הסרט המרתק עושה עבודה נפלאה בציור דיוקן חי של "האיש שמאחורי מיתוס" - גם לאנשים שמעולם לא שמעו עליו, וגם למי שהכיר את פועלו. זהו סרט יוצא דופן מכיוון שהוא מספק נקודת מבט אותנטית על איך זה הרגיש להיות הומו בסיקסטיז ובסבנטיז. אין ספק שהקונספט עצמו, כמו גם קטעי הארכיון הנדירים של הסרט, לא פחות מעניינים מהקריירה של רנגלר: מאחר והוא מחלוצי הז'אנר, אנחנו זוכים לראות את ניצניו הראשונים של הפורנו ההומוסקסואלי – מהמגזינים הארוטיים שנמכרו במסווה של מגזינים להתעמלות ולטיפוח הגוף, דרך הסרטים הקצרים הראשונים ועד "שוברי הקופות" של האייטיז, תחילתו של עידן הווידאו.
כוכב (פורנו) נולד
הימים הם שנות השישים, בהם "הומואים לא היו קיימים או לפחות לא היו אמורים להתקיים", גרס אחד המרואיינים בסרט. אם נתפסת בבר מחתרתי של גייז היית נעצר. בקולנוע של אותם ימים לא היה זכר להומואים, ואם כבר נתקלת בהומו, הוא לעולם החזיק בדמות הנבל או אתנחתא קומית, במקרה הטוב. ג'ק "רנגלר" סטילמן היה בנו של מפיק טלוויזיה נודע רוברט סטילמן ("בוננזה") וכבר בילדותו גילה שהוא, ובכן, שונה מאחרים. הטרנספורמציה המפתיעה לא איחרה להגיע: מילד יהודי בלונדיני שברירי שכיכב באופרת סבון דתית (!) פופולארית, לגברבר מחוספס עשוי פלדה שמככב בסרטי הפורנו הגאים הראשונים.
הוא קיבל את שם הבמה שלו,"רנגלר", מחולצות הרנגלר המשובצות הבלתי נפרדות שלו, שהפכו לסימן ההיכר הרשמי שלו. ג'ק רנגלר הפוחז הפך לאלטר-אגו של ג'ק סטילמן. הוא אפילו מדבר עליו בגוף שלישי. למרות שיש מעט מאוד אינטר-קאטים מסצנות הפורנו שלו, לא קשה (תרתי משמע) להבין מה באמת הביא את רנגלר לגדולתו (תרתי משמע). לא, אלו לא היו העיניים הכחולות וגם לא השיער הבלונדיני, רנגלר היה מצויד בכריזמה הנדרשת והוא לא יכול היה לבחור מומנטום טוב יותר. בסוף שנות השבעים הוא החל לככב בכל סרט פורנו של גייז שצולם באמריקה, מציג את גבריותו המתפרצת והמפוצצת בביטחון העצמי, ובכך מציג לאמריקה ולעולם כולו הומו חדש לגמרי – הומו גבר גבר.
די משעשע לשמוע כיצד חלק מיוצרי הסרטים המוקדמים, ממש התייחסו אליהם כאל אמנות לכל דבר (בכל זאת, ברקע התנגנה מוסיקה קלאסית). אך בעוד שערכם כאמנות שנוי במחלוקת, אין ספק שהם עשו שירות אדיר לגייז בשנות השבעים. רנגלר שירת מטרה כפולה: גם לעונג הצופים וגם לרווחתם. בזכותו הומואים רבים באותם ימים קנו לעצמם תחושת ביטחון, ולו רק בגלל שלפניו לא ראו עוד עדויות לסקס הומוסקסואלי על המסך.
עם האוכל בא התיאבון
אחרי שביסס את מעמדו כמלך הבלתי מעורער של סרטי פורנו של גייז, השחקן היחיד שגרם לאנשים להתעניין בפרסונה שלו ולא רק באיבר שלו, רנגלר הבין שהדרך היחידה להעצים את תהילתו ולפרוץ בגדול לקהל הרחב, היא לעבור צד לכיוון פורנו של סטרייטים. להפתעת כולם, הוא בהחלט הוכיח את יכולותיו הוירטואוזית והקריירה הסטרייטית שלו החלה לקבל מימדים אסטרונומיים בתחילת שנות השמונים. רנגלר קצר שבחים רבים על עבודותיו החדשות והשתתף בכמה מסרטי הפורנו המוערכים ביותר, במה שנחשב לתור הזהב של הז'אנר.
לא מפתיע כלל שהגייז הפנו לו עורף. באחת מחנויות הסקס המפורסמות בניו יורק הורידו את סרטיו מהמדפים, "בטענה שג'ק רנגלר כבר לא הומו", לדבריו. אם זה לא מספיק, בשיא תהילתו רנגלר התאהב והתחתן עם זמרת עבר מבוגרת בשם מרגרט ייטינג. זה לא שהוא הפסיק להיות הומו (או לשכב עם גברים), וזה לא שהוא נמשך אליה במיוחד ("הבנתי שאני צריך לשכב איתה למען הזוגיות"), אבל הוא התאהב ומאותו רגע ועד סוף חייו הוא המשיך לחיות לצידה. איך זה עבד בדיוק ומה קרה מאז? זו כבר סוגיה עמוקה ואחרת לגמרי, כך שכנראה שתצטרכו לראות את הסרט כדי לגלות.
צוחק מי שגומר אחרון
בשנת 2009, שנה בלבד לפני מותו, ג'ק רנגלר סוף סוף קיבל את המגיע לו – הסרט הזה, שהוא מן אות מופת וכבוד על מפעל חייו הפורנוגרפי. בסרט מתגלה רנגלר כ"מענטש" אמיתי, לא עוד כוכב פורנו מפלסטיק. בן אדם מורכב, אינטליגנט ורגיש, ובעיקר ממש לא דומה לכל פרחי הפורנו שצומחים מסביב בכמויות מסחריות ובלתי נדלות. בכלל, זו חוויה מאוד מרנינה לצפות בסרט דוקו על כוכב פורנו – שילוב מאוזן ומשובח של "איכות" עם "טראש". היי, רק בסרט כזה אפשר לשמוע פנינים כמו: "כל עוד זה היה חור חם, למה לא?".
