ב-25 באפריל 2012 מגיע בחור בשם א"ח למשטרה כדי למסור עדות חשובה על האקסית שלו, א"ק, פחות מחודשיים לאחר שנפרדו. הוא סיפר סיפור שקרה חמש וחצי שנים קודם, כשהשניים גרו בקצרין: לדבריו, א"ק התקשרה אליו בצהרי יום הרצח של תאיר ראדה, בזמן שהיתה בבית והוא היה בעבודתו בקיבוץ גדות (עובדה שלאחר מכן אומתה על ידי איכון שני הטלפונים) ואמרה: "זוכר את החלום שהיה לי? אז הולך להיות פה בלגן בקרוב". באותו הערב, כששניהם היו לבד בבית, היא הראתה לו תיק עם בגדים וסכין מגואלים בדם – כך על פי גרסתו.
בשמיעה ראשונה, הגרסה של א"ח נשמעת מוזרה, אפילו מצוצה מהאצבע. הוא טוען שהיה בקשר רומנטי במשך תשע שנים עם בחורה שלוקה בנפשה ובטוחה שיש בתוכה זאבה בשם טחב שגורמת לה לרצות לחתוך אנשים כדי שהיא תוכל להיכנס לתוך הגוף שלהם ולהתכרבל בדם ובמעיים – סיפור שנשמע לכל היותר כמו צ'יזבט, ולאור העובדה שהיא נפרדה ממנו בסמוך לפנייתו למשטרה, גם היה לו מניע ברור להפללתה, אבל זה עדיין לא אומר שהוא משקר. כך נשמעה השיחה בין א"ח לבין חוקר המשטרה, כשהגיע למסור לראשונה את גרסתו בתחנה (השיבושים והטעויות במקור):
חוקר: שהיא אמרה לך את הדברים האלה, שהיא אמרה לך "אתה זוכר את החלום שהיה לי או משהו שניסיתי לעשות", מה... מה זה החלום. [קטע לא ברור בהקלטה] אתה בטח הבנת על מה מדובר כי אם היא פונה אליך ככה סימן שאתה יודע על מה מדובר.
א"ח: היו לה סטיות של לשחות בדם.
חוקר: מה?
א"ח: שהיא היתה אומרת "אני רוצה לשחות בדם".
חוקר: סטיות זה גם יכול להיות משהו שמעשי.
א"ח: לא לא, באמירות, אמירות בלבד, ובציורים שהיתה מציירת.
חוקר: [מקליד במחשב] רוצה לשחות בדם?
א"ח: לשחות בדם, להתעטף במעיים וקרביים.
חוקר: מה אתה הבנת בשיחה?
א"ח: שזה משהו שיכול להיות קשור בדברים האלה כי היא לא היתה פונה אליי בצורה כזאת אם זה היה כל דבר אחר כמו החלום לסוע ליורודיסני או משהו.
חוקר: שנייה אחת אני ארשום. ומה עשית אתה, מה אמרת לה?
א"ח: שאני לא יכול לדבר על זה כרגע ונדבר כשאני אחזור הביתה בסביבות שבע. הייתי בעבודה בסך הכל. פחדתי שהיא פגעה בעצמה אבל לא יכולתי יותר מדי לעשות עם זה משהו איפה שהייתי ובמה שהייתי עסוק באותו רגע.
חוקר: אוקיי.
א"ח: היא כבר פגעה בעצמה בעבר. זאת אומרת, היא היתה חותכת את עצמה לפעמים ו...
חוקר: למה?
א"ח: להריח את הדם.
חוקר: איפה היא היתה חותכת את עצמה?
א"ח: בידיים, בזרועות.
חוקר: אהבה ריח של דם אתה אומר? אהבה ריח של דם?
א"ח: כן היא... היה לה זיכרון ילדות אולי או משהו שהיא לא היתה סגורה בעצמה אם זה באמת קרה או לא קרה שסבא שלה הכניס אותה לתוך גופה של משהו בזמן שהיא היתה תינוקת.
חוקר: לתוך מה?
א"ח: גופה של חיה כלשהי או של אדם כלשהו.
חוקר: מה זאת אומרת לתוך הגופה?
א"ח: לתוך הגופה. הניח אותה בתוך גופה שסועה בתור תינוקת כדי שהיא תרגיש את החום והדם, זה המקום שממנו זה מגיע.
קראה לסכין שלה שן
לאחר הדברים האלה, א"ח מספר לחוקרים את סיפור הרצח כפי ששמע מא"ק, לטענתו, וכפי שהוצג בהרחבה בסדרה "צל של אמת" (ערוץ 8, הוט), סדרה שהחתומים על כתבה זו הם במאיה. הגרסה של א"ח מורכבת מפרטים רבים, חלקם פרטים שעשוי לדעת רק מי שלמד את תיק החקירה לעומקו. כך לדוגמה הוא מספר שא"ק טיפסה על הניאגרה כדי לצאת מתא השירותים שבו נרצחה תאיר ראדה – ואכן, היו בזירה טביעות נעל בדם של אדם לא מזוהה על האסלה ועל הניאגרה. עוד הוא מספר שהסכין שא"ק השתמשה בה היתה משוננת, ועל אף שטענת התביעה היתה כי הרצח בוצע בסכין יפנית, זוהו על גופת הנרצחת חתכים המתאימים לסכין משוננת. יש לציין, בנוסף, כי א"ק, שהיתה בזמן הרצח בת 24, היא בוגרת בית הספר נופי גולן בו נרצחה תאיר ראדה ז"ל.
מאידך, יש בגרסה של א"ח גם פרטים שלא מתאימים לזירה, ושמי שלמד את התיק כמו שצריך היה אמור לדעת כי הם אינם נכונים. למשל, לטענתו א"ק סיפרה לו שנשכה את תאיר בצוואר כדי לטעום את הדם שלה, כאשר בפועל לא נמצאו סימני נשיכה על גופתה של ראדה. א"ח גם מספר שאחרי שא"ק רצחה את תאיר, היא רצתה להיכנס לתוך הבטן שלה והתחילה לעשות חתכים עדינים בעזרת הסכין, כשפתאום נכנסו לשירותים ילדות, תלמידות בית הספר, והפריעו לה. טענה זו תואמת את העדויות של שתי ילדות, ל"ל וס"ת, שמסרו גרסאות למשטרה אחרי הרצח, אך היא סותרת את העובדה שבבטנה של תאיר לא נמצאו חתכים. יחד עם זאת, יש לציין שעל הגופה התגלו חתך עמוק באמת היד וחתך שטחי בחזה העליון, שלטענת ראש המכון לרפואה משפטית חן קוגל בוצעו לאחר המוות. לאחר שא"ח מסיים לגולל את סיפור הרצח, הוא ממשיך לתיאור היום שלמחרת:
א"ח: [...] ניסיתי להבין מה היא רוצה לעשות הלאה, מה היא רוצה לעשות עם מה שהיא סיפרה ועם מה שהיא עשתה. היא... היא אמרה שזה… לא יודע, פשוט לא האמנתי שאני אדבר ככה עם בן אדם, היא אמרה לי שזה…
חוקר: תסיים את המשפט הזה ואני אפסיק.
א"ח: כן. שזה עושה לה טוב. שהיא קראה לזה אבן חן הקטנה שלה. החל מאותו היום…
חוקר: החל מאותו יום.
א"ח: היא התייחסה לסכין בתור השן. שן ניב, שן שלה.
חוקר: [מקליד במחשב] לסכין כשן שלה?
א"ח: כי היו לה, אני לא יודע איך לקרוא לזה, כאילו היא פשוט חשבה שיש בתוכה זאבה שרוצה לגרום ל… זאבה בשם טחב שרוצה לגרום לה כל הזמן להמשיך ולעשות מעשים כאלו, להמשיך ו…
חוקר: לא הבנתי.
א"ח: היא קראה לסכין שלה שן בגלל שהיא הרגישה שיש בתוכה זאבה.
חוקר: בתוך הסכין או בתוך היא [צ"ל בתוכה – א.ר.]?
א"ח: בתוכה בתוכה היא זאבה שרוצה דם.
סבא נשרף מהתקף לב
כבר במהלך החקירה המתוארת כאן, החוקרים משתכנעים שא"ח שקרן ומתחילים להטיח בו האשמות. הם אומרים לו שלא היה ניגש למשטרה אלמלא א"ק היתה נפרדת ממנו (טענה שאיננו מכחיש) ושהוא מוּנע על ידי רצון לנקום (טענה שהוא מכחיש). בשלב מסוים החוקר אפילו אומר לו: "אני אגיד לך עוד משהו. אתה לדעתי, אתה יודע מה? א"ק לא הרוצחת, אתה לדעתי אתה הרוצח. אם אני אקח את הסיפור שלך ואני מאמין לך, אז אתה הרוצח. מה אתה אומר?". לכך עונה א"ח: "אין לי מה לומר להאשמות כאלו". הוא מבקש מחוקריו שיעשו לו בדיקת פוליגרף אך הם לא מתייחסים (מאוחר יותר החתומים מעלה לקחו אותו לבדיקה אצל ויקטור כהן, לשעבר ראש אגף חקירות בשב"כ, והוא יצא דובר אמת בכל השאלות שנשאל). היחס העוין של החוקרים לא משתנה בהמשך חקירותיו, אף על פי שהדברים שא"ח סיפר להם, גם אלו שנראו מופרכים, מתחילים להתאמת. כך היה לדוגמה עם סיפור הרקע המשפחתי של א"ק:
א"ח: אמא שלה לפני שהם עלו לארץ ישבה שנה בצינוק, או שנה ומשהו בצינוק.
חוקר: איפה?
א"ח: באוקראינה.
חוקר: איפה?
א"ח: מדויק אני לא יודע. כי היא רצחה את אבא שלה, את סבא של א"ק. אתם בטח מודעים לזה כי אתם נראים בכלל לא בהלם מדבר כזה. אני מרחם עליכם, באמת [משפט לא ברור]. הסיפור הוא כזה. אבא של א"ק נמצא תלוי ביער בזמן שא"ק היתה בת שנתיים או שלוש והחשד נפל על סבא של א"ק... האבא של האמא. אמא שלה דאגה שכמה חברים שלה וחברים של בעלה שנפטר יפרצו לבית של ההורים שלה, יקשרו את אבא שלה למיטה, יבצעו בה (הטעות במקור – א.פ., י.ג.) מעשי סדום ואז היא נכנסה כשהוא קשור והציתה את כל הבית כשהוא עוד בפנים. ועל זה היא ישבה…
חוקר: אנחנו מדברים על הסבא או על האבא?
א"ח: על הסבא... האבא נמצא תלוי ביער.
גם הסיפור הזה נשמע בדיוני לחלוטין, אבל אז, שלושה ימים לאחר מכן, ב-28 באפריל, החוקרים עוצרים את א"ק ולוקחים אותה לחקירה בחשד לרצח תאיר ראדה, וכשהם שואלים אותה מדוע היא החליטה להיפרד מא"ח, היא מתחילה לגולל את הסיפור הבא:
חוקר: למה לקח לך עשר שנים ל... ל... לחתוך את זה [את הקשר עם א"ח]?
א"ק: למה? למה? כי יש לי... לקח לי עשר שנים להתגבר על חרדת נטישה מאוד מאוד גדולה שהיתה לי.
חוקר: מה זה חרדת נטישה?
א"ק: זאת אומרת שהוא היה כמו אבא בשבילי.
חוקר: מי נטש אותך? אבא שלך?
א"ק: אבא שלי מת.
חוקר: אוקיי, זיכרונו לברכה.
א"ק: כן אה... ואחר כך היה לי אבא חורג שגם כן עזב...
חוקר: איך אבא שלך מת?
א"ק: אחר כך סבתא שלי עזבה. אחותי עזבה.
חוקר: רגע, באיזה גיל אבא שלך מת?
א"ק: כשהייתי בת שלוש.
חוקר: איך הוא מת?
א"ק: אה... מצאו אותו תלוי ביער מפוצץ מכות.
חוקר: זאת אומרת רצחו אותו?
א"ק: סביר להניח , אף אחד לא ידע, זה לא תיק פצור... אה פתור. את אמא שלי אז לקחו לחקירה של שנה ואז היא יצאה...
חוקר: מה זה חקירה של שנה? זאת אומרת היא היתה עצורה שנה.
א"ק: כן, אבל אני לא בטוחה על מה, כי זה היה תקופה סובייטית מאוד מאוד נוקשה. והם היו עוצרים אמנים, אנשי רוח, כאילו היה נורא... היה אסור כאילו לחשוב על דברים שהם לא רוסיה. בסדר, היו שם הרבה אנשים במעצר, לא נורא...
חוקר: היא נעצרה בעקבות ה... מציאת הגופה של אבא שלך?
א"ק: אה... לא, סבא שלי, זיכרונו לברכה, נשרף בדירה שלו אז אה...
חוקר: מה זה נשרף בדירה?
א"ק: נשרף.
חוקר: איך נשרף?
א"ק: לא ברור, כנראה שהוא חטף התקף לב אה... גם כן לא ברור.
חוקר: התקף לב או נשרף? התקף לב זה התקף.
א"ק: אני לא יודעת, לא הייתי שם.
חוקר: ואמא שלך נעצרה מתי?
א"ק: אחרי זה.
חוקר: אחרי מה? אחרי הסבא או אחרי האבא?
א"ק: אחרי הסבא.
מגדלת בראש יער שלם
חשוב לציין כי ב-10 באפריל, כשבועיים לפני שניגש למשטרה, א"ק הגישה תלונה כנגד א"ח בטענה כי אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. היא משכה את התלונה ביום שלמחרת. כעשרה ימים לפני כן, ב-31 במרץ, א"ח שולח לא"ק הודעה בה הוא מודיע לה מפורשות כי ילך למשטרה ויספר להם מה היא עשתה. לאחר מכן הוא יוצר קשר עם אחותה ובעלה ומספר להם את סיפורו, ואז שולח הודעה נוספת לא"ק בה נכתב "סיפרתי לאחותך על תאיר". באותו לילה הוא שולח לה הודעה נוספת בה הוא אומר שלאחר שתיעצר ותיכנס לכלא, הוא יכתוב ספר על "איך זה לחיות עם רוצחת פסיכופתית", כלשונו.
כשא"ק נחקרת, היא מכחישה את מעורבותה ברצח תאיר ראדה, אבל ככל שהחקירות שלה מתקדמות, היא מתחילה להודות בכל שאר הדברים שסיפר עליה א"ח – בחיבה שלה לדם, בזאבה שחיה בתוכה, בפנטזיה שלה לחתוך אנשים ולהתעטף באיבריהם הפנימיים. כבר בחקירתה הראשונה החוקר מציג לא"ק סטטוס שכתבה יום לפני כן בפייסבוק, שתוכנו כנראה אלים, ומבקש ממנה להסביר אותו.
א"ק: כן זה כי שתיתי בירה אתמול.
חוקר: מה זה אומר?
א"ק: זאת אומרת שהייתי שיכורה?
חוקר: כשאת שיכורה... את כותבת דברים כאלה?
א"ק: לא, הייתי קצת שיכורה, אבל כן אני משתחררת, בטח, אני כותבת יותר טוב, יותר...
חוקר: אז אולי כשאת שיכורה את גם רוצחת?
א"ק: (צוחקת) לא נראה לי, אני לא שותה.
חוקר: אה?
א"ק: אני לא שותה בדרך כלל (צוחקת). תגיד אתה דפוק?
חוקר: את כנראה שכחת איפה את נמצאת.
א"ק: אתה כנראה... אתה כנראה לא הבנת בזה שלא רצחתי אף אחד.
חוקר: דפוק את יכולה לקרוא לא"ח.
א"ק: אז סליחה, אז הוא דפוק, מה אני אגיד? כל המצב הזה דפוק.
חוקר: אבל את מדברת איתי עכשיו. תחשבי טוב מה שאת מדברת.
א"ק: רובוטים קטנים.
בחקירה השנייה שלה, ב-2 במאי, החוקרים שוב מקריאים לא"ק סטטוסים שכתבה בפייסבוק. באחד מהם, שהעלתה במרץ של אותה שנה, כתבה: "הזאבה שלי נחה, נושמת לתוך הפרווה, מדיפה ניחוחות של ירוקת וזיעה, חולמת על קיום אמיתי של בשר ועצם, של שמש ולא רק יער שמתחלף נעלם ומופיע תדיר, אדים של ערגה ועיניים עצומות שרואות אותי כאן. לא מובן לכם יודעת, וביני ובינה אין צורך במבינים, משקיפים שהם רוח וחול, שוכבת מתכרבלת בתוכה, הרוח קרה מחוץ למערה, נושבת כמו ריקוד אנוכי. נומי בהמה שלי, וסלחי לי". כך נשמעה השיחה עליו ועל אודות הסטטוסים האניגמטיים האחרים:
חוקר: [ב]אחד הפרסומים שלך בפייסבוק רשמת שיר על כאב ועל חיה שבתוכך.
א"ק: [צוחקת] אהה... ככה זה סוג של סיפור. זה לא משהו רציני. ככה. זאב שגר ביער [יש לציין שבתמלול המשטרתי כתוב "ככה", אבל מה שנאמר נשמע כמו "טחב"]
חוקר: יש לך הרגשה כזאת שאת מתחברת לחיה הזאת או מרגישה כמוה מה? כאילו מה גורם לך לבוא ולהגיד את זה?
א"ק: זה חלק שבתוכי.
חוקר: חלק שבתוכך?
א"ק: כן. ככה. זה זאבה טובה.
חוקר: זאבה טובה?
א"ק: כן.
חוקר: שאוהבת דם?
א"ק: זאבה. אבל היא טובה. באמת טובה.
חוקר: ומה הכוונה שלך לזאבה שבתוכך?
א"ק: מה הבעיה עם זאבה? יש יער שלם.
חוקר: אין בעיה אבל בואי תבהירי לי את העניין הזה.
א"ק: אוקיי, אוקיי. אני מגדלת יער, יער שלם.
חוקר: איפה את מגדלת אותו?
א"ק: [מצביעה על ראשה]
חוקר: בעולם הווירטואלי שלך?
א"ק: כן [צוחקת]. ושומרת היערות זאת הזאבה, סבבה? נשמע מטומטם בחיי.
חוקרת: שומרת היערות היא מי?
א"ק: טחב.
חוקרת: עובש?
א"ק: לא עובש. טחב.
דם מקרב אותך לעצמך
בשלב כלשהו החקירה של א"ק עברה מעולם הדמיון לעולם המעשה:
חוקר: היית רוצה להכאיב לעצמך?
א"ק: הרבה פעמים הכאבתי לעצמי.
חוקר: באיזו צורה? במה זה התבטא? איך עשית את זה?
א"ק: הייתי דופקת את הראש שלי בקיר הרבה פעמים. עד שאני רואה לבן כאילו [צוחקת]. חותכת את עצמי. אלה בעיקר.
חוקר: תראי לי.
א"ק: [חושפת את הידיים שלה] זה וזה. זה נרפא היה לי פעם שקילפתי את כל העור.
חוקר: למה עשית את זה?
א"ק: למה? לא יודעת.
חוקר: היית מאושפזת פעם?
א"ק: לא. למה שאני אהיה מאושפזת?
חוקר: יש לך חלומות וסיוטים?
א"ק: לפעמים. לא תמיד. אבל לרוב לא.
חוקר: את חולמת להתעטף בדם?
א"ק: [צוחקת] אוקיי פה אתה חורג.
חוקר: תגובה עוד לא שמעתי חוץ מצחוק.
א"ק: לא.
חוקר: את אוהבת דם?
א"ק: אין לי בעיה איתו.
חוקר: מה זאת אומרת?
א"ק: אני לא סולדת ממנו.
חוקר: מה זאת אומרת?
א"ק: אין לי בעיה עם דם. הייתי מריחה את זה פעם. אבל זה לא אהבה לדם, סתם קטע של לחתוך את עצמך ולהתקרב לעצמך תוך כדי.
חוקר: להתקרב לעצמך תוך כדי?
א"ק: כן, כן זה נורא מקרב.
חוקר: מה מקרב בזה?
א"ק: זה הריח שלך.
חוקר: כשמדובר בך והדם שלך זה מקרב אותך לעצמך, כשזה מדובר באנשים אחרים? אני יודע שאת וא"ח הייתם נוהגים לחתוך את עצמכם ו...
א"ק: בהתחלה, בהתחלה כמה פעמים, זה נורא [מילה לא ברורה]. כאילו סתם ניסיתי בהתחלה איזה פעמיים, חתכנו את עצמנו והוא חתך אותי. פה יש לי צלקות אני חתכתי אותו גם כן פה. טעמנו דם אחד של השני, זהו. זה כזה נותן כזה ברזל, חמצן אין לי מושג. אין לי זיקה מיוחדת לזה זה לא משהו שהייתי עושה... זה משהו שעשיתי פעם.
הוא איש גדול, יש שם הרבה מקום
כמה ימים לפני חקירתה השנייה, א"ק מעלה סטטוס נוסף לפייסבוק, שמושך את תשומת לבו של א"ח. בסטטוס נכתב כך: "רובוטים קטנים עשויים מטלוויזיה ודם, קטנים וגדולים, מי ישחק איתי? למי יש משחק בפנים? רובוטים קטנים ומסכנים, כל הכפתורים מבולבלים, ואתם חושבים שאתם בסדר... כל כך עצוב, בא לי לבכות עליכם, אבל זה יותר מדי משעשע אז אני צוחקת. קוראים לי טל, שלום, אני רוצה אבן קטנה לתיבת האוצרות שלי, הדרקונית לא עוזבת, דרקונים אוהבים אבנים, אני יודעת איפה יש יהלומים, וטופזים, ואודמים, יש לי אבן טופז קטנה, היא שומרת עליה כמו על הלב שלה, קבור עמוק באדמה. אוצר קטן ועצוב, אבן קטנה ובודדה, טל לא משחקת. א"ק אצל אמא. אני רוצה לשחק".
א"ח קורא את הסטטוס הזה ומשתכנע שא"ק הולכת לפגוע במישהו. להבנתו א"ק מביעה בו את כמיהתה למראות מדממים נוספים, כאשר "אבן טופז" היה לטענתו הכינוי שבו השתמשה בהתייחס לתאיר. הוא מחליט להתריע על כך בפני החוקרים, אלא שהמשטרה מחליטה שלא לעצור אותה, ובזמן שגם א"ח וגם א"ק נמצאים במעצר בית, א"ק יוצאת מביתה בבוקר השלושה במאי, חרף ההגבלות שהוטלו עליה, חמושה בשבר של בקבוק זכוכית ובסכין, מגיעה למקום מגוריו של אדם שיצא איתה מספר פעמים באותה תקופה ומנסה, לטענת אותו אדם, לשסף את גרונו.
הבחור מצליח להדוף את א"ק. קהל שהתאסף במקום סייע לו בכך. לאחר זמן מה, המשטרה מגיעה ואוזקת את א"ק, שנאבקת בשוטרים ונוגסת בצווארו של אחד מהם. בחקירה השלישית והאחרונה שלה, שבניגוד לשתיים הקודמות התרחשה בתחנה בקצרין ולא בנצרת, היא מודה שרצתה לטעום בשר אדם – את בשר השוטר. בדוח המעצר כתוב שתגובתה היתה "אני רעבה לדברים הטובים". החוקרים לא שואלים אותה בחקירה זו ולו שאלה אחת על מעורבותה האפשרית ברצח תאיר ראדה.
א"ק: אני רעבה.
חוקרת: את רעבה? את רוצה כריך?
א"ק: לא.
חוקרת: רעבה למה?
א"ק: כלום, עזבי אותך.
חוקרת: את רוצה שאני אקרא לך טל במהלך החקירה? או שלא אכפת לך?
א"ק: לא אכפת לי. אני אוהבת את טל, וקוראים לי א"ק.
חוקרת: אני לא רושמת כלום בינתיים. אני מדברת איתך. אני צריכה לחקור אותך על הרצונות שלך.
א"ק: לא, את לא.
חוקרת: אני כן.
א"ק: זה לא מחייב אותך.
חוקרת: אני רוצה, את רוצה גם שנעזור לך להוציא את זה החוצה נכון? כי נורא קשה לך לשמור את זה בפנים, נכון?
א"ק: לפעמים מגיעים מים עד נפש.
חוקרת: והיום זה הגיע?
א"ק: כן.
חוקרת: נהיית עצבנית?
א"ק: מאוד עצבנית.
חוקרת: מה גורם לך כשאת עצבנית? כאילו מה זה עושה?
א"ק: תסכול. זה עושה לי לשנוא אתכם.
חוקרת: מי זה אתכם, הבני אדם?
א"ק: כל מי שמסביב, כן.
[...]
חוקרת: מה עשית, שברת את הבקבוק?
א"ק: שברתי אותו, ומה שנשאר [שבר הזכוכית שנוצר] אמרתי [שזה] לא מספיק.
חוקרת: אוקיי.
א"ק: אז לקחתי את הסכין.
חוקרת: אוקיי. אז הלכת עם זה? איפה שמת את זה? הלכת עם זה חשוף או שהכנסת את זה לכיס?
א"ק: לא, הלכתי עם זה ביד.
חוקרת: ככה, ברחובות קצרין? לא פחדת שיראו אותך?
א"ק: לא.
חוקרת: אוקיי.
[בהמשך, א"ק מספרת שהגיעה למקום מגוריו של הקורבן ומתחילה לספר כיצד תקפה אותו].
חוקרת: אוקיי, ומה עשית איתו? דחפת אותו ומה קרה?
א"ק: לא, אי אפשר. גדול הבן אדם [צוחקת]. זה טוב, את מבינה, זה טוב.
חוקרת: למה?
א"ק: כי יש שם הרבה מקום.
חוקרת: איפה יש הרבה מקום?
א"ק: בפנים.
חוקרת: לֶמה?
א"ק: כדי שאני אוכל להתכרבל שם.
חוקרת: להיכנס בתוכו?
א"ק: ודאי.
חוקרת: זה מה שיעשה לך שקט?
א"ק: אם אני רוצה את זה, ואם אני לא אקבל את זה אז בטח שאני אמשיך לרצות את זה, לא? זה לא נשמע הגיוני?
חוקרת: אני עדיין מפחדת ממך עכשיו את יודעת?
א"ק: [צוחקת] איזה חמודה.
חוקרת: אני לא יודעת מה את מסוגלת לעשות.
א"ק: עכשיו? מה, עם הציפורניים שלי? עם השיניים?
חוקרת: כן, רצית לנשוך שוטר קודם כדי לקחת ממנו איזו פיסת בשר.
א"ק: [צוחקת] לאכול אותו.
חוקרת: לאכול אותו? זה מצחיק אותך?
א"ק: כן, בטח שזה מצחיק, זה מצחיק.
כשהחוקרת שואלת את א״ק אם היא עשתה דבר כזה בעבר, א״ק מסרבת לענות. כתב האישום שהוגש נגדה היה על סעיפים של תקיפת שוטר וניסיון פציעה, אף על פי שהיא הודתה שהתכוונה לרצוח את האדם אותו תקפה ולהוציא את קרביו. היא נשלחת לאבחון פסיכיאטרי ובסופו של יום מאושפזת בכפייה. באותו היום שבו נעצרת א״ק השוטרים עוצרים גם את א"ח, בחשד בבעילה בכוח ושלא בהסכמה, מעשי סדום, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, סיוע לניסיון התאבדות, עברות מחשב ואיומים ומסירת גרסה כוזבת. א״ח מכחיש את המיוחס לו, מלבד מעשי הסדום עליהם הוא מביע בפני חוקריו חרטה, וטוען שהבין את חומרתם רק בדיעבד. בסיום החקירה נעצר א״ח ל-11 ימים. עד היום לא הוגש נגדו כתב אישום.
ב-2015 השתחררה א"ק מהמוסד הפסיכיאטרי בו אושפזה.
