אף אחד מהם לא יודה בכך בפומבי אבל אם היינו יכולים לבצע סקר אנונימי בין כוכבי הוליווד עם השאלה "מה הדבר שהכי היית רוצה להשיג בקריירה", קאמבק הייתה התשובה הפופולארית מכולם. ככה זה בעיר שבה מרימים אותך הכי גבוה רק כדי לראות כמה חזק תתרסק – הזדמנות להמציא את עצמך מחדש היא המתנה הכי טובה שאפשר לקבל. רק לפני עשור היה בן אפלק בתחתית הסולם: שורה של תפקידים שנעו על הטווח שבין הכושל למביך, זוגיות מוזרה שהפכה אותו לשק החבטות הרשמי של מדורי הרכילות, ובעיקר התחושה ששיאו נמצא הרבה מאחוריו. דווקא אז הוא החליט לשנות נקודת מבט, לעבור אל הצד השני של המצלמה, ולהפוך למאמי הלאומי.
תחילתה של ידידות מופלאה
סיפורים על ילדים שמנסים להימלט מהצל של הוריהם המצליחים מוכרים וידועים לכולם. אפלק ניסה להימלט דווקא מהגרסה ההפוכה של השטנץ הזה. "תחילת קריירת המשחק שלי לוותה בפחד נוראי", סיפר אפלק בראיון למגזין GQ, "אבא שלי היה תסריטאי ובמאי, ואני חושב שהוא אפילו עשה כמה תפקידי משחק בתור ילד. הוא נכשל בגדול. למרות שעבד עם אנשים כמו ג'יימס וודס ודסטין הופמן, פשוט לא היה לו את זה. החשש שזה יקרה גם לי ליווה אותי לאורך כל הקריירה". אפלק, שהתאהב במשחק מגיל קטן, השתמש בפחד לא פעם כמוטיבציה להמשיך קדימה גם בזמנים קשים. מצד שני, הוא מודה, הייתה לו השפעה לא מעטה על כמה מהבחירות הפחות מוצלחות בקריירה שלו.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הפחד הייתה לחלוק אותו עם מישהו אחר. המישהו הזה הפך להיות מאט דיימון, אותו הכיר בגיל 8, שהפך לחברו הטוב ביותר. פער הגילאים ביניהם, אפלק בין 40 כיום ודיימון בן 42, לא השאיר לו סיכוי מולו על מגרשי הכדורסל של בוסטון, אבל לאפלק היה יתרון שאיזן את המשוואה. "למרות הגיל הצעיר הייתי כבר בתחום המשחק לא מעט זמן, וזה משהו שמאט תמיד רצה לעשות", הוא מסביר. כך הפכו השניים לחברים לדרך, ועשו את כל הדרך מבוסטון כדי להיכשל באודישנים מ"מועדון מיקי מאוס" ועד "באטמן ורובין". בינם לבין עצמם הם כבר החליטו: אנחנו עומדים להיות כוכבים.
את תחילת שנות ה-90 העבירו השניים בניסיון לפרוץ למרכז הבמה. דווקא אפלק הצעיר הצליח למצוא את דרכו מהר יותר בדרמות קומיות כמו "טריפ נעורים" ו"לרדוף אחרי איימי", בזמן שדיימון חיפש את דרכו. אלא שמתחת לפני השטח, הושלם הפרויקט שיגדיר אותם גם שנים רבות אחרי: תסריט מקורי לדרמה על נער גאון ובעייתי מדרום בוסטון, שנעזר בפסיכולוג וותיק כדי לשנות את חייו. מפיק העל היהודי, הארווי ויינשטיין, קרא, התלהב והחליט לעבד את התסריט בתקציב צנוע של 10 מיליון דולר. דיימון נבחר לתפקיד הראשי לצד רובין וויליאמס, אפלק לתפקיד משנה וגאס ואן סנט נבחר לביים. 225 מיליון הדולרים בקופות ופרס האוסקר על התסריט הטוב ביותר, הפכו את "סיפורו של וויל האנטינג" להצלחה מסחררת והשפיעו דרמטית על התדמית של השניים.
בני פרום דה בלוק
בין אם התכוונו לכך או לא, הפכו דמויותיהם של אפלק ודיימון בלהיט שכתבו לשיקוף של המציאות. בעוד שדיימון הוגדר כמבריק ומוכשר כמו גאון המתמטיקה בסרט, נתפס אפלק בתור הטמבל טוב הלב שנגרר בעקבותיו. בחירת הסרטים שלו לא עזרה לתקן את הסטיגמה. בסוף שנות ה-90 הוא הפך אמנם לאחד הכוכבים המרוויחים ביותר בעיר, אבל המחיר היה בלוקבסטרים מכוסחים ביקורתית כמו: "ארמגדון", "צייד הצבאים" ו-"פרל הארבור", שחיסלו כל סיכוי לעבודה עם היוצרים הבכירים באמת. "מישהו אמר לי פעם ש'פרל הארבור' הסרט הוא הדבר הכי גרוע שקרה לאמריקה מאז 'פרל הרבור' המקורי", נזכר אפלק בחיוך.
אבל החלק הגרוע באמת בקריירה הגיע בתחילת שנות האלפיים עם תפקידים נוראים ב"דרדוויל", "צ'ק פתוח" ו"כל הפחדים כולם", שהצטרפו לזוגיות המתוקשרת שפיתח עם ג'ניפר לופז מחוץ למסך. בבת אחת הפכו השניים לחביבי מדורי הרכילות, שעקבו אחריהם ללא הפסקה והדביקו להם את הכינוי "בניפר", ולשנואי נפשם של מדורי התרבות. "ככל הנראה אין אדם על הכוכב שיותר מקובל לשנוא מאשר את בן אפלק", נכתב בטור דעה של אחד ממגזיני התרבות הנחשבים באותה תקופה, "החיוך הזחוח ותחושת 'הגבר של הקמפוס' איתם הוא מסתובב, בצירוף העובדה שאין לו או ללופז קמצוץ קל של כישרון, מצדיקים כל סיבה לתעב אותו. האמת? האיש פשוט מזמין את זה".
לחובתו של אפלק ייאמר שבאותה תקופה שיתף פעולה בקליפים צ'יזיים במיוחד של לופז, וכיכב לצידה ב"ג'ילי", שהוגדר כאחד הדברים הנוראים ביותר שעלו על מסך קולנוע. ולמרות הכל, נראה שהשנאה הפכה לסוג של תחביב. "כמות הרעל שהופנתה כלפי – כנראה שנגעתי בעצב מאד רגיש", מסביר אפלק. "אני לא אומר שלא הגיעה לי ביקורת שלילית באופן גורף, אבל אנשים התחילו לזהות אותי בתור המצליחן העשיר, זה שהרביץ להם בתיכון. חשבו שאני מחפש תשומת לב תקשורתית, שאני סוג של 'זונת מצלמות', אי אפשר היה לשכנע אותם אחרת". הקשר עם לופז התפורר רגע לפני החתונה (לא מעט בגלל תמונות בהן תועד מבלה עם חשפניות לצד כריסטיאן סלייטר), ואפלק נותר מרוסק מכל הצדדים: שנוא התקשורת, שחקן כושל ורווק.
עלייתו של הבמאי הקודר
את הפער הרומנטי השלים אפלק די מהר עם זוגיות חדשה ויציבה לצידה של ג'ניפר גארנר. הפעם הקפידו השניים להימנע מהצגה פומבית של הקשר, ואיבדו את עניין מדורי הרכילות במהרה. במקביל קיבל אפלק החלטה להיעלם מהמרחב הציבורי: "ברחתי. לא יכולתי לשאת את זה יותר. עברנו למקום מבודד שבו יכולתי לשבת עם עצמי בשקט ולתכנן מה לעשות עם החיים שלי, שלא יוביל אותי שוב למוקד האש".
עשור בדיוק אחרי "סיפורו של וויל האנטינג", חזר אפלק לנקודת ההתחלה והוציא לדרך פרויקט עצמאי נוסף, אותו כתב ולראשונה גם ביים, כל זאת ללא עזרה מחברו הטוב. "נראתה לאחרונה", מותחן קודר על על חקירת היעלמותה של ילדה קטנה בחלק האפל של בוסטון – בכיכובו של אחיו, קייסי אפלק – התקבל במפתיע במילים חמות על ידי המבקרים. לפתע השינוי בקריירה הפך לאופציה ריאלית. "היום הראשון בצילומי 'גנב עירוני' (סרטו השני של אפלק), היה אחד המספקים ביותר בקריירה שלי", מספר אפלק, "לטוב או לרע, ידעתי שאני עומד לביים שני סרטים, וזה יותר ממה ש-80 אחוז מחברי גילדת הבמאים יכולים להגיד".
אלא ש"גנב עירוני" היה אחת ההצלחות המרעננות והמפתיעות של 2010. עם רווח של 154 מיליון דולר בקופות (פי חמישה מתקציב), הוכיח מותחן הפעולה על חבורת שודדי הבנקים מבוסטון, שההצלחה הראשונית לא הייתה מקרית. הקצב המהיר, המתח וסצנות המרדף הנהדרות הביאו רבים מהמבקרים הבולטים להכליל את "גנב עירוני" ברשימת סרטי השנה שלהם. תקרת השנאה שהקיפה את אפלק נשברה והדרך חזרה לקונצנזוס החלה להיסלל. כעת, כשהוא בוגר, נשוי ואב לשלושה ילדים, לא היה סיכוי שיחזור על טעויות העבר.
ותודה למשמרות המהפכה
בשלוש השנים האחרונות הרשה לעצמו אפלק להתחיל לחזור גם לתפקידי משחק. הפעם הבחירות ב"שם המשחק" ו"קומפני מן" הוכחו כמוצלחות הרבה יותר, אבל המוקד העיקרי היה ונותר הסרטים בבימויו. אחרי שכיכב בעצמו ב"גנב עירוני", עומד אפלק השחקן גם במוקד של "ארגו", הסרט השלישי שלו כבמאי. ארגו מבוסס על סיפורו של מבצע חשאי של ה-CIA בטהרן לאחר פרוץ המהפכה האסלאמית, והותר לפרסום על ידי ביל קלינטון ב-1997. מטרת המבצע, בפיקודו של הסוכן טוני מנדז (אותו מגלם אפלק), הייתה לחלץ בשלום שישה דיפלומטים אמריקאיים שמצאו מקלט בביתו של השגריר הקנדי, לפני שמשמרות המהפכה יעלו על עקבותיהם. כל זה על ידי התחזות לצוות צילום שהגיע לטהרן כדי לצלם סרט מדע בדיוני.
היכולת של אפלק לבנות את הדרמה והמתח של מבצע בלתי אפשרי בתוך הר געש של שנאה דתית, לצד שחזור מדויק של אווירת התקופה ויצירה של דמויות צבעוניות נהדרות (הרבה בעזרת התסריט השנון של כריס טריו), הפכו את ארגו לסרט המוצלח ביותר ביקורתית ב-2012. באתר הביקורות "רוטן טומאטוס" זכה הסרט ל-95 אחוזי הצלחה עם ציון ממוצע של תשע מתוך עשר. "אפלק לקח צעד נוסף במה שנראה כקריירת בימוי מדהימה", קבע פיטר טראברס, מבקר הסרטים של מגזין "רולינג סטון". רוג'ר איברט, ככל הנראה המבקר המפורסם בעולם טוען כי "ארגו הוא מלאכת מחשבת קולנועית של מתח עוצר נשימה ברמה שנדיר למצוא", ואלן בארה ממגזין "סלון" סיכם: "זה הזמן להודות שכולנו טעינו לגבי אפלק. מדובר באחד מהיוצרים המרגשים ביותר של המאה ה-21".
"ג'ורג' קלוני התקשר אליי יום אחד וסיפר לי על התסריט, ברגע שהוא שלח אותו אליי ידעתי שאני מוכרח לביים אותו. יש שם הכל: דרמה, מתח וקומדיה, ומעל לכל זה סיפור אמיתי בלתי אפשרי שקרה באמת", מספר אפלק. "זה כמובן לא סרט תיעודי, חלק מהקטעים בו נוספו כדי להעצים את הדרמה. אבל השלד אמיתי והשתדלנו עד כמה שניתן להיצמד לעובדות. היה חשוב לנו גם לתת הקדמה ולהסביר שלא מדובר בברברים אלימים שהחליטו יום אחד לצאת נגדנו. הקונטקסט של האווירה באירן לפני המהפכה חשובה כדי להבין את המורכבות של המצב".
אין בעיות מוטיבציה
"ארגו" גרף עד כה מעל ל-160 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם, ויהיה מועמד בוודאות לאוסקר הסרט והבמאי הטובים ביותר. בגיל 40 מוצא את עצמו אפלק בפסגת הקריירה, כולל השוואות חוזרות ונשנות לאחד, קלינט איסטווד. כמו איסטווד נחשב גם אפלק ל"במאי של שחקנים", כזה שמצליח להוציא רגעים של אנושיות מרגשת מהמסך אל הצופים. "ברור לי מה עובר עליהם ומה צריך לקרות כדי שייכנסו טוב לסצנה. אבל אל תבינו לא נכון, הרגעים הטובים באמת של במאי הם אלה שבהם כולם מגלגלים עליך עיניים ורוצים ללכת הביתה, אבל אתה מתעקש לעשות עוד טייק".
אפלק מודל 2012 סלקטיבי הרבה יותר בבחירת הפרויקטים העתידיים שלו. "אני עדיין אוהב מאד לשחק, אבל יש לי פחות זמן היום כי אני רוצה להשקיע במשפחה. אז דחיתי לא מעט הצעות שהייתי לוקח בעבר, לא בגלל שהטעם שלי השתפר. אני מניח שפשוט התבגרתי. אני שמח שהגעתי למצב שבו אני יכול לעשות סרטים שאני מאמין בהם. יום יבוא ואחד מהם יהיה מחורבן, בגלל שככה עובד העסק הזה. במקרה שלי אין במאי להאשים, אני ראש הפירמידה , וזאת המוטיבציה הכי גדולה שאפשר לקבל".
ארגו יהיה בבתי הקולנוע מיום חמישי ה-3 לינואר.