ביום חמישי פרסמנו כאן במגזין mako את הכתבה הבאה, כתבת תחקיר על בית הספר תלמה ילין ועל קשרים בלתי הולמים של מורים ומורות עם תלמידים ותלמידות. במוקד הכתבה עמד המורה והאמן בועז ארד, אשר שורה של עדויות אישרו כי נהג לקיים מערכות יחסים אינטימיות עם תלמידות בעודן קטינות ולומדות במסגרת בית הספר. כאשר פנינו לתגובה, אישר ארד את קיומן של מערכות היחסים אך טען כי הן היו רומנטיות ולא מיניות. בשיחתו עם הכתבת יאנה פבזנר בשן הוא איים שאם הכתבה תפורסם הוא ישים קץ לחייו. כתוצאה מכך פנינו למשטרת תל אביב והתרענו בפניהם על דבריו של ארד. המשטרה הגיעה לביתו, בדקה את מצבו והגיעה למסקנה שלא קיים חשש לחייו.
בועז ארד היה אמן חשוב ומחנך שהעמיד דורות רבים של סטודנטים. עם זאת, מתברר שהוא היה גם בעל פרקים אפלים בעברו. לאחר שיקול דעת מקיף הגענו למסקנה שהאינטרס הציבורי מחייב לפרסם את הכתבה, לאחר בדיקת כל העובדות ובזהירות הנדרשת.
כמה שעות לאחר פרסום העדויות הגיעה אלינו הידיעה הטראגית כי בועז ארד שם קץ לחייו. אנו מביעים את צערנו ושולחים את תנחומינו למשפחה.
>> למה פרסמנו את התחקיר על בועז ארד? | מאמר מערכת
זו הכתבה, לאחר שינויים מינוריים שמטרתם לשמור על כבודו של ארד:
"הגעתי לבית שלו והוא ביקש לצייר אותי. הסכמתי מיד. אחרי זמן מה אמרתי לו שאני רוצה שיצייר אותי בעירום, והוא הסכים אבל לא היה מסוגל לצייר. הוא אמר לי שהוא לא יכול, לא עומד בזה, ניגש אליי והתחלנו להתנשק. שכבנו. הוא היה הראשון שלי".
כך החל רומן בן ארבע שנים של ג', אז בת 16, עם בועז ארד, אמן כריזמטי ומוערך ומורה בבית הספר תלמה ילין. היא תלמידה, הוא מורה לציור. את מערכת היחסים הרומנטית ביניהם החליטה לחשוף לאחר שהתפרסמה עדותו של אסף הראל על מנחם נבנהויז, לשעבר מנצח מקהלת תלמה ילין, המואשם בניצול ובהטרדה מינית של עשרות מתלמידי בית הספר לאורך שנים.
ג' מספרת לנו שכשקראה את התחקיר של הראל - בוגר תלמה ילין שהיה לטענתו מושא להצעות מגונות מצדו של נבנהויז - היא חשה בחילה פיזית. לא רק בגלל העדויות הקשות שתוארו בכתבה, אלא מפני שהדברים הציפו בה זיכרונות מהרומן עם ארד. לא שהיה לה סיכוי לחמוק מהם: תלמידים רבים שלמדו איתה וידעו בזמן אמת על מערכת היחסים שלה עם ארד יצרו איתה קשר לאחר שקראו את החשיפה של הראל ב"הארץ", שאלו איך היא מרגישה, מה היא חושבת, מה זה עושה לה.
"הסיפור שלי שונה מהמקרה של נבנהויז", היא אומרת, "אבל גם הוא לא היה אמור לקרות". ארד (62), שהיה ונותר דמות מוערכת ומשפיעה בתחום האמנות הפלסטית, דרש מ-ג' לשמור על הקשר האסור שלהם בסוד. במשך חודשים שמעה ג' שיחות של חבריה על אהבות נעורים חדשות, על נשיקות ראשונות, רוצה לספר ולא מעזה. עם הזמן החלה לשתף את חבריה הקרובים במה שחוותה כאהבתה הראשונה.
"הוא היה עוזב אותי בכל פעם שהיה מתעורר חשד שאולי מישהו יודע משהו", היא נזכרת. "בשבילי, בתקופה ההיא שבה הכל היה מעורער גם ככה, זה היה כמו רכבת הרים והקרקע נשמטה תחת רגליי כל הזמן. נכנסתי לזה מרצון ובהסכמה, אבל אלה היו יחסים לא שוויוניים, שחוויתי אותם בדיעבד כמתעללים. לא הייתי כאן היום, מדברת על זה, אילו הייתי היחידה בחייו של בועז. אבל אחרי שהקשר שלנו נגמר גיליתי שלא רק שהיו לו קשרים מסוג זה עם תלמידות בתיכון לפניי, אלא גם אחריי. אני לא רוצה שזה יקרה לעוד נערות".
אבל זה קרה: מאז פרסום התחקיר על מנחם נבנהויז הצטברו במאקו עדויות רבות על יחסים אסורים בין מורים ומורות בתלמה ילין לתלמידיהם. רובם מזכירים את סיפורה של ג' - ילד או ילדה שמתאהבים במורה נערץ, והוא במקום לשמור עליהם מכל משמר מנצל את המצב ואותם. ובית הספר הנחשב בגבעתיים? רוב הזמן הוא המשיך להתנהל כאילו כלום, כמו צלחת פטרי שבה גדל בשלווה החיידק הטורף של ניצול יחסי המרות.
"הרגשתי איתו הכי מיוחדת"
העדויות על מנחם נבנהויז פתחו בבת אחת את קופת השרצים של תלמה ילין. 18 עדויות קשות של מעשים מגונים, מעשי סדום, מין בתשלום והטרדות מיניות לכאורה הביאו לחשיפתו וגורמים המעורבים בפרשה יודעים לספר כי מאז הפרסום נוספו שמונה עדויות חדשות על מעשים מגונים שביצע לכאורה בתלמידיו. תוך זמן קצר הביא הפרסום לחשיפה נוספת: ב"וואלה" דווח כי יוני לוקאס, שלימד פיתוח קול בתלמה ילין בשנות ה-80 ה-90, נהג להזמין אל ביתו תלמידים לשיעור פרטי ושם על פי הדיווח נגע באיבריהם. חלקם היו תלמידי תלמה ילין ואחרים תלמידי בית הספר לאמנויות בתל אביב.
בשל חוק ההתיישנות ובהיעדר תלונות במשטרה, עד כה לא נעשה דבר בעניינם של נבנהויז ולוקאס במישור הפלילי. אבל השד יצא מהבקבוק. כעת מתברר כי רבים הכירו היטב את הקופה ואת השרצים, את מה שקרה לתלמידים שבאו ללמוד אמנות פלסטית, מוזיקה, תאטרון, מחול או קולנוע, ונפלו קורבן למורים שניצלו את מעמדם כדי לצוד לעצמם טרף מיני קל. אלא שאפילו עכשיו, בתום תחקיר שנמשך שבועות ארוכים, ידוע לנו על מורים שטרם נמצא מי שידבר על מעשיהם – מתוך פחד או מתוך בושה.
תלמידי תלמה ילין לשעבר ממסלולים שונים וממחזורים שונים החלו לפרסם ברשתות החברתיות פוסטים המרמזים על עוד מורים ומורות בבית הספר שניצלו תלמידים. גל גדול של האשמות ישנות וגם חדשות ששטף לא רק את מסדרונות תלמה ילין, אלא גם את השיחות של בוגרים ובוגרות ותיקים יותר.
בין הפוסטים והעדויות שהגיעו לידינו צפה ועלתה שוב ושוב דמותו של מורה ממגמת האמנות הפלסטית. שמו לא צוין בתחילה, אבל עד מהרה התברר שמדובר בבועז ארד, מרצה לצילום בבצלאל ובמדרשה בבית ברל, אוצר הגלריה של המדרשה ואמן רב תחומי שלימד בתלמה ילין משנת 1983 ועד 2006.
"בועז נהג להזמין אליו תלמידים הביתה. זה היה דבר ידוע, היינו באים אליו, מדברים על אמנות, דברים ברומו של עולם. גם אני הייתי מגיעה", מספרת ג'. "בגיל 15 הפך הקשר בינינו לחברי וקרוב. הייתי נוהגת לבוא לביתו לבד או עם חברה. אני חושבת שהתאהבתי בו מהרגע הראשון, והוא מעל 20 שנה גדול ממני. נדהמתי מהמורה שבו, כולנו הערצנו אותו. עד היום יש המון תלמידים שחשים כך כלפיו".
מה היה האופי של הקשר ביניכם באותו שלב?
"עד גיל 16 זה היה קשר דואג. גיל ההתבגרות שלי עבר עליי בקושי רב וההורים היו מודאגים. ואז, בגיל 16, הקשר שלנו הפך למיני ורומנטי".
כשסיפרת לחברות, איך הן הגיבו?
"בהתרגשות. כולנו הערצנו אותו, הוא היה סוג של אֶל ופתאום הדמות האלוהית הזאת מתייחסת אליי ושמה עליי זרקור. הרגשתי הכי מיוחדת".
איך עברו עלייך המצבים שבהם הוא התרחק פתאום?
"זאת הייתה רכבת הרים רגשית נוראית עבורי. כל התרחקות שלו גרמה לי לרצות אותו יותר ובדיעבד הרגשתי שעשו בי מניפולציות רגשיות גדולות, שהיו כוחניים אליי ושבית הספר לא שמר עליי. זאת הייתה התעללות, כי גם ככה האדמה רעדה לי מתחת לרגליים בתקופה ההיא. הייתי מתבגרת עם בעיות ועכשיו הייתי צריכה להתמודד גם עם זה".
איך נראה קשר סודי בין נערה בת 16 למורה שלה?
"התקופה ההיא מאוד מחוקה אצלי. אני לא זוכרת, למשל, על מה היינו מדברים. אני כן זוכרת שבגלל שזה היה סוד, כשהיינו הולכים למקומות ציבוריים, היינו מתרחקים אחד מהשני כדי שאף אחד לא יתפוס אותנו. הייתי מספרת להוריי שאני הולכת לחברה ובמקום זה מבלה אצלו. כשהגעתי לגיל 18, עזבתי את תלמה ונעשיתי חוקית, כבר לא היינו צריכים לשמור על זה בסוד. הקשר נמשך ועברתי לגור איתו".
איך הרגשת?
"שכבשתי את הפסגה הכי גבוהה. התרגשתי כמו מפגרת".
רצף של יחסים אסורים
שמועות על יחסים אסורים עם תלמידות ליוו את ארד במשך שנים. אל ג' הן הגיעו עוד בעיצומו של הרומן איתו: "ידעתי על אחת שקדמה לי, מישהי שגם היא הייתה תלמידה שלו. שאלתי אותו לגביה והוא לא הכחיש וגם לא הצטער. וזהו. אז כבר זיהיתי איזה דפוס, אבל לא הבנתי לגמרי. רק אחרי שנפרדנו, לאורך השנים, שמעתי עוד ועוד סיפורים והבנתי כמה אני לא מיוחדת".
איך נראו היחסים שלכם אחרי שעברת לגור איתו?
"זאת הייתה מערכת יחסים הכי לא שוויונית, לכן ברור שזה לא יכול היה להחזיק מעמד. לקח לי שנתיים להבין את זה. הוא אדם כוחני, שתלטן וידען. התחלתי ללמוד בלימודים גבוהים והוא שנא את זה, שנא שאני לומדת אצל מורים אחרים, רוכשת ידע מהם, מדברת על דברים אחרים, מושפעת ממורים אחרים במובן האינטלקטואלי".
ג' מעלה כאן נקודה שהציפו רבים מהתלמידים לשעבר ששוחחנו איתם: הצורך של המורים לאמנות בהערצה מצד אחד, והנטייה הטבעית של תלמידים בשנים המעצבות של חייהם לראות בהם לא רק מורים אלא מנטורים.
את כועסת על תלמה ילין?
"כן. אחת הסיבות שהיה חשוב לי לדבר הוא הכעס על ההנהלה ועל המורים האחרים במגמת אמנות פלסטית, שידעו בצורה זו או אחרת על הסיפור שלי איתו".
את יודעת את זה בוודאות?
"לא יכול להיות שהשמועות לא הגיע אליהם באיזשהו שלב, אבל הם לא שמרו עליי".
אחרי גיל 18 גם לא שמרתם על הסוד יותר.
"נכון. כולם ידעו. היינו יושבים בבתי קפה עם חברים שלו מהתחום, אנשים מבוגרים ואני. חבר שהיה יושב איתנו אמר לחברה שלי שזאת הייתה הרגשה מוזרה מאוד, לדעת על הקשר שלנו ואף אחד לא אומר שום דבר. אני כן יודעת שהיו ניסיונות להעיר לו, אבל האנשים האלה הותקפו על ידו ועל ידי פמליית המעריצים שלו".
איך הסתיים הסיפור ביניכם?
"בסופו של דבר עזבתי אותו ועזבתי את העיר ולא חזרתי לכאן הרבה שנים".
מישהי ניסתה פעם לעמת את ארד עם המעשים שלו?
"אני יודעת שמישהי שהייתה איתו כשהייתה תלמידה שלו נפגשה איתו אחרי שנים ושאלה, 'איך יכולת? מה לך ולילדה בת 16?'. אחרי השיחה הזאת הוא צלצל אליה ואמר שהוא לא יכול להסתכל על עצמו במראה, שהוא רוצה לדפוק כדור בראש".
מה לגבי המורים האחרים בתלמה ילין? מישהו ניסה אי פעם לדבר איתו, לומר לו משהו על הקשרים האלה?
"חברה טובה שלי סיפרה לי שמורה אחר במגמת אמנות פלסטית הביע ביקורת על אחד הקשרים של בועז, אבל אז הוא עצמו התחיל לנהל מערכת יחסים כזאת עם תלמידה. הם היו עשר שנים יחד".
כלומר מה, נוצר כאן סוג של נורמה?
"זה העניין. אני אומרת שמילא אם הייתי היחידה, אז אפשר לומר שהיה כאן משהו יוצא דופן, לא בסדר אבל מיוחד. אבל זה לא מה שקרה".
"הקשר איתה היה הדבר הכי יפה שקרה לי בחיים"
פנינו לארד בבקשה לתגובה. זאת הייתה שיחה ארוכה שבה דיבר בשטף ובהתרגשות: "היו לי מערכות יחסים עם תלמידות שלי לשעבר, אחרי שסיימו את לימודיהן", אמר ארד. "מקרה אחד היה צמוד לתקופה שהתלמידה סיימה את לימודיה בתלמה והיחסים הפכו למיניים רק אחרי, אבל בדרך כלל אלו היו מערכות יחסים שנוצרו שנים אחרי. היו לי גם תלמידים ותלמידות שהיו חברים שלי בזמן שלמדו בתלמה ילין, אבל מעולם לא נחצה איתם גבול. יש מערכות צדק בכל העולם, גם בישראל, ואדם חף מפשע עד שמוכחת אשמתו. ויש חוק התיישנות. ברגע שייצאו הטענות האלה לעולם את גוזרת את דיני מאחר ולא תהיה לי הזדמנות להתגונן בפני האשמות אלו בבית משפט. אני לא אוכל להסתכל לאמא שלי בפנים. כל אחד מנסה לגזור פה קופון".
אנחנו רק מנסים להבין את האמת.
"קרה פעם אחת שאחרי שמישהי הייתה תלמידה התפתחה מערכת יחסים רומנטית, אבל ללא מין, והייתי אצלה בבית, אצל ההורים שלה. לא היו לי הרבה מערכות יחסים בחיי, אבל אלה שהיו היו חשובות לי. לא נחצה גבול עם התלמידות. אני מודה, אני לא גאה בזה, היו גם בנים שהם חברים שלי עד היום.
"אחת מהן, פגשתי אותה הרבה שנים אחרי ומאוד התרגשתי והזמנתי אותה הביתה והיא אהבת חיי ובאתי עם הפנטזיה שהיא תחזור אליי. היא עזבה אותי וכשנפגשנו שוב היא הטיחה בי רפש. הקשר איתה היה הדבר הכי יפה שקרה לי בחיים ועבורה זה היה הכי מטונף. היא טענה שזה היה רק סקס מבחינתי, אמרה, 'איך יכולת לאהוב ילדה בת… 18'. טענה שהכנתי את הקרקע בתיכון. אבל אהבתי אותה ולא הצלחתי לשכנע אותה. יש לי רגשי אשמה, כנראה שהיה שם משהו לא תקין. אבל בעיניי זה היה הדבר הכי תמים והכי יפה שקרה לי בחיים, הלוואי והיום היא הייתה מוכנה להיות איתי".
העדויות שהגיעו אלינו מצביעות על דפוס התנהגות קבוע אצלך. סדרה של רומנים עם תלמידות.
"היו לי רק ארבעה סיפורים עם תלמידות, כולן לשעבר. עם שלוש מהן הקשר נוצר שנים אחרי תלמה ובחורה אחת מתוך הארבע פגשתי אחרי צבא. זה היה דפוק, אני מודה, אבל אני מכיר נשים צעירות שהן בוגרות בנפשן ונשים בוגרות שהן אינפנטיליות. אני לא במצב שאני יכול להגן על עצמי כי את לא חושפת בפניי את שמותיהן של אותן נשים. נשאר לי לדפוק כדור בראש".
איך אתה מסביר את זה ששוב ושוב התפתחו יחסים רומנטיים בינך לבין מי שהיו תלמידות שלך?
"בתלמה הלימודים מאד קרובים, מאוד אינטנסטיביים, היא באה אליך, שמה לך את העבודות שלה ואתה נחשף לעולם הפנימי שלה ונוצר ניצוץ. כשיש קשר רומנטי בין שני אנשים את לא יכולה לעצור את זה, אז את מחכה עד שהחוק ירשה את זה, זה לגיטימי לגמרי. אי אפשר למנוע אם אתה מתאהב במישהי, אפילו אם יש הפרש של שנים ביניכם, אבל אתה יכול לא לממש את הקשר הרומנטי אם אתה אדם הגון".
אבל הגיעו אלינו עדויות על קשר רומנטי שלך עם נערה בת 16.
"גם אם מישהי סיפרה שנוצר קשר רומנטי, יכול להיות שנוצר, אבל לא היה שם סקס. בגלל הפרסום אצלכם אני נכנס לערימה של המתועבים האלה, אבל אני לא שם. זה לא אני. בחיים לא הטרדתי מינית. אין לי מספיק ביטחון עצמי כדי להטריד מישהי".
לא מדובר בהטרדות. מדובר בנערות שהתאהבו, לא בכפייה.
"אז מה, האשמה היא באהבה?".
העדויות הן מה שתואר. מערכות יחסים.
"את אומרת מערכת יחסים כאילו ברור שהיה שם סקס. העולם לא מעוניין באהבה, העולם מעוניין בסקס. והטענה שהיה סקס כשהיו תלמידות שלי?".
כן. בהסכמה.
"הסכמה של תלמידה צעירה מול מורה, היא לא נחשבת בעיני העולם".
בעיני העולם? ואיך אתה מסתכל על זה?
"היום? תשמעי, הרכילות הזאת דפקה לי את החיים. זה פוגע לי בקריירה, בקשרים עם אנשים, מאז שהתחלת לעשות את התחקיר שלך. אני לא מאשים אותך בכלום, אבל אני לא ישן בלילות בגלל זה, כל החיים שלי הם סביב הדבר הזה, עם הבחורה הזאת שפגעתי בה לא בכוונה. זה לא נותן לי מנוח. אני מסתכל לאחור ואני מבין שדפקתי לה את החיים, אני מתבייש בזה מרגיש רגשות אשם. יש לי מעט חברים, אין לי משפחה, אני משתדל לעשות טוב לסטודנטים שלי, לעשות אמנות. אם את לוקחת את זה ממני אני לא ממשיך ללמד, לא מציג. אין לי טעם לחיות".
עקב ההערות החוזרות של ארד על כך שאין עוד טעם לחייו פנינו למשטרה בתום השיחה איתו, על מנת שיוודאו שלא פגע בעצמו. שוטרים שהגיעו לביתו שמעו ממנו שהוא בסדר והוא שילח אותם לדרכם. השוטרים אף שבו ודיווחו לנו בבוקר למחרת שלא נשקפת סכנה לחייו.
"בסך הכל סיפור אהבה די מקובל"
מספר תלמידים ותלמידות לשעבר בתלמה ילין סיפרו לי שידעו על אהבתו של ארד לתלמידותיו הצעירות. חלקם רואים ותמיד ראו בזה דבר משונה, לא כשר; אחרים לא חשבו שיש כאן בעיה לאור האקלים החופשי וחסר הגבולות בבית הספר.
רינת (שם בדוי), תלמידה לשעבר בתלמה ילין ובת מחזור של ג', ידעה על הקשר של של ג' עם בועז רק לאחר שמלאו לה 18 והם הפסיקו להסתתר. "אני מכירה סיפור אהבה גדול עם תלמידה", אומרת רינת על ג', "אבל זה היה באמת סיפור אהבה, לא ניצול והטרדה. הם היו כמה שנים יחד, נדמה לי מסוף התיכון, ואחר כך גרו יחד כמה וכמה שנים. זה היה מזמן ודי מקובל".
ענבל (שם בדוי) מספרת על תלמידה נוספת שהייתה בת זוג של ארד: "גם היא הייתה איתו מגיל 16 בערך. היא עצמה סיפרה לי על כך זה כשהם היו יחד".
רוני (שם בדוי) מספרת על תלמידה שלישית של ארד: "היא הייתה חברה שלי והיא סיפרה לי על רומן שהיה לה איתו. היא הייתה בכיתה י' או י"א והוא היה הראשון שלה. זה היה רומן ארוך מאד. היא מאוד מבולבלת היום ולדעתי מבחינתה זה היה רומן לכל דבר".
"בתקופה שלי היה לו רומן עם מישהי ממגמה אחרת, לא מהמגמה הפלסטית", מספרת אורה (שם בדוי) על רומן רביעי. "היא הייתה שנתיים מתחתי וזה היה די גלוי וכולם ידעו על זה. והוא לא היה היחיד. היה מורה אחר באותה מגמה שניהל מערכת יחסים עם תלמידה והיה ביניהם פער של שלושים שנה. הם עוד המשיכו להיות יחד שנים אחרי".
איך הסתכלתם על זה כתלמידים?
"זה נראה לנו דפוק גם אז".
מיכל היימן, אמנית מוערכת ומרצה, הקימה בבצלאל בשנת 2015 את ארגון "נשים באקדמיה" שמטרתו לקדם נשים ולטפל בנושא ההטרדות המיניות וסוגיות אתיות אחרות. "עם הקמת הארגון קיבלתי מידע על הטרדות שונות בנוגע למספר מרצים שמלמדים בבצלאל ובמוסדות אחרים", היא מספרת היום. "התכנסה פגישה שבה עלו מספר שמות של מרצים וביניהם עלה שמו של בועז ארד".
מה היה המידע שקיבלת על ארד בנוגע לתקופה שלו בתלמה ילין?
"תלמידה שלי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל סיפרה לי שעם סיום לימודיה בתלמה ילין היא ביקשה להראות לבועז עבודות שלה. היא הייתה תלמידה אהודה שלו ב'תלמה' והוא הזמין אותה אליו לביתו, נוהג נפסד שהיה לו גם עם תלמידים אחרים מתלמה. אני לא יודעת מה היה שם בדיוק, אבל היא התלוננה בתלמה ילין והתייחסו לתלונתה".
פנית לארד בעקבות מה שהיא סיפרה?
"כן. היה לנו עימות מילולי והוא לא הכחיש את האירוע, רק אמר שאהב אותה אותה אהבת אמת. הייתה לנו שיחה ארוכה ואני חושבת שזה מקרה חריג, אבל בעקבות דיווחים ושמועות נוספות עימתתי אותו כמה שנים אחר כך עם השאלה אם היה עם תלמידות כשהיה מורה, מקרים של ניצול יחסי מרות".
זה היה בשנת 2017. ארד הגיב לטענותיה של היימן במייל ששלח לה ב-2017: "בשנים הראשונות שלי בתלמה הסתובבו אצלי תלמידים בבית. זו הייתה תמימות וטפשות. הפסקתי עם זה כשנודע לי שיש חרושת של שמועות. היו לי מספר מערכות יחסים עם תלמידות לשעבר. אפשר לספור אותן על יד אחת. מעולם לא בזמן שהיו תלמידות. עם חלקן אני בחברות גם היום.
אני יודע שההתנהגות שלי הזמינה רכילות ואני משלם על זה מחיר כבד. מעולם לא ניצלתי ביקורת עבודות או סיטואציה מקצועית. לא כמורה ולא כאוצר. אני לא יכול להתגונן בפני האשמות כלליות. כשיהיה לפני מקרה ספציפי אולי [אוכל] להשיב".
לאחר מכן שלח ארד להיימן מייל נוסף: "אני לא יודע איך להפריך את ההאשמות, ומובן שעלייך להמשיך לעשות מה שאת עושה, אבל אני יכול רק לבקש ממך להשאיר סדק קטן של ספק, לקחת בחשבון שאולי גם כשהמקור נראה אמין, יכול להיות שבהקשר מסויים היה אינטרס להכפיש אותי".
בסמס ששלח לי ארד לאחר שביקשתי את תגובתו הוא כתב: "האמת מעולם לא עצרה את מיכל היימן. שנים היא מסתובבת ועושה לי שיימינג מאחורי גבי. לעזאזל האמת".
בית גידול למקרי ניצול
ג', היימן והנשים האחרות שהוזכרו כאן אינן היחידות שמעידות על התנהלות בעייתית של ארד מול תלמידות. גם גברים - תלמידים לשעבר וקולגות - מספרים על מקרים שנעים בין התנהגות לא הולמת ("הייתי בשיעור וידאו ארט עם בועז והייתה מצלמת וידאו שדלקה כל הזמן, פתאום הוא עשה זום אין על חזה של ילדה אחת. כולנו צחקנו על זה") למערכות יחסים אסורות. "אחרי חשיפת הסיפור של נבנהויז", אומר דן (שם בדוי), אמן בוגר תלמה ילין, "בועז ארד היה הדבר הראשון שעלה לי בראש. אני נמנע מלעבוד עם האיש בדיוק בגלל הסיפורים האלה. אני יודע על מקרה אחד של תלמידה שהייתה איתו בתקופת בית הספר וזה נגמר רע. היא עזבה לחו"ל ומצבה הנפשי לא טוב מאז".
עידן (שם בדוי), אמן בוגר תלמה: "מה שמוזר זה שבועז תמיד הצטייר בתלמה ילין כמורה הפמיניסט. שמועות על סיפורים שלו עם תלמידות אני שומע מכיתה י"א, אבל זה לא התיישב לי עם הפרסונה שלו. אני זוכר שהייתה קבוצה של בנות שהלכו אחריו, תלמידות ממחזור 99' במגמת אמנות פלסטית שהוא היה מסתובב איתן כל הזמן. פעם היה מחנה אמנות של מספר ימים ומישהו הראה סרט בעל תוכן פורנוגרפי, משהו עם פמלה אנדרסון. הוא יצא בסערה מהחדר ופמלייה של בחורות, כ-15 מהן, אחריו".
בוגר מגמת מוזיקה ממחזור 1991 כותב לנו: "היו לבועז מערכות יחסים מרצון (ועדיין, יחסי מרות) עם לפחות שתי תלמידות לאורך זמן. בת שכבה שלי, שאין לי היום שום קשר איתה, הייתה איתו במערכת יחסים שהתחילה כשהייתה תלמידה. מדובר במערכת יחסים רצונית, כשהיא הייתה כבר בת 17 כנראה, אבל כמובן שיש כאן עבירה אתית".
בזמן שהסיפורים על ארד הלכו ונערמו על שולחננו, גם בתלמה ילין החלו לנבור בעבר. ימים ספורים לפני שהתפוצצה פרשת נבנהויז, בעקבות בקשת תגובה שהוגשה להנהלת בית הספר, כינס מנהל תלמה ילין משה פילוסוף ישיבת חירום בהשתתפות עשרות מורים ומורות.
"מה שצרם לי הוא שהמנהל ניסה להפחית מחומרת הסיפור", מספר עובד בית הספר שנכח בישיבה, "הוא טען שזה קרה אי שם בשנות ה-90 ושמדובר בשישה-שבעה מתלוננים. אבל משה גם חשף שהוא עצמו ידע על נבנהויז כבר כשהיה סגן המנהל בשנת 2012, שזה סותר את מה שהוא מסר בתגובה לאסף הראל - שרק המנהל הקודם ידע אז על המקרה ולו עצמו לא היה לו מושג".
כשפילוסוף אמר לנוכחים שהמקרה של נבנהויז הוא אחד ויחיד בתולדות בית הספר, אחת המורות התרעמה ואמרה: "'אבל זה לא נכון, היו מקרים מאז. הרי לא מזמן היה מקרה של מורה שניהל רומן עם התלמידה שלו'".
איך המנהל הגיב?
"הוא די נפנף אותה, אמר שהוא מרגיש מותקף. כשנשלח אלינו סיכום הישיבה, הדברים האלה לא הוזכרו בכלל. הוא שוב דיבר על מקרה אחד בודד, בשנות ה-90. זהו".
המקרה שפילוסוף לא רצה לדבר עליו באסיפה התרחש בתקופתו כמנהל, כשהייתה תלונה על כך שמורה בבית הספר מנהל מערכת יחסים עם תלמידתו. כשנודע הדבר, פילוסוף עצמו הגיש תלונה במשטרת ישראל. "בעקבות התלונה שהוגשה על ידי מנהל בית ספר בחשד לבעילה בהסכמה של קטינה, נפתחה חקירה במשטרה במטרה להגיע לחקר האמת. עם סיום החקירה, הועבר החומר לעיון והחלטת הפרקליטות כמקובל", כך נמסר בתגובה ממשטרת ישראל. פילוסוף מצדו פיטר מיידית את המורה מתלמה ילין. התיק נסגר לבסוף מחוסר אשמה לאחר שהתלמידה והוריה סירבו להתלונן במשטרה.
מנחם נבנהויז, יוני לוקאס, בועז ארד - אלה רק המורים שניתן לפרסם כעת את שמותיהם. בהכנת התחקיר עלו רבים אחרים, ביניהם אותו מורה ממגמת האמנות הפלסטית שהפך ממי שביקר את ניצול יחסי המרות של ארד למנצל בעצמו. ושוב עולה שאלת צלחת הפטרי: איך זה שבית ספר יחיד הפך לבית גידול של מקרי ניצול רבים כל כך?
"תדחפו לעצמכם חצי שקל לתחת"
"אני למדתי בתלמה בשנות ה-90", מספרת רוני שהוזכרה לעיל. "ללימודים שם יש אופי מאוד מסוים: ילדים נשארים עד מאוחר עם המורים, יש המון חופש ויצירתיות, דברים שמייצרים תחושה של היעדר גבולות, מה שתמיד מזמין אותך לבדיקת גבולות. הילדים בגילים האלה הם דיכאונים ודרמטיים, במיוחד ילדים אמנותיים, והם רוצים חיזוקים. והמורה שלך הוא גם חבר, לא רק מורה. כי כשהמורה שלך לספרות מארחת ערבי שירה אצלה בבית ואתם חבורה של ילדים בני 15 אינטלקטואלים בעיני עצמם, זה יכול לטשטש גבולות".
"היום הדברים שונים בתלמה", אומר מורה שמלמד כיום בבית הספר, "אבל בגדול - המגמות הטריפו את בית הספר. המורים לאמנות נתפסים כבעלי המקצועות הסקסיים, תוך כדי זלזול במורים לכימיה ולהיסטוריה וכו', כי המורים לאמנות הם מה שהתלמידים רוצים להיות כשהם יהיו גדולים. לטעמי, באופן כללי, בתי ספר לאמנות הם מוקד משיכה לאנשים בעיתיים. ככה מופרעים כמו נבנהויז מצאו את עצמם שם. אולי הם חשים שנכשלו במקומות אחרים וכאן יש ילדים שמעריצים אותם, שעבורם כל מוצא פיהם הוא זהב ויהיו כאלה שישתמשו בזה. אני יודע שלנבנהויז היו סוכריות מנטה. התלמידים שלו היו מחכים לראות למי הוא יתן מהסוכריות שלו, הוא היה כמו כומר שמחלק לחם קודש".
לא רק על מורים ממין זכר סיפרו לי בוגרי בית הספר. "היו לנו מורות שבחיים לא היו עוברות במערכת חינוך, הן היו מופע", נזכרת רוני ומספרת מורה על כריזמטית, בעלת הופעה פרובוקטיבית: "היו אצלנו בדיחות על אורך המיני שלה והמחשופים. היו לה תלמידים שהיא הפכה לבני חסות, הם היו באים אליה הביתה, עוברים אצלה שטיפת מוח, מתרחקים מהמשפחה ומהחברים. היא הייתה גורמת להם לחשוב שהם טובים יותר מאחרים. למיטב ידיעתי היא פוטרה בגלל התנהגות בלתי הולמת". אותה מורה עברה ללמד בבית הספר לאמנויות בעיר אחרת. היא החזיקה שם כשנתיים. לא ברור למה הופסקה עבודתה.
"היו שמועות על יחסי מין שהמורה הזו ניהלה גם עם תלמידים וגם תלמידות", סיפרה תלמידה מבית ספר אחר לאמנות, שנים לפני תחילת התחקיר הנוכחי. "היא הייתה זורקת גירים על התלמידים, מייצרת יחסים של הערצה פסיכית ומדברת אל תלמידים במונחים כמו 'את מפגרת', 'אתה חתיך אבל טיפש'. אם היא התייחסה אליך, זה היה 'ואוו, זה אומר שאני שווה'. היא יצרה רטוריקה שבה מה שפתוח ופרוץ מינית ואינטלקטואלית ורגשית - זה מה שמגניב. תפסנו את זה כלגיטימי כי היא אמנית ומעודדת לחשיבה אחרת".
על מורה אחר מספרת רוני: "היה לנו שיעור שנפתח בתרגיל לחימום הגוף. החולצות של הבנות, שהיו גזורות אז כי זה מה שהיה באופנה, היו מוסטות ואפשר היה לראות להן את החזה. הוא היה אומר 'איזה כיף לראות לכן' וכולנו נעשינו מאד מודעות לאם רואים לי או לא רואים לי".
גם אורן (שם בדוי) זוכר את המורה ההוא: "הוא היה המורה הראשון שלי במגמה וגם של רבים אחרים. הוא היה סוטה זקן, כל הקלישאה של זה, אחד שמדבר עם הבנות על הציצקעס שלהן. הרבה בנות סיפרו לי על טראומות שהוא הותיר בהן, שהוא הרשה לעצמו תוך כדי השיעור לתפוס אותן מאחורה, לחבק אותן, להצמיד אותן אליו ולהגיד 'עכשיו את לא יכולה לזוז, תמשיכי בתרגיל ככה'. יותר מדי עיסוק באיברים, באיברי מין. וגם דיבור על אוננות. בנות היו בטראומה ממנו, דיברו על להפסיק להגיע לשיעורים שלו. היו לו תרגילים כמו 'תדחפו לעצמכם חצי שקל לתחת ותלכו איתו בבית בלי שהוא ייפול, זה טוב ליציבה'".
סדום והמורה
מנהל התיכון משה פילוסוף, שכיהן כסגן מנהל כשתלמיד ראשון דיווח להנהלה על המעשים של מנחם נבנהויז, מספר שתקופת העסקתו של בועז ארד קדמה לקדנציה שלו והוא לא מכיר את הפרטים. "אבל מעל לכל אני רואה בחומרה רבה כל ניסיון לפגוע בתלמידים ולנצל סמכות", הוא אומר. חובתנו כמחנכים לעשות הכל כדי למנוע מקרים כאלה".
על המורה שהוא עצמו פיטר אומר פילוסוף: "ברגע שגיליתי שמתרחשת מערכת יחסים אסורה בין מורה לתלמידה, דיווחתי מיידית ליועצת המשפטית, למפקחות של בית הספר ולמשטרה. ניסיתי לשכנע את הורי התלמידה להגיש תלונה, וביקשתי גם מהמשטרה לשכנע אותם לעשות את זה, אבל הם סירבו".
אין ספק שטיפלת בזה כמו שצריך, אבל למה טענת באסיפת החירום בבית הספר שהמקרה של נבנהויז היה אחד ויחיד בתולדות תלמה ילין?
"המקרה האחרון טופל מיידית. באותו יום שהבנתי שיש שם עניין, התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'אתה לא מגיע יותר'. זאת גם הייתה הדרך שלי לבדוק אותו - אם הוא לא ישאל אותי מה קרה, סימן שהוא יודע במה מדובר. הוא לא שאל אותי כלום. אחר כך היו לנו המון פגישות עם הורי התלמידה בניסיון לשכנע אותם להגיש תלונה. אני עצמי גר קרוב לתחנת המשטרה והיה לי מנוי קבע שם, כי לא רציתי שהמקרה לא יטופל. לא סיפרתי למורים כי לא הוגשה תלונה על ידי ההורים ולא רציתי לומר את שמו, שלא תהיה הוצאת דיבה. אבל כולם ידעו למה הוא עזב, ניחשו. כי הוא פתאום נעלם".
באותה אסיפה אמרת דברים שסותרים את מה שמסרת בתגובתך לאסף הראל. אמרת שכן ידעת על נבנהויז ב-2012, כשהיית סגן המנהל. להראל אמרת שרק המנהל הקודם ידע.
"ידעתי מעט מאוד. המנהל של אז טיפל בזה, הוא היה שר החוץ ואני שר הפנים. ידעתי על חלק קטן, לא מעבר לזה".
פילוסוף, האיש שבראש המערכת, היה המרואיין האחרון בכתבה הזאת. אבל את השורה התחתונה שלה מספק דווקא אחד המתלוננים נגד מנחם נבנהויז: "עזבו את ההנהלות, הן לא יכולות להשתלט על הדברים האלה", הוא אומר. "האחריות להרחיק טורפים מיניים מילדים היא של משרד החינוך. של המדינה. לא של בתי הספר".
הודעת מאקו מיום 26.7.2018
ביום 1.2.18 פורסמה באתר "מאקו" כתבה, תחת הכותרת "התיכון שבו מורים שוכבים עם תלמידות". בכתבה זו, שהתייחסה לבית הספר "תלמה ילין", נזכרו מספר מורים בהקשרים שונים, הנוגעים ליחסים בין מורים לתלמידים.
בין יתר המורים, נזכר שמו של בועז ארד.
יממה לאחר פרסום הכתבה, שם בועז ארד קץ לחייו.
כתבי ועובדי מאקו וקשת, משתתפים בצער בני משפחתו של בועז ארד ומצרים מאד על הטרגדיה שאירעה להם.
אין כל ספק שבועז ארד היה אמן גדול, מורה שחינך דורות רבים של אמנים, אדם בעל רגישות שהיה מוערך מאד על ידי תלמידיו וחבריו למקצוע, ואהוב על ידי רבים מהם.
בעקבות פניית משפחתו של בועז ארד ובמסגרת רצון "מאקו" ו"קשת" לבקר את עצמן ולהפיק לקחים באופן ענייני, נערכה על ידי "מאקו" ו"קשת" בדיקה חוזרת של הכתבה, של הטענות שהועלו בה, ושל דרך הצגתן.
בעקבות הבדיקה החוזרת, הגיעו "מאקו" ו"קשת" לתובנות הבאות:
בכל הנוגע לבועז ארד, הכתבה פורסמה על סמך טענות שהועלו בפני הכתבת, והנוגעות ליחסים בהסכמה שהתרחשו לפני למעלה מ-25 שנים, עת היה בועז ארד בשנות השלושים לחייו.
לא נטען בכתבה ולא הייתה כל כוונה לטעון כי מיוחסים לבועז ארד יחסים אסורים בהווה, או כי מיוחס לו מעשה כלשהו שנעשה בכפייה או שלא בהסכמה על ידיו בכל תקופה שהיא.
אם הובן אחרת מכותרת הכתבה או מתוכנה, אנו מצרים על כך.