הבית החדש של ניקול ראידמן ממוקם ברחוב שקט בהרצליה פיתוח, על יד הים, והוא בדיוק מה שאתם מתארים לעצמכם – ארבע קומות, כולל בריכה וחצר, ושלל פועלים שמעבירים ממקום למקום דיוקנאות ענק של בעלת הבית. "זה בית מעבר", היא מסבירה, "אני בונה בית אחר ורק עוד שנה נעבור אליו. היינו חייבים לצאת ממגדלי YOO, לא רציתי לחיות בקופסאות בטון, זה לא טוב לילדים. אני אוהבת אוויר. חוץ מזה, כבר לא היה מקום לנעליים שלי".
זו הפעם השנייה שאני מראיין את ראידמן, והפעם פוגשת אותי ניקול שונה לחלוטין – ילדונת קטנטנה עם ג'ינס וטי שירט שנראית צעירה בעשר שנים מהאישה שפגשה אותי לפני שנה ושמונה חודשים במשרד שלה. "בראיון הקודם נראית כמו אלכסיס קרינגטון", אני זורק לה, "מי זאת? היא נראית טוב?", היא מחזירה, ומזכירה לי שבסופו של דבר באמת מדובר בבחורה בת 27.
לפני שבועיים מאדאם ראידמן הכריזה קבל עם ואינסטגרם שהיא לא הולכת להשתתף ב"מעושרות 3". "די, מיציתי. מספיק", היא חורצת. "במעושרות הקריטריון הוא לא רק חשבון הבנק. אחת יש לה יותר, אחת יש לה פחות, אחת יש לה פחות מפחות. אני מעבר ל'מעושרת', אני בן אדם. להיות בן אדם זה תואר שלא כל אחד רשאי לקבל. כולנו יצורים חיים אבל בשביל להיות בן אדם אתה צריך להיות גם אנושי, ואתה צריך מעבר לאריזה הפחות אופנתית או יותר אופנתית שאתה אורז את עצמך. כל אחד עושה את החשבון שלו עם אלוהים בסופו של דבר ואף אחד לא לוקח כסף לקבר, אז די, מיציתי. ברוך השם שזה נגמר".
אבל נראה שאת ממש נהנית מול המצלמה.
"איך אומרת הפרסומת ההיא? 'זה רק נראה יקר'. לא מיציתי את המצלמות, אבל מיציתי את הפורמט. הציעו לי עכשיו איזה משהו, אבל זה גם מלא התעסקות בעצמי וגם לזה סירבתי".
באמת? למה?
"תראה, יש ניקול ראידמן בחיים ויש ניקול ראידמן בטלוויזיה, והחשיפה שקיבלתי עד היום התעסקה רק במה אני ומי אני, והכל מוגזם כי ככה רציתי. די, יש לי דברים אחרים לתת".
מה למשל?
"אקטואליה מעניינת אותי. לעשות איזה דוקו, אולי סדרה על העלייה הרוסית. עם כל הכבוד לטראש ולבידור. אבל להתעסק בטלוויזיה ב'מה אני ומי אני, ומה קניתי ומה הפלצתי' זה משעמם אותי כבר. במיוחד שזה ערוך, ושיש עוד משתתפות שהן לא באמת חלק מהחיים שלי. מיציתי את זה עם משברים ועם כאבי לב".
את מתחרטת שהסכמת לעונה השנייה?
"בעונה השנייה לא חידשנו כלום, מה חידשנו? מבטא אמריקאי ושתי לוויות? קשה לשחזר את הדבר הטהור והלא נודע שהיה בהתחלה, הסתכלנו על זה בצורה יותר מסחרית. זה איבד את האותנטיות. אני חושבת שלא אני ולא לאה היינו צריכות להמשיך לעונה השנייה. אם ההפקה לא הייתה מתעקשת כל כך לא הייתי באה".
יש לי תחושה שכשיש סביבך עליהום תקשורתי את נהנית מכל רגע.
"אף פעם לא היה עליי עליהום בתקשורת, רק פרסום. התקשורת בונה אותך. אותו רכלן שכותב עלייך אייטמים רכילותיים בשביל 6,000 שקל לחודש בונה אותך. זה משחק של קח ותן עד לגבול מסוים. אני לא אספר כמה פעמים גמרתי הלילה. עד חדר המיטות, זה שלי ושל הבן זוג שלי. אז כן, אני נהנית מזה. אני גם הכי אוהבת לבדוק באייטמים עליי כמה נכנסו, ואני הכי אוהבת לקרוא טוקבקים".
רצינית?
"כן. זה כמו שחמט. השח בסוף תמיד שלי, המלכה תמיד נשארה. כשכותבים עליי קללות זה עושה אותי הכי מאושרת. ואם מישהו רק יעיז לכתוב עכשיו על הכתבה הזאת טוקבק טוב, דיר באלאק. סתם, אני אוהבת גם טוקבקים טובים. זה בדרך כלל 60 אחוז רעים ו-40 אחוז טובים".
אז בעצם כן חשוב לך מה אומרים עלייך.
"זה לא שחשוב לי מה שאומרים, חשוב לי מה שרואים. 'אומרים' לא מעניין אותי, רואים. אף אחד לא צריך לראות מה שיש לי בפנים. אף אחד לא צריך לראות שהנפש שלי בוכה ושאני עצובה או שאני לא מרגישה טוב. רק משפחה ואנשים הכי קרובים יודעים מה אני באמת עוברת. אני בן אדם רגיש, קטן, אתה רואה אותי, אני רבע עוף. יושבת לך פה עם ג'ינס וטי שרט אלוהים ישמור".
נדמה לי או שממש רזית גם?
"לא רזיתי. אני בול אותו דבר. זה ג'ינס ישן".
תגדירי ישן.
"שנתיים. אני אוהבת לשמור ג'ינסים. זה הדבר היחידי שאני לא זורקת".
והתיק?
"ישן".
שנתיים?
"חצי שנה".
אז מה זה חדש?
"מהחודש-חודשיים האחרונים. מהנסיעה האחרונה לפריז".
"מיכאל מתפוצץ מצחוק כשהוא רואה מעושרות"
אנחנו מתיישבים סביב הררי סנדוויצ'ים מוזמנים ומוגזמים (מגש חלבי ומגש בשרי), שמהר מאוד התברר שהיו רק בשבילנו ובשביל הפועלים, ומעלה נושא קצת רגיש – בן זוגה, האוליגרך מיכאל צ'רנוי, שמעדיף לא להיחשף בתקשורת. להפתעתי ראידמן לא מהססת לשתף פעולה. "תשמע, יותר קל לאנשים להגיד 'היא איתו בגלל הכסף, הוא בנה אותה, הוא נותן לה כסף, היא זונה שלו, היא מאהבת שלו'. אז קודם כל בוא נעמיד את הדברים על מקומם: בן הזוג שלי גרוש ואנחנו מנהלים חיי משפחה כבר חמש שנים. אנחנו כמו בעל ואישה לכל דבר. מעניין למה אף אחד לא שואל את השאלה: למה הוא איתה? היא איתו בשביל הכסף, אבל לו הרי יש לו יכולת בלתי מוגבלת ואת האפשרות להיות בן זוג של סופר מודל. אז עם כל הכבוד, למה הוא בחר דווקא בי? אולי אני בן אדם טוב? אולי אני גם בן אדם מעניין? אולי יש משהו בי מעבר?".
הם הכירו דרך חבר משותף שהביא אותו למשרד שלה. הוא התחיל לחזר אחריה, היא לא התמסרה בקלות. עכשיו היא מסבירה שהיא בעיקר פחדה. "לקח מלא זמן עד שנתתי לזה לקרות. אכלתי לו את הלבלב. הוא ממש חטף ממני אולקוס. נורא פחדתי ממנו בגלל הכסף שלו".
ממה?
"פחדתי להיות ציפור בתוך כלוב זהב. ראיתי הרבה מאוד מקרים של בחורות שיוצאות עם גברים מאוד עשירים ומאבדות את עצמן. פחדתי לאבד את החופש שלי, את העצמי שלי, את השאיפות שלי ואת המגלומניה שלי. נורא רציתי להיות ניקול ראידמן לבד".
ואיך הוא קיבל את זה?
"הוא מאוד רצה שאני אשב בבית, וכשמישל נולדה הוא אמר לי 'בשביל מה את צריכה לעבוד?', אז אמרתי לו 'זה אני, טייק איט אור ליב איט'. אתה בחרת אותי ככה אז כנראה לא משעמם לך כי אני חולת נפש, היפר אקטיבית, עושה מה שאני רוצה, לא מתייעצת, עושה את השטויות שלי והטירופים שלי'. וזהו, מאותה שיחה אין יותר טענות. הוא יכול להגיד 'מיידלע, למה את צריכה את המעושרות הזה? את פי מיליון אינטליגנטית מהן', אבל עדיין הוא יושב ורואה איתי את כל הפרקים ואני מתרגמת לו".
הוא נהנה?
"בטח. הוא מתפוצץ מצחוק, זה תוכנית בידור בשבילו. הוא אומר שזו מישהי שדומה לי, שזאת לא אני. הוא לא מאמין שאלה השיחות שאני מנהלת שם".
למה לא זכינו לראות אותו בכלל לאורך שתי העונות?
"מיכאל זה לא זוס של טלי, שהצטלם עם מלפפונים על העיניים. הוא בכלל היה נגד מעושרות אבל אמר שלא ימנע את זה ממני. הוא רק ביקש לא להיות חלק מהקרקס הזה. שמרתי אותו בסוד עד היום האחרון של הצילומים".
הוא הרבה בחו"ל?
"ממש לא. הוא כל הזמן כאן. הוא עכשיו בבית הישן שלנו עם הילדה. מישל היא החברה הכי טובה שלו. היא קמה בבוקר וישר אומרת לי 'אימא, היום אני עם אבא'".
מישל הפעוטה, שכיכבה בשתי העונות של "מעושרות", כבר בת שלוש, ואמא ניקול מבהירה שהיא מדברת איתה רק עברית. "גם בגן מדברים איתה רק עברית. היא הולכת לגן ברמת אביב ולא בדימונה, אבל לא פלצני. אמא שלי ומיכאל מדברים איתה רק ברוסית. לפעמים יש לה יציאות הזויות באנגלית מסדרות שהיא רואה בטלוויזיה. פתאום היא אומרת לי 'הלו', שזה בטח מ'הלו קיטי'. כשאני רואה את יובל המבולבל אני מתפחלצת אבל היא אוהבת".
צ'רנוי, כמו שראידמן רמזה בעבר, הוא ההפי אנד הרומנטי שלה לאחר מערכת יחסים ארוכה עם גבר מכה. למי שעוקב אחרי הפיגורה על המסך ובתקשורת – זה נראה כמעט בלתי אפשרי. "הייתי צעירה והייתי טיפשה", היא מסבירה, "זו הייתה הזוגיות הראשונה שלי. הוא היה יותר מבוגר והיו לו ילדים ואני התבלבלתי. פשוט ריחמתי עליו, הוא היה מסכן בלי כסף ובלי כלום. היו לו המון בעיות ואני מאוד אהבתי את הילדים שלו".
ואיך יצאת מזה בסוף?
"בדרך הכי קשה. בדרך של בית חולים, בית משפט וצו הרחקה. יום אחד קמתי בבוקר עם הסימנים הכחולים ואמרתי ככה אני לא מוכנה לחיות, ואז חתכתי ונשארתי לבד הרבה זמן. חלק מהסיבות שפחדתי להיכנס לזוגיות עם מיכאל זה כי פחדתי להגיע למצב הזה שוב".
היום את מאוד שומרת על עצמך, את גם לא הולכת עם מחשופים.
"אישה הרבה יותר סקסית כשהיא מסתירה. אחרת אין מקום לדמיון. אני תמיד שומרת על הכבוד שלי וגם כשאני מקללת זה בסטייל".
באיזה סטייל?
"בסטייל הומואי. אני חושבת שאם הייתי גבר הייתי ההומואית הכי שיקית בעולם".
אז את המיניות שלך את שומרת בבית והחוצה את מוציאה מיניות שהיא גיי?
"אני הכי סטרייטית, אני אוהבת בולבולים. לא שראיתי הרבה, ראיתי כולה שניים. אחד היה מאוד קטן, אבל עכשיו אני מאוד מרוצה. הו הו, מה שיש לי מספיק לכל מדינת ישראל".
צנועה רק במחשופים
אם תנסו לכסות את כל אחוזתה החדשה של ראידמן, סביר להניח שזה ייקח זמן, בטח אם תלכו לאיבוד בשני חדרי הנעליים שלה – אחד לנעליים לשימוש יומיומי ואחד למוזיאון שמציג קולקציה פרטית ויוקרתית שאספה לאורך השנים. מיותר לציין שגם חדר האורחים של האחוזה הוא חלל עצום, שכולל גם חצר פרטית משלו. חדר המשחקים של מישל הוא בגודל חצי דירה תל אביבית ממוצעת.
אתם משקיעים באמנות? אני רואה פה כבשה של קדישמן על הקיר.
"קדישמן זה אני קניתי תרומה. מעבר לזה אני לא משקיעה באמנות. אין לי מה לעשות איתם, מה אני מוזיאון? אני אוספת נעליים".
יש לכם יאכטה? מטוס פרטי?
"לא, זה מיותר. זה כבר לא באופנה. אני גם לא סובלת יאכטות כי יש לי מחלת ים, וגם מטוס פרטי זה איכסה. רוצה יאכטה? תשכור יאכטה. למה לקנות? זה נקרא פלצנות יתר. אני פלצנית, אבל יש גבול, לא כל מה שיקר אני צריכה לקנות. הפעם הראשונה שטסתי במטוס פרטי הייתה גם האחרונה. זה קטן ולא נעים וסתם הוצאות על חנייה".
אני פשוט מנסה להבין מה זה לחיות לצד אוליגרך.
"אני שונאת את המילה הזאת 'אוליגרך'. אנשים לא יודעים בכלל מה זה וסתם משתמשים בזה. אוליגרך זה בן אדם שהתעשר בזמן פירוק ברית המועצות, לרוב יהודי, שהיה בזמן הנכון ובמקום הנכון לעשות את הכסף מחוכמה ולהרוויח את המיליארדים שלו".
אבל בקהילה הרוסית יש הרבה כבוד לאוליגרכים.
"יש כבוד לבני אדם. אני מכירה הרבה אוליגרכים שהם אנשים מקסימים וגם כמה שהם קמצנים למוות. כאלה שיכולים לנגב עליך את הרגליים וכאלה שיכולים להיות חברים הכי טובים שלך".
מי גבר סקסי בעינייך חוץ ממיכאל?
"ביל קלינטון. היסטרי. גם ריצ'ארד גיר".
אז את באמת נמשכת למבוגרים?
"ברור. אני יכולה להגיד לך על בראד פיט איכס".
אבל גם הוא כבר בן 50.
"עוד 20 שנה נדבר".
עם אישה היית פעם?
"איכס! אני מעדיפה לשכב עם קוף".
מה אצילי בעינייך מעבר לקוויאר? מעבר לחיצוני?
"אצילי בעיניי זה נדיבות. בן אדם שלא יודע לתת מבחינתי הוא לא קיים".
ומה עם צניעות, זה אצילי?
"צניעות זה אדם שמסתפק במועט ולא מנקר עיניים. צנוע זה להיות עם מיליונים בבנק, לגור בשכונת התקווה ולנסוע על סוסיתא. אבל אין היום בעידן הסמארטפונים צניעות. אני צנועה רק במחשופים, בלשמור על הגוף שלי. מעבר לזה אני מלכת הטריפל מגלומניה".
אנשים קוראים לך מנקרת עיניים.
"כן, מנקרת עיניים. למה לא? למה מה יש לי לעשות? אם אין לי מה להסתיר אז למה לא להראות לאנשים את החיים הטובים? למה לא?".
מאחורי כל הנוצצים והאפקטים מסתתר דרייב מופלא שלקח אותה רחוק. אני מעריץ את הדרייב הזה. כשאני מנסה להבין מתי נולדה התשוקה להתעשר, היא מספרת על טיול בת מצווה בפריז ששינה את חייה. "עברנו ליד חנות של שאנל ואני נורא רציתי להיכנס, אבל אמא שלי נלחצה והתחילה לבכות 'אני לא נכנסת, זה הכל יקר, איזה בושות, השומר לא יכניס אותנו'. אמרתי לה, 'מה קרה לך, אמא? להיכנס לחנות לא עולה כסף, בואי. נכנסנו וזאת הייתה חוויה יותר שווה בשבילי מיורודיסני. כשמוכרת ניגשה ושאלה אם היא יכולה לעזור, אמא שלי נלחצה. המוכרת הבינה שאנחנו לא לקוחות פוטנציאליות ונתנה לנו שתי דוגמיות של שאנל חמש מתנה. כשיצאנו מהחנות אמרתי לאמא שלי 'כשאני אגדל ואני אהיה עשירה אני אכנס לשאנל ואקנה לך את כל החנות".
ועשית את זה.
"היום אני נכנסת לשאנל, אני פותחת את הדלת, הם פורסים לי שטיח. מנהלת החנות מנשקת אותי. אני הישראלית היחידה שהוזמנה לתצוגות של שאנל ויושבת בשורות הכבוד. והיום לאימא שלי יש את כל מה שהיא רצתה ומה שהיא לא רצתה של שאנל".
למרות הכבוד שרוכשים לה בחו"ל, ראידמן מגדירה את עצמה ציונית, וממש לא מהססת לחשוף את דעותיה הפוליטיות הכוללות אהבה יוקדת למדינה פלוס חברות עם ליברמן. היא גם מרוצה מיאיר לפיד, אבל פחות מרוצה מאי העמידה בהבטחות: "אני חולה עליו, הוא חתיך הורס ובן אדם מאוד חכם, אבל אם אני אגיד לילדה שלי בבוקר 'היום אני אקנה לך גלידה', ובסוף אני לא קונה לה גלידה, בלילה היא תבכה. הוא הבטיח לעם ישראל שינוי כלכלי ולא הביא. הוא צריך לקנות גלידה לעם ישראל, ואם אין תקציב אז שיגלח מאלו שנהנים מחינם. משרי ממשלה ומהדוסים. שיעבדו, לעבוד ולהתפלל אפשר ביחד, אני מתפללת ועובדת. בינתיים התפילות שלהם יוצאות לי מהכיס".
למפלגה של לפיד לא היית מצטרפת, אבל לליברמן?
"כן. לא היום, עוד כמה שנים. תשמע, ליברמן הוא גבר".
ויאיר לפיד לא?
"יאיר לפיד הוא כוסית. הוא עיתונאי, הוא תל אביבי, הוא בא ממנטליות אחרת. ליברמן בא מקומוניזם, מהישרדות, הוא גר במקום שיאיר לפיד בחיים לא היה ולא ביקר, בהתנחלות נוקדים. בדרך לשם אני מתפללת שלא יזרקו עלינו טיל, רק על זה צריך להגיד לו שאפו. הוא ישמור על מדינת ישראל. ליברמן הוא הפוליטיקאי היחיד בישראל שיש לו ביצים ועומד מאחורי המילה שלו".
ביבי?
"מה שווה המילה של ביבי? ביבי זה ראש ושרה זה צוואר. לאן ששרה מסובבת אותו לשם הוא מסתובב. אני מאוד אוהבת את ביבי וחושבת שהוא בן אדם פיקח, אבל חלאס, ואם שרה לא תתחיל להתלבש כמו בן אדם, אנחנו לא נגיע רחוק במשא ומתן המדיני".
יאללה, בואי תעשי לשרהל'ה סטיילינג.
"אני בעד מהפך. שרהל'ה נתניהו, תקשיבי לי מותק, אני מזמינה אותך למייקאובר. קודם כל חצאיות מעל הברך הם אאוט – לשרוף לפני שאת מצטלמת עם מסי. דבר שני, פן חלק מקלות זה קולקציית 2002, תתקדמי. אפשר להפסיק עם הבלונד ויקי כנפו, פאסה, ואם את שמה שמלה צמודה, תקפידי על מחטב. שפתון אפרסק דהוי כמו ברוסיה הקומוניסטית זה פאסה, תעבדי על איפור פשוט. גם תחרה זה אאוט. תבואי אליי לחנות אני אעשה לך הנחת עובד מדינה, שבפעם הבאה שאת נפגשת עם אובמה תוכלי לדפוק הופעה".
אירוויזיון 2017, תתכוננו
למקרה שתהיתם, ניקול לא מתכוונת להסתפק בהופעות שהיא מארגנת לעצמה בשלל אירועים גרנדיוזיים, כמו זאת שראינו בהשקת הבושם המדוברת שלה לפני מספר חודשים. לפי התכנון המאוד מחושב שלה, בשנת 2017 אנחנו צפויים לראות אותה על במת האירוויזיון, "סימנתי לי בלו"ז כבר", היא מעדכנת.
ואת תתחרי בקדם אירוויזיון או תדאגי שערוץ 1 ישלח אותך?
"אני נכנסת מהדלת, אני לא יכולה עם העקבים מהחלונות. אני לא קומבינטורית. זה לא משנה איך אתה שר, זה השואו ומי כמוני יודעת לעשות שואו, ואם אני נוסעת לאירוויזיון כל המדינות הסלאביות יצביעו לי. השיר ששלחנו השנה, נכון שהיא זמרת הורסת אבל זה היה נראה כמו חזרה של הגבעטרון בקיבוץ והסמרטוטים שלי יותר יפים מהשמלה שהיא לבשה. אבל הסיבה שבאמת חשוב לי לנסוע לאירוויזיון זה לא בשביל המגלומניה, אלא כדי לייצג את מדינת ישראל ולהחזיק את דגל המדינה, ואחר כך לחזור לארץ ולהפיק את האירוויזיון כאן. זאת הסיבה האמיתית".
חולמת על קריירה מוזיקלית?
"להיות זמרת זה סתם. רק בזבוזים ואין בזה הכנסות. קיסריה שמיסריה, זה לא מעניין אותי. בארץ זה לא עסקי".
היית רוצה להיות סמל סקס?
"מה פתאום! אם יקראו לי סמל סקס אני אסתכל על זה כעל עלבון. אני סמל נובוריש וטוב לי במקום שלי".
ייקח זמן עד שנראה אותה שוב על המסך הקטן, אחרי שדחתה הצעה לעשות ריאיליטי בסגנון מעושרות בכיכובה, כך שבינתיים לא נותר אלא להתגעגע.
לאח הגדול VIP היית הולכת?
"הציעו לי, אבל לא. קודם כל, בית סגור ובלי טלפון ובלי אינטרנט ובלי הילדה. לא הייתי רוצה לפרוץ בשום תוכנית ריאליטי חוץ ממעושרות. אם יהיה לי משעמם עד כדי כך אני אקנה ערוץ טלוויזיה".
נו, מה עם לקנות את ערוץ 10?
"אני אשקול את זה".