"יש לי זיכרון, מגיל שמונה או תשע, היה פורים וחבר שלי שהתחפש לקאובוי או משהו כזה איים בצחוק על אבא שלי באקדח צעצוע. אני זוכר שאבא תפס לו את היד, ואמר לו בלי שמץ של הומור שלעולם לא מכוונים אקדח אל בן אדם. אז, כילד, לא הבנתי את זה ודי נבהלתי. הגבול בין המצחיק ללא מצחיק היה דק מאד אבל גם ברור מאד ולפעמים היה קשה לדעת באיזה צד של המתרס תיפול". זיכרון הילדות הזה שייך לאהרון לוין (33), בנם הבכור של המחזאי חנוך לוין ז"ל ואשתו השנייה עדנה קרן, שבחר בדרך הקשה של להיות "הבן של". בצניעות המתבקשת, אפשר לומר כי התפוח לא נפל הרחק מהעץ.
את צעדיו הראשונים בתחום עשה אהרון כעוזר במאי של מיקי גורביץ' בתאטרון ה"חאן", ולעיסוק בחומרים של אביו הגיע מאוחר יותר. בפסטיבל הבינלאומי שיוקדש למחזותיו של חנוך לוין ויחל בשבוע הקרוב בתיאטרון הקאמרי, יעלה המחזה "איש עומד מאחורי אשה יושבת", אוסף מערכונים לשני שחקנים (נעמה ארמון ודניאל סבג), פרי עטו של האב, שביים הבן והציג במשך כשנה בתיאטרון הבימה.
"כילד לא ממש נמשכתי לתיאטרון. הייתי בא פה ושם לראות הצגות, אבל התעניינתי יותר בכדורסל", מספר אהרון. "אחרי שאבא מת, התחלתי ככה לקרוא יותר ולהתעניין בתיאטרון, כולל ביצירה שלו".
איך נולד הרעיון להעלות את אוסף המערכונים?
"קודם כל המוסיקה. זה פחות או יותר הדבר הראשון שמעניין אותי בכל דבר והחומרים של אבא שלי, כמו החומרים של כל אמן בעל שיעור קומה הם לפני הכל, אני חושב, המוסיקה הייחודית לו. ידעתי שאני רוצה מוטיב מוסיקלי מסוים שירוץ על כל ההצגה וייתן לה את ה'צבע' שלה, אז פניתי לאיתמר גרוס, המלחין והפסנתרן של ההצגה והתחלנו לחפש כזה. בנוסף, רציתי לעשות ערב מערכונים שמיועד לשני שחקנים בלבד, גם כי זה יותר פשוט וגם כי רציתי לנקוט גישה אינטימית יותר לעומת הגישה הגרוטסקית-וולגרית שהחומרים האלה מבקשים לעצמם באופן כמעט אוטומטי".
ראית פעם ערב מערכונים שאביך ביים?
"כילד, הייתי בחזרה הגנרלית של 'הג'יגולו מקונגו'. אני זוכר שבאחד הקטעים יוסי פולק נתן קפיצה וריסק את הרגל שלו על הבמה. בהתחלה לא הבנתי אם זה חלק מההצגה, אבל אז תיקי דיין זינקה לבמה וצעקה לקהל 'רופא, רופא' והבנתי שזה כנראה לא. הייתי ילד נבון".
מה הכתיב לך את בחירת החומרים?
"כמעט מהתחלה, ידעתי שאני רוצה שתי וערב של חומרים קומיים וליריים, ערב חמוץ-מתוק כזה. היו גם כמה קטעים מסוימים שנורא רציתי לביים, בעיקר שני מונולוגים, 'הרהורי אישה על התהוות החיים' ו'הזמן'. וגם קטע פרוזה אחד שמופיע עם תחילת ההצגה כתמונה אילמת. על השלד הזה הרכבתי עוד כל מיני חומרים שאהבתי או שהיו היחידים לשחקן ושחקנית ולא השאירו לי הרבה מקום לתמרון, ויצאתי לדרך".
פחדת לגשת לחומרים הללו? הרגשת צל מעליך?
"לפני שניגשתי לעבודה, היה איזה עקצוץ, אבל אחרי שהעבודה הרימה הילוך, כבר לא. החומרים, כמו שאני הבנתי אותם, ביקשו את שלהם וכל מה שעניין, וגם הלחיץ אותי, היה להביא אותם ביחד עם השחקנים אל המקום הזה".
"הצגה היא דבר חי ונושם"
העיסוק של אהרון ביצירת אביו לא נגמר רק במחזה. בקרוב מאד יעלה לרשת אתר אינטרנט שירכז את כל כתביו של לוין האב, הכוללים מחזות, פרוזה, שירה ופזמונים וגם ביוגרפיה מקיפה וקטעי וידיאו. יחד עם אהרון השתתפו באיסוף החומרים גם בת זוגו האחרונה של חנוך לוין ליליאן ברטו.
איזה מחזות של אביך חרוטים אצלך?
"ההצגה הראשונה שראיתי ונחרטה אצלי חזק בזיכרון היא 'המתלבט'. אני יכול לנסות לפרק לגורמים מה בדיוק אהבתי שם, אבל כילד אין לך כלי ניתוח של מבוגר. חוויתי אותה כיצירה טוטאלית והיא מאד ריגשה אותי. ראיתי אותה עשרות פעמים אני חושב ואני זוכר בעל פה כמעט כל מלה וכל ג'סטה של מוני מושונוב ואורלי זילברשץ. מחזה נוסף שאני מאד אוהב, אולי הכי אוהב, הוא 'ההולכים בחושך'. לא יודע, אני חושב שהוא הצליח ללכת במחזה הזה על איזה תפר דק בין הקומי לדרמטי, איכשהו כמעט לחמוק מהגדרה ז'אנרית. זה כמו תיאטרון טהור במובן הזה, למרות שאני לא יודע מה זה אומר. זה כמו 'שמונה וחצי', מסוג הדברים שאין דרך לתאר אותם. השתאות אולי, זו המלה".
אביך היה מגיע כמעט לכל הצגה שלו. גם אתה כזה?
"כן, אני משתדל להגיע לכל הצגה. ממה שלמדתי עד כה, במאי צריך תרוץ כדי לא לבוא להצגה, לא כדי כן לבוא. הצגה, לעומת סרט, היא דבר חי ונושם ומטבע הדברים היא צריכה כל הזמן כוונון מחדש. ברגע שאין עין חיצונית ששומרת על ההצגה, היא יכולה בקלות לאבד כיוון, גם אחרי תהליך ממושך של חזרות. חוץ מזה, הקהל, כשהוא מתנהג כגוף אחד, הוא בהרבה מובנים המצפן של ההצגה. מהצגה להצגה, אתה יכול ממש להבחין לפי תגובות הקהל, איך קטע, קטן ככל שיהיה, יכול להיות אפקטיבי או לחילופין לאבד כל אפקטיביות. זה מעניין בפני עצמו, קצת כמו ניסוי סוציולוגי".
במה עוד אתה דומה לו, מעבר למראה חיצוני?
"לא יודע לומר, הרי אמא ואבא זה משהו שטבוע בך הרבה יותר עמוק מהיכולת שלך להעיד על עצמך או מהנכונות שלך להודות בזה. כבמאי תיאטרון, אולי אני דומה לו בשאיפה לדיוק, בשאיפה לסנכרן כל ביט וכל ניואנס לרמת דיוק מושלמת אבל מצד שני זה משותף לכל הבמאים אני מניח, ההבדל הוא ביכולת להשיג את הדיוק".
"כל השמאלץ הזה של לדבר על אבא"
לפני שנתיים הפך אהרון לוין לאב ולבנו הבכור, דויד, יצטרף בקרוב אח קטן. "האבהות הכניסה לי פלפל לתחת", הוא מעיד, "מכל הפחות זמן שפתאום יש לך, עניינים כמו פרנסה למשל, מקבלים דחיפות גדולה ואין לך ברירה אלא להזיז את התחת".
איזה אבא היה חנוך לוין?
"הוא היה נוכח, לפעמים יותר, לפעמים פחות. הורי התגרשו כשהייתי בן 5, גדלתי עם אמא שלי ואחי הצעיר רפאל ואני ראינו אותו במינון די נוח בסך הכל, אני חושב. אצלו בבית, חדר העבודה היה קודש קודשים והוא היה רגיש מאד לרעש והפרעות. הוא לקח את האמנות כעבודה ברצינות גדולה, אבל ידע לעשות הפרדה ברורה בין העבודה ל'חיים'. היו בו את תהומות הרצינות ואת רוח השטות וחוסר החשיבות והן דרו בכפיפה אחת".
מה הערכת אצלו?
"אף פעם לא חשבתי עליו במובנים של ערך. כילד, ואבא שלי מת כשהייתי די צעיר בסך הכל, אתה לא חושב על ההורים שלך במונחים האלה. אתה חווה אותם ממקום הרבה פחות שכלי. אהבתי כששיחקנו סטנגה, פחות אהבתי כשביקש ממני לעשות כלים".
ומה היו החולשות שלו?
"לא ממש יודע מה לענות לך על זה. אני מניח שלא חסרות כאלה, אבל לא עולה לי כרגע איזו חולשה יוצאת דופן. אני יכול לומר שהייתה לו חולשה גדולה לכדורי גומי קופצים ולקפיצים נמתחים כאלה, שהוא היה קורא להם 'הלזל'ה'. הצרה עם החולשה הזאת הייתה שכל פעם שאיזה ילד חמד את הצעצוע שלו היה לו לא נעים והוא היה נאלץ לתת לו אותו במתנה ולקנות לעצמו חדש. עסק לא כלכלי חולשות".
וכאבא, אתה דומה לו?
"לא יודע. במובנים מסוימים אני מניח שכן, במובנים אחרים אני מקווה שלא. אבא זה דבר שרודף אותך כל החיים. ואני לא חושב שזה משנה מי אתה ומי הוא. אחרי הכל, הדוגמה הכי ברורה שיש לנו לאבהות היא הילדות שלנו. אין קורס מבוא לאבהות. אבא שלי לא אהב להתראיין ולא אהב שמתראיינים עליו, שזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, וזה הדבר הכי אישי שאני יכול להגיד לך על כל השמאלץ הזה של 'לדבר על אבא שלי'".
התיאטרון הקאמרי יוזם ומארח את פסטיבל הצגות חנוך לוין הבינלאומי הראשון, שייערך בתאריכים 17-26.6 ויציג 20 מחזות נבחרים של לוין. בפסטיבל יוצגו 11 מחזות של לוין בהפקה ישראלית, בביצוע תיאטרות כמו הקאמרי, גשר, בית ליסין ועוד, פרטים נוספים, הזמנת כרטיסים ותוכנייה מלאה - באתר הקאמרי.