, שלושה מארבעת המשתתפים בה מצאו את עצמם מחוץ ל"ידיעות", כל אחד וסיפורו האישי.
סגנית עורך "7 לילות" הגישה את התפטרותה כמה שבועות לאחר הפגישה. עם עזיבתה, התקיימה מסיבת פרידה מושקעת בביתה, שמומנה ואורגנה על ידי "ידיעות".
זמן קצר לאחר מכן זומן טן-ברינק לשימוע לפני פיטורים. הוא התייצב לשימוע עם עורך דין מטעם ארגון העיתונאים. כעבור ימים אחדים נקרא למשרדו של המשנה למנכ"ל "ידיעות", יעקב כפיר. אותו כפיר זכה בעבר (בצדק) לשני כינויים: "אימת הוועדים" ו"משרתם של שלושת המו"לים". בשלושת היומונים שבהם מילא תפקידי ניהול בכירים מאוד – "הארץ" של שוקן, "מעריב" בימי נמרודי ו"ידיעות" של מוזס – הצטיין בהשגת האינטרסים הכלכליים של המו"לים, בהחלשת הוועדים ובצמצום כמות העובדים המועסקים בהסכמים קיבוציים. כפיר ניסה לברר עם טן-ברינק "מה צריך לקרות כדי שנגמור את זה יפה", מבלי להגיע בסופו של דבר לבית הדין לעבודה. לאחר מו"מ, הושג סיכום משותף שלפיו טן-ברינק ימשיך לעבוד ב"ידיעות" עד תחילת 2013 ולאחר מכן יפרוש. במקביל לטן-ברינק הודיעה גם עינת פישביין על פרישתה. הסיטואציה של כל אחד מהשלושה הייתה מורכבת כמובן גם מסיבות אישיות, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה: ועד הפעולה התפרק, הלכה למעשה.
עם ובלי קשר, כחצי שנה לפני הקמת ועד הפעולה, פוטר מ"ידיעות" אורי משגב, וזאת פחות מחודשיים לאחר פעילותו הענפה סביב כנס הפתיחה של ארגון העיתונאים בסנימטק. היחידה שנותרה עד היום ב"ידיעות" מבין חברי הוועד היא יאנה פבזנר-בשן, ממחלקת התחקירים.
ירון טן-ברינק, יש לדעתך קשר בין העובדה שהקמתם את ועד הפעולה לכך ששלושה מארבעתכם כבר לא ב"ידיעות"?
"אני בהחלט רואה קשר בין הדברים".
ליסבונה, יש או אין קשר?
"אני לא יודעת. אני מקווה ומאמינה שלא".
פישביין, איך זה ששלושה מבין ארבעת חברי ועד הפעולה מצאו את עצמם מחוץ ל"ידיעות"?
"אני חוששת שפיטוריו של ירון טן-ברינק קשורים לחברותו בוועד, בעוד ההתפטרויות שלי ושל דפני היו יוזמות שלנו, ללא התנכלות ומסיבות באמת לא קשורות. ועדיין התוצאה העצובה היא שאין כרגע אפילו ועד זמני ב'ידיעות', ואנשים חוששים לחתום ולהצטרף. אני מאחלת לחברים שלי בעיתון ולהנהלה שבקרוב יקום ועד חזק ורציני, שיעזור לשני הצדדים להתכונן לשינויים הדרמטיים שבדרך, ולדאוג שהעובדים לא יהיו אלה שייפגעו".
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
נייר ממוחזר
כמה מקוראי "ישראל היום" של סוף השבוע מנויים גם על "ידיעות אחרונות"? אין לי מושג. אפשר רק להניח שקוראי שני היומונים חוו ביום שישי שעבר תחושת דז'ה וו מסוימת. הסיבה: שתי כתבות שפורסמו בסוף השבוע האחרון ב"ישראל היום" עסקו בנושאים שטופלו בהרחבה שבוע אחד בלבד קודם לכן במוספי "ידיעות אחרונות".
שלום לעורך "ישראל השבוע", גונן גינת, מדבר אביב הורביץ מאתר mako. מה שלומך?
"בסדר. אני לא מעוניין לדבר על שום דבר".
אפילו לא לשמוע את מה שיש לי לשאול?
"אתה רוצה, תשאל. סתם בשביל העניין".
אני כותב השבוע על זה ששתי כתבות שפורסמו אצלך במוסף הופיעו שבוע קודם לכן במוספי "ידיעות". רוצה להגיב על זה?
"טוב, תהנה. ביי".
הנה בא עוד גל גדות
בשבוע שעבר השיק "פנאי פלוס", שבועון הבידור מקבוצת "ידיעות אחרונות", את "שיק או שוק", גיליון האופנה השנתי שלו, הכולל את "מצעד המתלבשים הטובים והרעים של עולם הבידור 2013". עשר נשים שמתלבשות יפה דורגו בטופ רשימת השיק של השבועון. מתוכן לא פחות מחמש – גל גדות (במקום הראשון), לירן כוהנר, ירדן הראל, שי-לי שינדלר ואנה ארונוב – מיוצגות בסוכנות ADD של ירון והדס ליכטנשטיין, חתנו ובתו של הבוס הגדול מרחוב מוזס 2.
ברשימת השוק דורגו עשר נשים שמתלבשות גרוע. באורח פלא, אף אחת מהן איננה מיוצגת בסוכנות המשפחתית.
האם ייתכן, חלילה וחס, כי החלטות מערכתיות של "פנאי פלוס" מושפעות על ידי קברניטי ADD? אם שואלים את אור קניספל, עורך השבועון, התשובה היא חיובית. לפני תשעה חודשים, לקראת גיליון "50 היפים והנכונים", ביקשה סוכנות ADD מ"פנאי פלוס" שלא לכלול את אנשיה ברשימה. זאת בשל "החלטה אסטרטגית להימנע בתקופה האחרונה מהשתתפות בפרויקטים מסוג זה". קניספל מסר אז בתגובה לכתב אתר ice, אלכסנדר כ"ץ, כי "קיבל בצער ובהבנה את בקשתם יוצאת הדופן". כמה טוב שהדיונים האסטרטגיים התקופתיים בסוכנות ADD הובילו לגיבוש מדיניות מעודכנת. בזכותה נרשמו הקלות באמברגו, וקוראי "פנאי פלוס" זכו בשבוע שעבר לראיון עומק עם גל גדות, המתלבשת הטובה בישראל.
קניספל, מה תגובתך?
"אין תגובה".
לאן נעלם יואל מרקוס?
בשישי האחרון, בתום היעדרות בת חודשיים וחצי, חזר יואל מרקוס, לשמחת קוראיו הוותיקים, למקומו הקבוע בראש עמוד המאמרים של "הארץ" בימי שישי. היעדרותו הממושכת של בכיר כותבי "הארץ" הדאיגה כמה מקוראיו המושבעים. היה אפילו מי שחשש מפרישה שקטה – בעיקר לאור מצבו הכלכלי הקשה של העיתון והעובדה שמרקוס, בן 81, כבר חצה לפני שנים רבות את גיל הפנסיה. אפשר להירגע. מרקוס חזר למקומו הטבעי, והוא מתכוון להמשיך ולכתוב כל עוד יוכל.
מרקוס, לאן נעלמת?
"פשוט עברתי איזשהו ניתוח חירום, ויצאתי מזה".
יכול להיות שזו הייתה התקופה הארוכה ביותר שבה לא כתבת?
"אני חושב שכן, אולי חוץ מפעם אחת לפני כמה שנים שבה שברתי את המפרק של הרגל. העיקר שחזרתי לעבודה ושבתי לכתוב".
"ודאי שחסרה לי הכתיבה. הכתיבה חשובה לי, הניתוח עצמו היה קצר. הבעיה היא שתקופת ההתאוששות בבית החולים, ואחר כך בבית, הייתה ארוכה, אבל בסופו של דבר הכול עבר בשלום".
בתקופת היעדרותך דורון רוזנבלום פרש מ"הארץ" לאחר שהתבקש להפחית משכרו. עד כמה אתה מודאג מהאפשרות שירצו לקצץ גם בשכר שלך?
"תראה, זו שאלה מאוד היפותטית. כשיבקשו ממני אני אראה, אבל לא מבקשים. אני בפנסיה כבר מגיל 65, אבל המשכתי לכתוב לעיתון. נדמה לי שגם רוזנבלום יכול היה להמשיך לכתוב, ואני לא יודע מדוע הוא החליט שלא להמשיך לכתוב".
כי ביקשו לקצץ רבע מהשכר שלו.
"עושים את זה להרבה אנשים. המצב של 'הארץ' קשה מאוד, אם לא שמעת. העיתון בקשיים. כולם יודעים את זה, ולכן מקצצים שכר ומקצצים פנסיות ועושים כל מיני דברים. אני עצמי כבר עברתי מאוד את הגיל, אז כתוצאה מכך אצלי זה פחות משפיע. אבל כל אדם צריך להחליט אם הוא רוצה להמשיך או לא. אני עבדתי בתקופות שונות, במצבים שונים, והיו שנים שבהן הוחלט על קיצוצים ופתאום הורידו חודשיים משכורת בבת אחת. היו כל מיני דברים לא נעימים. השאלה היא אם אתה עובר את זה או לא עובר את זה. זו כל השאלה".
כל אחד והתמיר פרדו שלו
מהו טיב היחסים בין ראש המוסד, תמיר פרדו, לראש הממשלה, בנימין נתניהו? תלוי את מי שואלים. ביום שישי שעבר התייחס רוני דניאל בתוכנית "אולפן שישי" בערוץ 2, לידיעה שפורסמה בתקשורת הזרה לפיה פרדו ביקר בחשאי באנקרה, ונפגש עם ראש המודיעין הטורקי. "נדמה לי שתמיר פרדו הופך להיות איש האמון המלא של ראש הממשלה, האיש שעושה שליחויות מאוד מאוד עדינות", ניתח דניאל את הסיטואציה (למעלה).
מי אתה באמת, דודו אהרון?
הדובר החרוץ של בית החולים "איכילוב", אבי שושן, כותב במקביל גם ב-ynet. על הבעייתיות שבכפל התפקידים הזה כבר נכתב בעבר. לרוב שושן כותב טורי ביקורת בנושאי מוסיקה מזרחית, אך לפני כשבועיים, לרגל עלייתה של התוכנית "הרווק" עם דודו אהרון בערוץ 10, הוא פרסם ביקורת טלוויזיה. תחת הכותרת "דודו אהרון הוא הישראלי היפה" (למעלה) כתב שושן כי התוכנית "הרווק" "הופכת את דודו אהרון לסמל, דוגמה ומופת לדמות הגבר המקומי החדש", הוסיף כי אהרון יוצר רושם של "גבר רגיש, אנושי ומקסים" וקינח באמירה הגורפת כי אהרון "הוא הבחור שכל אמא תייחל לבתה".
אלא ששמונה ימים בלבד קודם לכן, פרסם אותו שושן, באותו ynet, ביקורת על הקליפ החדש של אהרון. תחת הכותרת "משפיל נשים" (למטה) ציין שושן כי "הקליפ החדש של דודו אהרון הוא מפגן מזעזע של טעם רע שמבייש נשים באמצעות כל הקלישאות החבוטות", הוסיף כי הוא קורא לאהרון "לחשוב על דרכי החיזור שלו והאופן שבו הוא מתייחס לנשים", וקינח בכך שאהרון נראה בקליפ כמו "מפלצת מין חסרת רגישות לנשים".
"מהיכרותי האישית עם דודו אני באמת מאמין שהוא יהיה החתן שכל אמא תייחל לבתה, אבל בתחרות בעולם המזרחי, שבה כל זמר נמדד לפי כמות התמונות שלו באינסטגרם לצד דוגמניות בביקיני, מה שהוא מנסה לשדר דרך הקליפ זה איזה סוג של סמל סקס שברזומה שלו כיבושים מיניים רבים. זה לא באמת מי שהוא, וחבל לי שהוא נגרר למקום הנמוך הזה".
ובגלל זה בתוך שמונה ימים הוא הספיק להשתנות כל כך בביקורות שלך?
"בלי קשר לניתוח האופי של דודו, צריך להבדיל בין הקליפ לבין התוכנית. אלה שתי עשיות שונות שלו שקיבלו ביקורת עניינית כל אחת בנפרד, כפי שראוי וצריך להיעשות על ידי מבקר. הקליפ מזעזע, ואני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי לגביו. עם זאת, אני שופט כאמור כל פרויקט לגופו, ולכן בפרק הראשון של 'הרווק' דודו יצא מקסים ורגיש לדעתי. כשכתבתי שדודו הוא סמל, דוגמה ומופת לדמות הגבר המקומי החדש הבעתי בכך את השינוי החברתי האדיר שעברה החברה הישראלית. היום, בישראל 2013, הדמות של הרווק האולטימטיבי כפי שמוצגת בתוכנית פריים טיים בערוץ מסחרי מרכזי בישראל היא של גבר מזרחי ממשפחה מסורתית עם ח' ו-ע' גרוניים ולא אשכנזי תכול עיניים וזהוב שיער כמו הרווק הקודם גיא גיאור. בבחירה של דודו לרווק טמון מסר של שינוי תרבותי וחברתי מכונן, ובכך אהרון מהווה סמל ודוגמא לרול מודל של 'הרווק' החדש, על כל המשמעויות שבתואר הזה, ובכללם הגבר שכל אמא תייחל לבתה ואין לזה כאמור שום קשר לקליפ שהינו משהו נפרד לחלוטין בקריירה של דודו".
מסמך אנלוגי בעולם דיגיטלי
"הארץ" הוא העיתון הראשון בישראל שחרת על דגלו את ה"דיגיטל פירסט". בחודשים האחרונים התקבלה ברחוב שוקן החלטה תקדימית כי הגולשים ישלמו עבור התכנים באתר "הארץ", ואף הושקה אפליקציית אייפד למוסף "הארץ". אלא שעמוד אחד, זה שבו מפורטים שמותיהם של כתבי ופרשני "הארץ", לא עודכן כבר הרבה מאוד זמן. התוצאה: 13 שמות מתוך 75 הכתבים והפרשנים שנכללים ברשימה המופיעה באתר "הארץ", כלומר כמעט חמישית מתוכם, כבר אינם כותבים בעיתון, חלקם אפילו תקופה ממושכת.
עורך "הארץ", אלוף בן, דיגיטל פירסט?!
"תודה על התזכורת, והדף יעודכן בימים הקרובים".
מסיפורי דנקנר אפשר ללמוד (28)
לפני כשלוש שנים כתב אמנון דנקנר עם הסופרת איריס לעאל את המחזה "אנשים כמונו" – שעלילתו מרפררת ליחסי האהבה-שנאה של חברו אהוד אולמרט, עם ידידו לשעבר דן מרגלית. המחזה היה אמור להיות מוצג בתיאטרון הקאמרי, שאף הזדרז לכלול אותו ברפרטואר לעונה הבאה, אולם בסופו של דבר ההצגה לא הועלתה והמסך ירד עליה עוד לפני הפרמיירה.
מעטים זוכרים שזו בעצם הייתה הפעם השנייה שבה דנקנר כתב לקאמרי מחזה שלא הועלה לבסוף. המקרה הראשון אירע לפני שלושים שנה. דנקנר שהה בחו"ל וצפה במחזמר "אוויטה". כשחזר למלון שאל את עצמו מדוע לא לכתוב מחזמר דומה על גולדה מאיר. כשחזר לארץ פנה ליוסי שריד, חברו הקרוב באותם ימים (כמובן שבהמשך דנקנר הסתכסך גם איתו). שריד התלהב מהרעיון, בין השאר משום שגם דנקנר וגם הוא חלקו שנאה יוקדת לגולדה. שריד-דנקנר הסתגרו בבית ברעננה, וכתבו את מילות השירים. שריד גייס את צדי צרפתי, שקבע בביטחון שכוכבים נולדו והביא את אלדד שרים שהלחין את המחזמר. "כששאלו את יוסי למה כתבת יחד עם דנקנר את המחזמר הזה, הוא אמר דבר משעשע", סיפר דנקנר לימים. "הוא אמר שעוד כאשר גולדה עשתה לו צרות בתחילת דרכו במפלגת העבודה, הוא הבטיח לעצמו שהאישה הזו עוד תשיר ותרקוד אצלו".
שריד, למה המחזמר לא עלה?
"שאלה טובה. מנהלי התיאטרון אמרו לנו שאחרי ההצגה הזו הם יצטרכו כנראה לסגור את התיאטרון, כי כל תמיכה שניתנת בוודאי לא תינתן עוד. זה היה אולי הדבר הכי חריף שנכתב אי פעם על גולדה ועל בגין ועל מי לא, אז אני חושב שזו הייתה הסיבה העיקרית. חבל. זה היה מחזמר נהדר. תאמין לי שגולדה שרה ורקדה שם כמו שהבטחתי לעצמי כל ימי חיי".
המחזמר עדיין שמור אצלך?
"חלקים ממנו אצלי. מכיוון שלא דיברתי עם אמנון דנקנר בשנים האחרונות אני לא יודע מה נשאר אצלו".
רשימת ה-11
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, חשבתי לעצמי ביום שלישי השבוע, בדיוק כשהטלפון צלצל בחגיגיות. הקונספירטור על הקו, אלא מה.
"מה שלומך הורביץ ביום היסטורי זה? גם אתה אמביוולנטי?", שאל ללא שיהוי.
"הסיטואציה מורכבת", עניתי. "מצד אחד, זהו ללא ספק סיפור חיים יוצא דופן של איש יוצא דופן, שהשכיל לשלב חזון ומעש. מצד שני, נכון שהפסטיבל טיפ טיפונת מוגזם. זה בהחלט יום משמעותי שאני אישית ורבים כמותי לא נשכח במהרה. באמת סיקרן אותי: מה אתה חושב על שמעון?".
"מי מדבר על שמעון?", שאל הקונספירטור, "אני מדבר על המנהיג שניחן בלהט, כישרון ואמונה גדולה ושהיה שותף שווה ואף מגניב במיוחד לגרעין ההובלה".
"ביל קלינטון?", ניסיתי.
"נו באמת, הורביץ", אמר הקונספירטור בנזיפה קלה, "נכון שידידי ביל די מגניב, אבל התכוונתי כמובן לחבר אחר שלי, שהביא לכאן במשך שנים ארוכות וטובות הישגים רבים ורוח טובה וסוחפת".
"טוני בלייר?", שאלתי.
"פגשתי את טוני אתמול לדינר", אמר הקונספירטור, "היתה רוח טובה וסוחפת בארוחה, אבל טוני שייך לעבר. אני מתכוון למישהו שפניו אל העתיד, תרתי משמע".
"יאיר לפיד?", לחשתי בייאוש קל.
"בחיים לא", השיב הקונספירטור, "אני מדבר כמובן על יובל. התחלת כבר לארוז? רעננת את קורות החיים?"
"אין ולא תהיה לי כוונה כזו", עניתי. "mako מבחינתי זה לא רק מקום עבודה, זה משפחה. החיבור שלי ל-mako אינו תלוי בבוס כזה או אחר, ואני בהחלט מקדם בברכה את אורי ושמח שנוכל לעבוד יחד אל העתיד ולשתף פעולה לתועלת כל הצדדים".
"אז השמועות בקשר אליך לא נכונות?", שאל הקונספירטור.
"איזה שמועות?", שאלתי בחשש קל.
"השמועות שהימים שלך ספורים ושעכשיו, כשיובל הולך, לא יהיה מי שישמור עליך", אמר הקונספירטור. "אל תיתמם, הורביץ. אתה הרי יודע איך זה הולך. אורי יגיע ויביא איתו את האנשים שלו. הוא בטח ימצא לך בלי שום מאמץ מחליף ראוי. ההכחשה וההדחקה לא יואילו לך הפעם. כדאי שתפנים שהזמן שלך קצוב".
"חבל", אמרתי בקול חלש.
"אני מסכים שחבל", אמר הקונספירטור, "חבל שהצלחת להסתכסך עם כל עורכי העיתונים בישראל ושעכשיו אף אחד לא ייתן לך עבודה. אפילו חנוך נפגע ממך כשכתבת על אשתו. ואני כבר לא מדבר על וייסי וחיליק. מה לעזאזל היה דחוף לך לפרסם את האייטם המטופש על הסטיילינג של וייסי? למה אתה יורד לאייטמים פרסונליים? אני כבר יודע איך זה ייגמר. אורי יעלה אותך על טיל ואז תתקשר אליי ותתחנן שאני אזרוק מילה לעמוס, שינסה למצוא לך תפקיד ב'השקמה'".
"ראשית, 'השקמה' הוא שם דבר אצלנו בדרום חולון", אמרתי, "ושנית, אני לא מחפש עבודה. אשמח לבצע את תפקידי עוד שנים ארוכות וטובות. בכנות, טוב לי ב-mako ואני כאן כדי להישאר. חשוב לי להעביר את המסר הזה".
"איזה מסר?", שאל הקונספירטור.
"יובל ותיק, בחור לעניין. קשת נפלאה, היא איתנה ותמיד תצליח יותר".
"מסר מעמיק, פטריוטי ומרגש", אמר הקונספירטור ביבושת. "אבל טוב שהזכרת את 'קשת', כי אני רוצה לדבר איתך על סיון".
"סיון רהב-מאיר?", ניסיתי לנחש. "שבאמצע חגיגת יום ההולדת לשמעון צייצה שמדובר בערב ציוני יהודי שורשי ומרגש חוץ מהקטעים על פרס?".
"לא, סיון האחיינית המקסימה שלי", אמר הקונספירטור. "ממש עכשיו היא מסיימת תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר, ומתה להתקבל ל'קשת'. יש לך עצה לתת לי איך היא יכולה לנחות בראול ולנברג במהירות ובנוחות?".
"למה שלא תפעיל את הקשרים שלך?", הצעתי.
"דווקא פגשתי את דרורית ביום שני, באירוע המושקע – תרתי משמע – עם ביל, אבל לא נעים לי להטריח אותה בזוטות".
"אז למה שלא תפנה לנשיא?", שאלתי.
"שמעון חברי הוותיק תמיד ישמח לעזור", אמר הקונספירטור, "אבל נראה לי שהוא טיפ טיפה עסוק בימים חגיגיים אלה".
"התכוונתי לאלכס", אמרתי.
"סיננתי אותו יותר מדי פעמים בחודש האחרון", אמר הקונספירטור, "אז לא כל כך נעים לי לבקש. יש לך כיוון אחר?".
"האמת שיש לי רעיון לא רע", אמרתי בחיוך.
"ואתה מתכוון לחלוק אותו איתי, הורביץ, או לשמור אותו לעצמך?", התעצבן הקונספירטור.
"כל מה שסיון צריכה לעשות כדי להתקבל ל"קשת" זה לפנות לערוץ 10", אמרתי.
"נהיית חוכמולוג, הורביץ?", כעס הקונספירטור.
"לגמרי לא", עניתי, "אם האחיינית שלך תתקבל לערוץ 10, דרכה ל'קשת' תהיה סלולה, ועוד בלי טובות מאלכס או דרורית".
"על סמך מה בדיוק אתה אומר את זה?", שאל הקונספירטור בחשד.
"על סמך יעקב אילון, אפי טריגר, מיכל לי ספיר, אלון רייף, ענת לובלין, ארנון גל, נדב פייניק, נדב בורנשטיין, עדי גרתי-נער, קרני זיו ואורי רוזן", אמרתי בשלווה. "כל 11 האנשים הטובים האלה עבדו בערוץ 10. כל ה-11 עזבו את ערוץ 10, וכל חברי הנבחרת הזו הצטרפו ל'קשת' בשנה האחרונה. במחשבה נוספת, יתכן שעליי לסייג במעט את דבריי: לא מן הנמנע שמדובר בלא יותר מסתם צירוף מקרים".
"ידעתי שבסוף תדחוף איכשהו את צירוף המקרים שלך", התרגז הקונספירטור בחוסר סבלנות. "ואם אתה לרגע חושב, הורביץ, שלא עליתי עליך, אתה טועה בגדול".
"למה אתה מתכוון?", שאלתי בחשש.
"לצופן הכל כך פשטני והכה צפוי ששתלת בפיסקה ה-19, זו שמתחילה בשם של יובל. תתבייש לך, הורביץ. להשתוקק לנטוש ככה את mako דווקא בשעה קשה זו? לירוק לבאר שממנה אתה לוגם כבר תשעה חודשים? אין לך גבול. הקברניט בקושי הודיע על עזיבתו, וכבר אתה, כמו אחרון העכברים, זומם לנטוש את הספינה? מחפיר, פשוט מחפיר. אני חייב להזהיר את אורי מפניך", סיכם הקונספירטור וטרק.
ואם כבר זהירות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".