נבו אבוטבול מבקש מסוואנה גאת'רי, מנחת תוכנית הבוקר האמריקאית TODAY, שתעצום את עיניה ותחשוב על מושא ההתאהבות הראשון שלה. היא מצחקקת, מצהירה שאין לו סיכוי לגלות את השם ומבטיחה שלא גילתה לו בעצמה; אבוטבול משרבט את השם "ג'ף" על פלקט ומבקש מגאת'רי שתאמר את שם הילד שהתאהבה בו אי-אז בגיל 12. כשהיא אומרת "ג'ף", הקהל ויתר הנוכחים פורצים בקריאות התפעלות. המנחה עצמה המומה ונשבעת שאין סיכוי שהעובדה הזו פורסמה אי-פעם ברשת כך שאבוטבול היה יכול להגיע אליה – והמנטליסט הצעיר מפתיע אותה ואומר שזה עוד לא הכל, וקורא לג'ף להיכנס לבמה.

"סתם, בצחוק", אומר אבוטבול אחרי שתי שניות של הלם, אבל הרושם החזק מהקטע שהדגים נשאר אצל כל מי שצפה בו. במשך הריאיון שלנו אני מתאפקת כמה שאני מצליחה, אבל בשלב מסוים מבקשת מאבוטבול שידגים גם לי את אחד מהקטעים שלו. הוא משתף פעולה ומהמם גם אותי, אבל בהמשך השיחה אני מבינה שהבקשה שלי לא הייתה לגמרי במקום. "אם תראי את נועה קירל ברחוב, תבקשי ממנה לשיר לך שיר?", הוא מחדד את חוסר הנוחות ומנסה להבהיר שהדגמת היכולות שלו ללא מעטפת השואו שמגיעה איתה מקבילה לנועה קירל מזמזמת שיר בלי במה, תאורה, תלבושת וכוריאוגרפיה. "מבקשים ממני, 'תעשה לי קטע'. לפעמים אין כוח, לפעמים אתה באמצע הביס. אני פחות אוהב שמבקשים ממני, כי זו דמות. אני אוהב מאוד את הדמות הזו, זו דמות שהיא אני, אבל גם אני חייב תמיד להקפיד גם על כל המסביב".

 
 
 
הצגת פוסט זה באינסטגרם
 
 
 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎TODAY‎‏ (@‏‎todayshow‎‏)‎‏

זה מופע.
"כן. מצד שני אני לא רוצה להיות ליצן החצר. יצא לי כמה פעמים להופיע בניו יורק באירועים פרטיים, מצומצמים ואקסקלוסיביים אצל עשירי העולם, ואתה מרגיש שקונים אותך. 'תעשה את זה ואת הקטע הזה', ועוד ועוד. אני שונא שאומרים לי איזה קטע לעשות, אבל אני עושה. אני מתחרפן, אבל אני עושה. אני אבכה לחברה שלי בטלפון בלילה מתחת לשמיכה, אבל אני אעשה. אני עדיין ילד, אני לא מספיק גבר להעמיד אותם במקום".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

דיבוק, צא

תחום המנטליזם, מספר אבוטבול, מעצם היותו מתכתב עם עולמות המסתורין והעל-טבעי, מושך אליו הרבה אנשים בלתי שגרתיים וסיפורים מופרכים. "פעם אחת קיבלנו טלפון לגבי הופעה. מופע יום הולדת, נראה מאוד אמין. הלקוח הסכים על המחיר, קרא את החוזה, המפרט הטכני, הכל בסדר, אבל התנה את ההופעה בפגישה עם נבו. אנחנו לא עושים דברים כאלה, אבל אמרנו 'אין בעיה, אם אתה רוצה', וקבענו סכום גבוה שאמרנו שהוא בטח לא ייפגש איתי. הסכים. טוב, אני נפגש איתו בבית קפה. נכנס בן אדם, רופא בישראל, אומר לי, 'תקשיב, נבו, לא הולכת להיות הופעה. אני עבדתי עליכם, הבנתי שזו הדרך היחידה לפגוש אותך. אני רוצה לספר על משהו שקורה בעולם. בעולם יש מלחמה גלקטית בין שלושה ממדים. הממד של בני האור, בני החושך והמפלצות. אתה בממד של המפלצות. היחיד שיכול לעצור את המלחמה הבין-גלקטית הזו זה אתה. אתה צריך לבוא איתי לאתיופיה, להביא את ארון הברית למדינת ישראל, יש סיכוי שאתה תמות'".

או-קיי.
"אמרתי לו את מה שהוא רצה לשמוע, ואחרי 20 דקות עפתי משם. ונלחצתי. הוא נתן לי שוקולד וספר על שלושת הממדים, לקחתי את הספר ואת השוקולד, זרקתי לפח ואמרתי, 'דיבוק, צא'. פחדתי. זה מפחיד. מלא שרוטים באים אליי. כל הזמן אנשים שולחים לי הודעות באינסטגרם, חושבים שאני איזה אל. כי הם לא מבינים את זה, אנשים אוהבים להיתלות במשהו שהם לא מבינים".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

אז תסביר לי רגע, מה זה בעצם מנטליסט?
"זה אומן חושים, אבל אני מקפיד על 'מנטליסט' כי זה בין-לאומי. זה מישהו שמשתמש בחמשת החושים שלו כדי ליצור את האשליה של החוש השישי. אני משתמש בטכניקות פסיכולוגיות כדי ליצור את העל-טבעי".

כלומר, אתה לא באמת קורא מחשבות?
"אין קריאת מחשבות. אני לא יודע מה את חושבת, אני יודע איך את חושבת. אני יודע מה תהליך החשיבה שלך. ואז או שאני מכניס מידע לראש שלך, או שאני מוציא מידע מהמוח שלך. זה מתחיל מהדברים הכי פשוטים, ואפשר להגיע ככה לכל מידע בעולם. זה עולם מדהים, אני קצת חנון בקטעים האלה, אני קורא המון, כל פיסת מידע על העולם הפסיכולוגי. אם אני גורם לבן אדם לחשוב על צבע כחול, אני יכול גם לגרום לך לקבל אותי לראיון עבודה. אני יכול לשכנע בחורה לצאת איתי. אני יכול, תכלס, להגדיל את הסיכויים שלי בכל תחום".

וואו, נשמע מלחיץ. אנשים לא חוששים להיות לידך?
"לא, אני אף פעם לא משתמש בזה למטרות שליליות. אבל לפעמים זה מבאס. החברה שלי, למשל, מתבאסת מזה, כי אני תמיד מנתח כל דבר".

משפחה רגילה מנהריה

היום הוא משרת בצה"ל כמנטליסט הצבאי הראשון (עוד נגיע לזה), ומוכר כאומן החושים הצעיר בעולם. אבוטבול, היום בן 19, הוא הישראלי הראשון שפתח קופות בדובאי, ממש רגע אחרי החתימה על הסכמי אברהם; הוא ערך סבבי הופעות בארה"ב ובאירופה, הופיע מול סלבס בין-לאומיים ונבחר לאחד מ-30 הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 30 של מגזין "פורבס" לשנת 2023. "תמיד הייתי ילד קצת מוזר", הוא מספר איך הכל התחיל כשהיה בן 9, "ותמיד ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות. זה התחיל מדברים פשוטים, קצת קלפים, קצת מטבעות. לאט-לאט התחלתי יותר להתמקצע, להתחיל לקרוא ספרים על התחום. החלטתי שאני הולך לעשות את זה ונתתי את כל-כולי".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

הפריצה שלו, אומר אבוטבול, קרתה כבר כשהיה בן 12 והגיע לגמר עונתה הראשונה של התוכנית "גוט טאלנט ישראל". "בהתחלה ההורים שלי לא זרמו איתי. הם לא אהבו את זה, 'מה עכשיו צילומים, תל אביב, טלוויזיה, לא קשור אלינו, אנחנו משפחה רגילה מנהריה'. הם לא הגיעו בכלל לאודישן הראשון שלי, הגעתי לבד ברכבת. אבל כשזה פרץ הם הבינו את סדר הגודל, תמכו ונרתמו להיות איתי".

כשהיה בן 14 כבר הופיע בלוס אנג'לס באירוע פרטי בביתה של גל גדות. "בהתחלה זה היה רק אני וההורים. אמא הייתה מורה ללשון ועזבה את העבודה כדי להיות איתי, אבא השתחרר מקבע ועבר להייטק, אבל בעצם הוא עבד בשתי משרות, גם שם וגם איתי. הם היו נוסעים איתי לכל הופעה, בחו"ל או בארץ, אבא שלי היה סוחב איתי את הציוד. בגיל 15 הכל השתנה והתחלנו לבנות את זה כעסק. מצאנו סוכנות, משרד יחסי ציבור. יש לי היום שני עוזרים בהופעות, אנשי צוות של סאונד, שני יועצים, אחד בארץ ואחד בלונדון, והם בונים איתי את הקטעים בכל מופע חדש שאני מרים. היועץ מלונדון הוא זה שכתב לקופרפילד את המופע בווגאס".

איך זה הסתדר עם בית הספר והחברים?
"הייתי מופיע, חוזר ב-2:00 בלילה וקם בבוקר לבית הספר, זו הייתה הרוטינה. הייתי תלמיד מצטיין, סיימתי עם ממוצע 98 וגם מבחינה חברתית תמיד הייתי במרכז העניינים, אבל היה לי פחות זמן עם חברים. לא הייתי ילד שחווה את גיל הנעורים ויוצא למסיבות, הייתי לומד במטוסים, ברכבות, בבית עד השעות המאוחרות רק כדי להצליח, ובדיעבד זה מבאס. וואללה, לא הייתי בטיול שנתי בתיכון. היום אולי הייתי בוחר אחרת".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

בגיל 16 פנה אל אבוטבול שיח' מדובאי וביקש להשקיע במופע שלו. "זו הייתה מבחינתי פריצה עולמית וזה מה שהוביל אותי למקום שבו אני נמצא היום. אבא ואני באנו אליו לפגישה והוא שאל אותנו כמה כסף אנחנו צריכים כדי להרים את המופע הכי גדול שאנחנו יכולים. אמרנו לו 2 מיליון דולר, והקמנו מופע".

וכך, בגיל 17 מצא את עצמו חי במשך שלושה חודשים בדובאי. "בכל סוף שבוע הייתי מופיע ארבע פעמים, כל מופע לפני 600 איש. אפילו הבן של מלך דובאי הגיע למופע והתארח".

זה נשמע כמו חלום.
"כן, אבל יש הרבה מאוד רגעים של בדידות. זה לא קל. החברים בצבא יוצאים לסופי שבוע, ואני שם".

סודות המקצוע של אורי גלר

היום ההישגים של אבוטבול מדברים בעד עצמם, אבל לדבריו לקח לו זמן לקבל מהקולגות את הכבוד המגיע לו. "המנטליסטים האחרים לא פרגנו ושמו לי ברקסים. בגיל 11 הלכתי להיבחן לאגודת הקוסמים הישראלית, והטופ מנטליסטים המוכרים ביותר במדינה היום, שאני לא צריך להגיד את השמות שלהם, לא קיבלו אותי בהתחלה. הייתי בסבב של הוכחות, שמו לי מקלות בגלגלים לאורך כל הדרך, עד שמצאתי את הנישה שלי והיום אני כבר רגוע, אני יודע מה אני שווה ואני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

היום כבר מפרגנים לך?
"היום אני בטופ 5 בארץ. ליאור סושרד, נמרוד הראל, חזי דין, אני ושימי אטיאס. בגדול יש פרגון בתעשייה הזו, אבל יש גם מקרים בודדים של חוסר פרגון. אני יכול לספר, בלי לנקוב בשמות, שיש מנטליסט שכשאני יוצא מתוכנית טלוויזיה הוא מתקשר לעורך ואומר, 'מה אתם נותנים במה לילד הזה?'. כשאני סוגר הופעה הוא מחייג ללקוח ואומר שהוא יבוא ביותר זול, רק שלא ייקחו אותי. כשהייתי בן 15—16 לא הבנתי איך העולם הזה עובד ולמה הוא עושה לי את זה, הייתי נפגע".

אם תשאלו את אבוטבול הצעיר, האיש שהכי השפיע עליו הוא אורי גלר. "אורי גלר היה הרפרנס שלי, ולימים הוא הגדיר אותי כיורש שלו", הוא אומר. "הוא הבן אדם הכי שנוי במחלוקת בתחום שלנו. הוא שונה ממני מאוד באישיות, אבל הוא איש יחסי הציבור הכי טוב שאני מכיר. הוא ידע לעשות את זה בשנות ה-70 וה-80, וגם עכשיו הוא מצליח לעשות את זה".

בגלל שהוא מככב בכותרות, גם אם הן הזויות?
"לפעמים הן גם הזויות, אבל מדברים עליו. בגיל 11 שלחתי לו מייל: 'אני נבו, אני מנטליסט, אני הולך לכבוש את העולם ואני רוצה לפגוש אותך'. והוא ענה לי, אמר לי יאללה, בתאריך ככה וככה בארקפה. אמא שלי ראתה את זה ואמרה, 'זה לא אורי גלר. זה פדופיל'. ההורים באו וישבו בשולחן מאחוריי, ואורי גלר נכנס, יושב ומדבר איתי. והוא אמר לי ככה: 'תהיה תלמיד טוב, תהיה טוב לאנשים, תעשה צבא, תריח טוב, תמיד תיראה מתוקתק, לא לגעת בסמים, ותמיד תהיה שנוי במחלוקת'. הוא אמר שזה לא משנה איך מדברים עלייך, העיקר שכותבים את השם נכון. הוא לימד אותי הרבה מאוד על יחסי אנוש ועל נטוורקינג. הוא אמר לי, 'נבו, כל מפורסם שאתה פוגש אתה מצטלם איתו, אתה מחבק אותו כשהלחי שלך קרובה ללחי שלו, כדי שיחשבו שאתם חברים'. 'אתה רושם לעצמך ביומן על כל בן אדם את יום ההולדת שלו, יום הנישואים שלו, ושולח מזל טוב".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

אתה מיישם את זה?
"מיישם את זה – וזה מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש".

לא יודע לעשות כלום בחבילת קלפים

אבוטבול מרצה, מקליט פודקאסט וכיום גם מלווה בהתנדבות בני נוער מפונים כשגריר עמותת יוניסטרים, אבל יש תחום שבו הוא מרגיש, לצערו, שהוא לא מצליח להדביק את הפער. "קשה לי מאוד עם הרשתות החברתיות, זה משבר, באמת", הוא מודה. "אני יודע שאני מפסיד כסף וקהל, הרבה פעמים לא לוקחים אותי לעבודות בגלל זה. אני יכול לעשות דברים מאוד מרשימים ויזואלית, אני יכול לפרסם שעון ולגרום לכל השעונים בבית לעצור – והשעון הזה לא יעצור, דברים הזויים. אבל אני לא מוכר באינסטגרם ולא מעלה לטיקטוק. האנשים שסביבי דוחפים אותי לזה אבל זה לא אני, אני לא נחשף, אני לא מצליח להתגבר על זה. אני בחור של יעדים ושל מטרות, וזה יעד שאנחנו לא משיגים. יכול להיות שזה פחד מכישלון". 

אבל למה שתיכשל?
"כי זה לא אני, אני לא מדבר את השפה הזו. אני תמיד מנסה, אבל אני חושש שיראו את האומנות שלי ושעבדתי קשה בטיקטוק, ואז בחורה עם ביקיני תקבל פי אלף יותר לייקים ממני וישוו בינינו כי אנחנו נמצאים באותה הפלטפורמה. זה לא נכון, אני יודע, כי יש הרבה תכנים מהממים ואנשים שהצליחו הצלחה מסחררת, אבל אני עדיין מרגיש שזה זול".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

אז למה זה בכל זאת יעד מבחינתך?
"כי אני רוצה להגיע לשם. אני לא רוצה לא להצליח במשהו. חברות יח"צ בארץ ובעולם מתחננות שאני אעשה. הסוכנת שלי, אבא שלי, מתחננים שאני אעלה יותר סטורי וכאלה. אני מנסה, זה בא בתקופות, לאט-לאט אני מתחיל, אבל נפש זו נפש. אני במלחמה עם עצמי".

במקביל לכל היעדים שהשיג נכנס אבוטבול גם למסלול טאלנט בצה"ל והצליח להתברג לתפקיד שהוקם במיוחד עבורו: המנטליסט הצבאי הראשון. "אמרו לי 'תהיה פקיד, תעשה קפה, תבוא פעם באף פעם וזהו', ואני אמרתי, 'לא, אני לא מוכן, אני רוצה לעשות הופעות לחיילים'. היה רק קוסם צבאי. אמרתי, 'אני לא קוסם, אני לא מוכן שיקראו לי קוסם'". 

זה מעליב אותך אם קוראים לך קוסם?
"כן, כי אני לא קוסם. קוסם זה טריקים. זו אומנות מדהימה, אבל אם תביאי לי חבילת קלפים אני לא יודע לעשות לך כלום. אמרתי להם שאני רוצה להיות מנטליסט. אז יש היום קוסם צבאי, ופתחו תקן של מנטליסט".

בחודשים האחרונים חווה גם אובדן אישי, כשאחד החברים הכי טובים שלו, דולב מלכה ז"ל, נפל בקרב בעזה. "דולב זה אח, היינו ביחד מכיתה ז', צמודים. אחרי בית הספר טסנו יחד לחו"ל לעשות חוויות, ואז התגייסנו. הוא היה אמור לצאת לקורס מ"כים, אבל הוא עיכב את זה רק כדי להיכנס לעזה. לא עניין אותו כלום. הוא נכנס לעזה, הם עלו על מטען ודולב נהרג במקום. זה קשה. אף אחד לא מכין אותך שתאבד חבר".

איך ממשיכים?
"שלושה ימים אחרי שדולב נהרג הייתי צריך להופיע. חשוב לי להנציח אותו, לספר עליו, איזה גבר הוא היה. כמה הוא נלחם כדי להיכנס לעזה, כמה לא היה בו פחד. רצה להרוג כמות של מחבלים. הוא היה בסך הכל בן 19, אני ממשיך להגשים ולעשות והחיים שלו נעצרו. זה הורג אותי. אני מקפיד ללכת לבקר את המשפחה שלו, להיות אח גדול בשביל אחותו".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

וגאס, הגביע הקדוש של המנטליסטים

אומנם אבוטבול לא מתיימר לקרוא מחשבות, אבל יש לו יכולות אחרות שהוא מצהיר עליהן בלי חשש. "המשפט שמוביל אותי זה לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני יכול לעשות 20 פגישות ביום, אני יכול להיות בכמה מקומות בו-זמנית ואף אחד לא ירגיש".

מה זאת אומרת?
"הייתי עכשיו במיאמי עם בת הזוג שלי ובשישי הזמינו אותנו לארבעה קידושים. היינו בכולם. נסענו ממקום למקום. זה חוסר שקט וזה קשה, זה גובה מחיר פיזי ונפשי, אבל אני אוהב את זה, אלה החיים שלי. אני צריך להוכיח לכולם שאני יכול גם וגם וגם, וזה בא על חשבון חברים, זה בא עם בכי בלילות. זה בא עם עבודה קשה, עם להישבר".

יש גם משברים?
"אלה דברים שאני אף פעם לא מדבר עליהם, אבל אני עובר אותם. זה עומס שמכביד עליי לפעמים. בדרך כלל אני אוהב את הלחץ, אבל לפעמים אני לא נושם. ובגלל שאני מאוד מקצועי בסדר היום ובעבודה שלי, אז בעולם הרגשי אני מאוד חלש. קשה לי להביע רגש הרבה פעמים. אני מתייעץ עם קואצ'ר שמלווה אותי ותומך בי בעולם הרגשי".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

ההצלחה של אבוטבול סביב העולם מביאה איתה, באופן טבעי, גם רווחה כלכלית. "אני חושב שארוויח כסף טוב בעולם המנטליזם, אבל את הכסף הגדול אני אעשה דווקא מחיבורים עם אנשים", הוא אומר. "בסופו של דבר היום אני יודע לחייג לבן של המלך של דובאי, אני יודע להשיג את ראש עיריית ניו יורק, את גל גדות. אני יודע להגיע להרבה מאוד אנשים, וזה משמעותי. בעתיד, ככל שאני אתבגר ויתפסו אותי גם קצת יותר רציני, אני אעשה דברים גדולים. התחלתי להופיע ב-50 שקל. בגיל 16 אמרתי לעצמי, 'תשמע, נבו, אתה עובד קשה, מגיע לך, לא גנבת, קרעת את התחת, אתה מהמשפחה הכי פשוטה שיש'. אני בשנה נוסע 50 אלף קילומטר ברכב להופעות ופגישות, אז הזמנתי טסלה. הזמנתי רכב של 200 אלף שקל באינטרנט כשאני בן 19 ועוד אין לי רישיון, למדתי נהיגה וכבר היה לי רכב. אז אני נהנה מהכסף, אבל אני גם חוסך לעתיד".

אתה אוהב לבזבז?
"אני אוהב מאוד את החיים הטובים. יש לי את הסטייל שלי. הוא שונה כשאני פה וכשאני בניו יורק, בניו יורק אני הולך הכי מוזר שיש ובארץ בנאלי. אני לא אוהב את השואו-אוף, אני לא אעשה משהו כדי להראות. יש לי חברים שיש להם הורים מצליחים, אז תראי אותם עם רולקס על היד. אני אומר דווקא קרטייה. חבר'ה בשכבת הגיל שלי פחות מכירים את זה. אבל אני גם לא מתבייש, אני באמת עובד קשה בשביל הכסף שלי. מגיל 13 ההורים שלי לא נתנו לי שקל, להפך, אני השתתפתי ברכב של אחותי, שילמתי לה חצי. להורים אני נותן דברים חופשי, הכל, הכי מפנק. זה עסק עם משברים והצלחות, עליות וירידות, בכי, כעס, טירוף ולילות בלי שינה. אז וואללה, אם זה עושה לי טוב, אז מגיע לי ומגיע גם להורים שלי".

נבו אבוטבול (צילום: עופר חן)
צילום: עופר חן

למה בעצם אתה גר עדיין עם ההורים?
"אני מאוד רוצה לעשות את הצעד הבא, אבל קצת לא יודע איך ההורים יגיבו. בסופו של דבר אני הילד שלהם, ואני רק בן 19. זכיתי בהורים הכי מדהימים שיש, אני מאוד מחשבן להם. הכיוון שלי הוא לגזור חוגר בעוד שנה ושלושה חודשים ולטוס לניו יורק לתקופה. יש לי ויזת אומן, הכל מוכן".

מה החלום שלך?
"וגאס זה הגביע הקדוש של המנטליסטים, ואני שמתי לי את זה למטרה עד גיל 25. מה הלאה? אני עוד לא יודע. אני בן אדם מאוד פרקטי, מאוד לא יצירתי, מאוד לא חושב מחוץ לקופסה. אני שונא שמשווים אותי לסושרד, לאורי גלר. אני בעד עצמי. אני במשחק של הגדולים. אני עושה יותר הופעות בחו"ל מכולם, התארחתי בתוכניות טלוויזיה שאף אחד לא הגיע אליהן. אם אעמוד בתוכנית שלי, אז אני מקווה ששם אולי יהיה לי שקט".