שלושה ימים אחרי שהתחילו החזרות לסדרה "עקרון ההחלפה" עם ליאור אשכנזי, סמדר קילצ'נסקי התיישבה מול המחשב וכתבה תסריט. הנושא: אסי דיין המנוח. "קראתי לזה 'שנת האסי', וזה על כל מה שקרה בשנה שבה הכרנו והתחתנו והתגרשנו. ליאור אשכנזי פשוט כל כך הזכיר לי אותו, הקול של אסי חזר אלי פתאום והייתי חייבת לכתוב".
מתי ראית את אסי בפעם האחרונה?
"שבועיים לפני שהוא נפטר. הייתה לי תחושה לא טובה באמצע היום אז עזבתי הכל, לקחתי אוטובוס ונסעתי אליו. הוא היה עייף מאוד. בכיתי נורא כששמעתי שהוא מת. גם במהלך הצילומים חשבתי על אסי, ובכל פעם שהייתי צריכה לבכות אמרתי 'רק תגידו את המילה אסי והדמעות יצאו לי'. כל הסיפור הזה יושב אצלי על מקום שהוא פספוס רציני, שיכולתי לעזור לו לעשות את השינוי. להציל אותו".
את באמת חושבת שיכולת להציל אותו?
"לא, אני יודעת שאף אחת לא הייתה מצליחה, אבל אני לא יכולה שלא להרגיש ככה. בדיעבד זו הייתה חכמה גדולה לסיים את זה, הרי ברחתי על נפשי כדי להציל את עצמי. הוא היה נשוי במשך 16 שנה אחריי, עם אישה שהקדישה לו את חייה וגם זה לא באמת עזר לו. היא לא הצליחה שם לעשות שינוי מהותי. הוא חזר להיות לבד, ערירי, להשמין, להגיד דברים קשים ולהיות נרקומן נלעג ונערץ בו זמנית".
מה קורה עם התסריט שכתבת?
"הוא קיבל סירוב מהקרנות. אני לא יודעת למה. הם טפשים".
בגיל 53, סמדר קילצ'ינסקי לא מפחדת לחטט בפצעי העבר. גם לא בתקופה שאמורה לסמן התחלה חדשה בקריירה שלה - קאמבק אחרי שנים דלות בהן נחשפה בפשיטת הרגל שלה ובקשיים הכלכליים. ב"עקרון ההחלפה" של הוט, שכתב נוח סטולמן וביים עודד דוידוף (חמישי ב-22:15 ב-HOT3 וב-VOD), קילצ'ינסקי מגלמת את פרודתו של ליאור אשכנזי, שוטר שנפלט לחיי רחוב תמוהים. על המסך היא בורגנית, אסופה, כבויה. בחיים האמיתיים, קילצ'ינסקי דווקא נוטה לקיצון השני וכמעט מזכירה את דמותו של אשכנזי. היא חייכנית, סוערת, נטולת פילטרים, חסרת פאסון, מתמסרת אל כאוס החיים באופן שנדיר לפגוש. נדמה שגם הזכרונות מסוס הפרא דיין שרכב לצדה לשנה אחת באייטיז, הם חלק מההתרחקות של קילצ'ינסקי מכל מה שפעם קראה לו "נורמלי". "יש בי משהו שאף פעם לא רוצה להיות בתוך השיטה, המערכת", היא אומרת, "פעם הייתי בקרבת ה'נורמלים' האלה והייתי מתוסכלת מזה. הייתי עושה שופינג מרוב חוסר סיפוק מהותי, הייתי מהאנשים שקונים נעליים כי משעמם להם וחסר להם משהו בפנים. היום יש לי פחות, אבל זה כבר לא משנה כל כך. מה שאין לי לא מגדיר אותי, אלא מה שיש לי".
אז אנחנו לא נפגשות בנקודת תפנית בחייך, לדבר על סדרה שהחזירה אותך לחיים, שהושיעה אותך מהחובות?
"הם הושיעו אותי? נו באמת. אני הושעתי אותם", היא מגחכת. "הם חיפשו בנרות שחקנית שתוכל לעשות את התפקיד הזה. תשמעי, אין לי יותר מדי ציפיות. כבר היו דברים שחשבתי שיהיו תפניות, והם לא הוכיחו את עצמם. אני טווה את המסלול שלי ולא אחרים. אם יהיו הפתעות חיוביות ותפקידים מעניינים עכשיו, הרווחתי".
"אם יש לך משהו, אתה גנב או בן של גנב"
קילצ'ינסקי גרה היום בדירה שכורה קטנה ברמת גן ועובדת כיועצת במרפאה לטיפולים אסתטיים. בכל חודש היא מעבירה סכום כסף לכונס הנכסים הראשי, שמחלק אותו בין נושיה - ובזמן שנותר לה היא כותבת, מציירת, מחפשת גלריה להעלות תערוכה והולכת לאודישנים. מי שהייתה פעם דוגמנית ושחקנית מבוקשת ("בר 51", "החיים על פי אגפא", "דיסטורשן", "כבוד"), בקושי נראתה על המסכים בשנים האחרונות, חוץ מאשר במסמכים דוקומנטריים שדנו במצבה. זה התחיל בקידום לסדרה "חלומות מפלסטיק" במסגרתה עברה הרמת עפעפיים - ונחשפה בכתבה באולפן שישי על פשיטת הרגל. לאחר מכן השתתפה בסרט התיעודי "מרוששות" של ג'ולי שלז, שהתרכזה בנשים שעברו את גיל 50 והתרסקו כלכלית. היו שהרימו גבה נוכח ה"ריאליטי-סבל" הזה שקילצ'ינסקי נתנה לו יד, אבל היא לא מתחרטת - ואפילו מזכירה שהיה עוד סרט אחד - "שכחת את 'שקר היופי', סרט של גיא פינס על נשים שאיבדו את היופי שלהן, גם שם אני מופיעה", היא אומרת.
זה לא מעליב, שמגייסים אותך רק לדבר על עלייתה ונפילתה?
"תראי, בכל הדברים האלה אני עוברת תהליך שהוא חיובי בעיני, ודווקא יצא ממני משהו אופטימי. אני מבהירה שפשיטת הרגל שלי נעשתה מתוך בחירה, החלטתי שאני לא אהיה עשירה. יכולתי לכעוס על עצמי ולשנוא את עצמי כי אין לי, אבל אני כנראה אוהבת את עצמי ומעריכה את עצמי. אז אני לא אשאיר לילדים שלי כסף, אבל אני אשאיר להם דברים אחרים".
מצבך השתפר מאז "מרוששות"?
"הוא עדין לא טוב. עד לא מזמן הרווחתי 4000-5000 שקל בחודש, עבדתי באיפור, במכירה בסטנדים, בחנות מסגרות, וזה לא היה מספיק, לא היה לי ממה לשלם לכונס הראשי. עכשיו אני מרוויחה קצת יותר ומקווה שזה יסתדר. יש מצבים שאת בוכה בגלל כסף, מגיע ה-10 לחודש, המשכורת כבר בפנים ואת רואה שלא נשאר לך כלום, אין לך עם מה לקנות דברים. אבל ביום כזה כשהכסף אוכל את הראש אני מגיעה לסטודיו לצייר והדילמות הן אחרות - כחול או ירוק או ורוד, דילמות מהסוג הזה, זה קצת מנקה ומאוד עוזר".
איך הגעת לזה? איפה טעית?
"טעיתי בזה שחשבתי שיהיה טוב ולא טיפלתי בדברים. לא חסכתי, פתחתי קופות גמל שלא הייתי צריכה, לא התנהלתי הכי נכון. היה לי כסף טוב בתקופות מסויימות אבל גם כשעשיתי קמפיין גדול, כמו של 'סופטאץ'', לא נשאר מזה הרבה. הייתי נשואה לשחקן והוא לא עבד ואני מימנתי את הבית, ואז היו תקופות שהוא הביא את שלו, הכול היה נזיל כזה. אחרי הגירושים נפלתי עם שני עסקים כלכלית: הראשון היה עסק להרזיה וטיפולים הוליסטים, והשני היה גן שניהלתי, ובגלל שלא היה לי ניסיון בניהול צוות זה לא הצליח. אי אפשר להרוויח כאן מעבודת כפיים. במדינה הזו אני לא מכירה אנשים שיש להם באמת והם לא גונבים. כל מי שיש לו כסף הוא גנב, בין אם זה מוצהר או לא, מתחת או מעל השולחן. את יכולה לכתוב את זה במפורש: אם יש לך משהו, אתה גנב או בן של גנב. בלי לרמות על חשבון מישהו אחר ולנצל חולשה של אדם, אין לך כסף".
ממך גנבו?
"כן, עיריית תל אביב גנבה ממני. העסק שפתחתי לטיפולים והרזייה היה ברחוב בלפור, וזה נפל בתקופה שעיריית תל אביב עשתה את אלנבי ובלפור תעלת למנש, בנו שם באופן שלקוחות לא יכלו להגיע. הם עצרו את הנגישות אלינו, ועוד גבו מאיתנו ארנונה בשווי של שכר דירה. ניסיתי להוכיח להם שאין לי ממה לשלם, ואם הם מקלקלים לי את העסק לפחות שיעשו הנחה, אבל עד היום אני משלמת את זה - 16 שנה אחרי. הם לא היו מוכנים לוותר. אז כן, המוסדות גונבים ממני כל הזמן ובנקים גונבים עמלות, כדי שיוכלו להראות בסוף השנה שהם רווחיים הם יהיו אתי אלון - יקחו מפה ויעבירו לשם ואת לא יודעת מה עושים לך".
זה לא בעלי הבנקים שאשמים בזה?
"אני לא יודעת אם זה שרי אריסון או פקיד מסכן שמרוויח שקל וחצי ורוצה להוכיח לעצמו שגם הוא שווה משהו, אבל האקסיומה היא שלוקחים ממך. זה שיטת מצליח. תפסו אותך, יגידו מצטערים. לא תפסו - הרווחנו על המסכנים, ונמשיך. למה שהם יזכו עסק שהם הרסו? למה שיחזירו לי כסף? אין רחמים. כל עוד אפשר לתקוע אותך, יתקעו".
ברגעים בהם קילצ'ינסקי נשמעת כמו לוחמת חברתית מפוספסת, היא מסכימה כי סיפורה משיק למחאת מעמד הביניים, שממש כמוה, נמחץ תחת חובות וחוסר צדק. היא גם פגשה את המנהיגה שלו, דפני ליף. "דפני בחורה מדהימה וחכמה וטובת לב, אבל תראי מה עשו ממנה. איפה היא היום? כולם לועגים לה, הא לא מיצתה את זה, היא לא סתיו שפיר ולא הגיעה לכנסת. היא הייתה הקש ששבר את גב הגמל, והקש עשה את שלו ויכול ללכת. ככה זה עם כל מי שעשה משהו חברתית, אנשים שורפים את עצמם. תראי את המסכנה ויקי כנפו, הלכה וצעדה הרימה עם שלם ומה עשו ממנה? אנשים שורפים את עצמם".
אין סיכוי למהפכה?
"כשאנחנו ביחד, מאוגדים, אי אפשר לשבור אותנו, אבל אנחנו לא מאוגדים ובגלל זה יש לנו ראש ממשלה שמפרפר אותנו ועושה מה שהוא רוצה. הוא מלך בישראל, לא יעזור לכם שום דבר. האישה שלו היא המלכה שלנו, הוא בונה לעצמו ארמון, בזמן שלעניים אין כסף ולזקנים אין כסף. אנשים פה חופרים בזבל אבל לנסוע לאפריקה ופאקינג לבנות שם בית חולים, לזה יש כסף? איפה אני חיה? בא לי להרביץ לעצמי", היא אומרת בזעם. "את זוכרת שרעיה שטראוס אמרה שלא צריך לאכול עגבניות? זה היה פשוט מארי אנטואנט. אז תגורו ברחובות, תתכסו בקרטונים, הכל בסדר. תשמעי, אני הכרתי אנשים עשירים כאלה ואני לא סובלת אותם. נדמה להם באמת שהשמש זורחת להם מהתחת. אני באופן אישי מעדיפה את האנשים הפשוטים. לא נראה לך חולני להגיע עם רכב לחדר כושר, לחפש חנייה ואז לעלות על הליכון?"
אוטוביוגרפיה על יעקב אלפרון
היא עדיין פוגשת את המילייה ההוא, מדי פעם, כשהיא מוכרת חבילות של בוטוקס וחומצה היאלרונית, עוזרת לנשים להלחם בגילן הכרונולוגי. האירוניה לא חומקת ממנה - העולם האכזרי בו אישה נמדדת על פי יופיה; הוא שהביא אותה לעמדת הסוחרת במוצרים הללו. היום קילצ'ינסקי עצמה יפהפיה, כרגיל. היא מגיעה לפגישתנו בג'ינס וטי שרט, ומאירה את בית הקפה, גם כשהיא מציינת בחיוך ממזרי ש"אני נראית טבעית אבל אני קצת מפומפמת".
איפה?
"אני עושה בוטוקס, מילויים, עשיתי ניתוח עפעפיים וקצת סיליקון בשפתיים. אין לי כסף לשלם על זה, אבל יש כל מיני עסקאות שמאפשרות לי. תראי, יש גיל שהכל נופל והתחזוקה צריכה להיות במינונים קטנים כדי לא להראות כמו מייקל ג'קסון, אבל עדיין שתהיה נחיתה רכה. אני לא רואה בזה משהו רע".
היא תמיד ידעה שהיא יפה - אבל מעולם לא חשבה שהיא רק. החתרנות נמצאת אצלה בגנים - אביה, הצייר והאנרכיסט אנדריי קילצ'ינסקי, גידל אותה באוירה בוהמית, פוליטית, לא לגמרי יציבה. אחרי גירושי הוריה כשהייתה בת 3, הוא היה המשמורן הראשי עליה, ובמהלך ילדותה עברה בין בתי אמנה לבית סבתא בגבעת שמואל, שם הכירה את יעקב אלפרון, החבר הראשון שלה. הוא היה אסיר משוחרר בן 24, והיא נערה בת 13 בלבד. בגיל 15, עברה לגור עם אלפרון למשך שנתיים, במהלכן גם התגלתה וכבשה את השער הראשון שלה ב"עולם הזה". "אני כותבת אוטוביוגרפיה על כל הדברים האלה שעברתי", היא אומרת היום, "זה סיפור משפחתי מסועף".
לבסוף התמסדה, בערך - עם השחקן שרון אלכסנדר, אבי שלושת ילדיה: התאומים דולפין וקורן בני ה-18, לפני גיוס; והבת פז בת ה-22, סטודנטית למשחק בניסן נתיב. במהלך הנישואים, השניים הקימו יחד בית ספר למשחק שנסגר מאז, וגם כמה כתבות עם לכלוכים הדדיים פרנסו את כלי התקשורת. היום, כך נדמה, יש שלום יחסי. "היחסים ביננו בסדר", היא אומרת, "אקס זה אקס זה אקס. כשפשטתי רגל היינו צריכים להחליף משמרות, ככה שהילדים לא יוכלו לגור אצלי אבל הם מגיעים אלי פעמיים בשבוע. כפושטת רגל לא יכולתי לקבל מזונות משרון, והייתי צריכה לגור במקום עם שכר דירה נמוך, כל המערכים השתנו. אבל הילדים שלי כנראה מאוד אוהבים אותי, כי הם מתעקשים עלי. על אף שלא לכל אחד יש חדר אצלי, הבן ישן בסלון והבת איתי במיטה, זה מקסים שהם מתעקשים לבוא אלי. בכל פעם מחדש מפתיע אותי שהם באים, אבל יש להם פינוקים, אוכל, שיחות. משהו שם עובד".
כשהקשיים שלך התפרסמו, נדמה היה ששרון הוא שחקן עסוק ומרוויח, והתעוררה השאלה למה הוא לא עוזר לך יותר.
"הוא כן עוזר. זה לא שאנחנו צוות, אנחנו גרושים וזה שתי מערכות כלכליות נפרדות. אבל שרון עוזר בזה שהוא לקח את הילדים ומגדל ומממן להם כל מה שהם צריכים. הוא לא מיליונר, כי הוא לא גנב. הוא מרוויח ועובד".
קל לו יותר, כגבר, להשיג תפקידים טובים?
"גם גברים סובלים ממשבר גיל ה-50. יש איזה גל כשאתה צעיר שאם אתה לא מנצל את זה - אתה נפלט. כולנו סובלים מזה, גברים כנשים. אנשים בדור שלי עובדים קשה בשביל הפרנסה, וכסף לא רואים. גם טוביה צפיר שהוא כבר סבא, צריך לעבוד קשה כדי לממן את הווילה שלו. לא היה ולא יהיה כאן כסף גדול, אלא אם כן אתה ממש מכוון לשם. יש נשים שמכוונות למצוא מישהו שיתמוך בהן כלכלית, הן עובדות בזה. אני לא רציתי".
ניסית?
"כן, היה לי את הניסיון לחיות עם חבר עשיר פעם, אבל זה פשוט לא עובד אצלי. צריך להבין שזו עסקה - את צריכה להיות זמינה לארועים שלו, לחברים שלו. צריך ללכת עם נעלי עקב, זה נורא לא נוח. אני בבעיה, אני לא יכולה שיגידו לי מה לעשות ואיך להתלבש ומה להגיד. אני ראש גדול. יש לי שכל. וכשיש לך שכל את לא יכולה לשחק אותה ברבי, זה לא יעבוד. אבל זה בסדר, כי הם גם מעדיפים צעירות ממני. זה נורא אישו אצל גברים עם כסף".
אני בטוחה שבכל זאת יש הצעות מכל מיני בחורים עם תסביכי אביר.
היא צוחקת ביובש, "הצרות שלי כל כך עמוקות שאי אפשר להציל אותי. הם פוחדים מזה. פעם בכמה זמן מישהו כותב לי בפייסבוק - 'את נהדרת ומקסימה, אפשר להכיר אותך', אבל סליחה, הו דה פאק אר יו? מה אתה מציע לי, מה אני מכירה אותך? לפגוש מישהו זה לא בטופ הרשימה שלי, חשוב לי לכתוב ולצייר כרגע, ולהתפרנס, ואני מחכה לנכדים. אדם צריך לדעת להיות לבד, יש לי חברות שלא מסוגלות להיות לבד, הן מזוגיות לזוגיות ולוקחות כל שיט שבן הזוג נותן להן. אני לא מסוגלת לרקוד לפי חליל של מישהו אחר ולא רוצה שירקדו לפי החליל שלי. אני עצמאית מדי כנראה".
למה את בכל זאת מתגעגעת בקשר?
"אני מתגעגעת לחיבוק, לטיפה, לידיעה שיש לך איפה לשים את הראש ועל מי לסמוך. אבל עד שזה יקרה בתוך זוגיות, לוקח הרבה שנים. צריך לעבוד כדי לפתח רמה כזו של אמון ובטחון, ולמי יש כוח לזה?".
מעירית תל אביב נמסר בתגובה: "פנייתה של הגברת קילצ'ינסקי הינה בת למעלה מ-15 שנה, ועל כן אינה מאפשרת בדיקה מעמיקה בפרק זמן קצר. עם זאת בניגוד לנטען ולנוכח הנסיבות, מרגע הגשת הבקשה ועד לשלב בו הוכרז תהליך פשיטת רגל, פעלה עיריית תל אביב-יפו כחוק וסייעה לגברת קילצ'ינסקי באמצעות הקלה משמעותית בפריסת התשלומים. לגבי תעריפי הארנונה, אין בדין אפשרות לפטור או להקל בארנונה לנוכח שיפוצים ברחוב. נוסיף כי כמו שלא מבוצעת עלייה בתעריפים לאחר שיפוץ רחוב וכתוצאה מכך עולה ערך העסקים, כך גם לא יורדים התעריפים בזמן שיפוץ הרחוב".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: איה מלמד-חי | שיער ואיפור: מיכל רונן | בגדים: שמלת שסע: לומינרי, קולר: לארה רוסנובסקי, שמלת פרחים שקופה: ZARA, תכשיטים: אבן חן GAMZO, ז'קט: ZARA, שמלת פרחי שמנת: לארה רוסנובסקי, שמלת פרחים אדומים: TOPSHOP, שמלת פרחי פסטל: אליאן סטולרו.
הצמחים באדיבות פרחי גורדון, עיצוב זרי כלה וחתונות.