אם העונה הראשונה של "הומלנד" הייתה מופת של בניית סיפור מתח לפי כל חוקי הטלוויזיה האמריקניים, העונה השנייה, שפרק הסיום שלה שודר אתמול ב-yes, היא כבר סיפור אחר לגמרי. בעונה הראשונה גידי רף לקח את "חטופים" והתאים אותה לקהל האמריקני, ויחד עם היוצרים האמריקנים הגישו תבשיל מזרח-תיכוני מנצח. בעונה השנייה, היוצרים החליטו לשחרר קצת את הרסן.
בעוד בעונה הראשונה היה ברור לכולם שקארי היא הדמות הראשית, זאת שאמורים להזדהות איתה, לבכות איתה ולהתעצב בשבילה כשהיא מקבלת טיפולים פסיכיאטריים למרות שהיא שפויה (אה, כן, היה כאן ספוילר לעונה הראשונה למי שעוד לא ראה) – בעונה השנייה בכלל לא ברור מי הדמות הראשית.
קארי, כמובן, הייתה גם במרכז העונה הזו – אבל אם ליווינו אותה בפרק הראשון בסמטאות יפו העתיקה (או כמו שהאמריקנים קוראים לה: ביירות) וקיווינו שהיא תצליח לברוח מאנשיו של אבו-נזיר, בפרקים האחרונים כבר התחשק גם לצופים הכי סבלניים לאשפז אותה בכפייה כשהתעקשה שוב ושוב ללכת נגד ההוראות של כל אנשי ה-CIA.
גם ברודי עבר מהפך: ההתעקשות הכמעט בלתי ברורה לדחוף את משפחתו למרכז הסדרה בפרקים הראשונים השתלמה, ובפרקים האחרונים של העונה דווקא הסצנות שהציגו את סיום הקשר בין ברודי וג'סיקה (למשל הישיבה באוטו בו ג'ס נוזפת בבעלה: "אין לי כוח לריב איתך יותר", כאשר ברור לשניהם שזו הדרך שלה לוותר על היחסים ביניהם) היו המותחות ביותר – הרבה יותר מהמרדף אחר רב-המחבלים.
וכן, היו גם כמה רגעים קצת מופרכים בעונה הזאת. כמו הקטע בו ברודי פורץ למשרדו של סגן נשיא ארה"ב בלי שאף מאבטח מהשירות החשאי שם לב לכך, מוצא באחת המגירות את קוצב הלב שלו ומכיוון שהמספר הסידורי רשום בספרות קטנטנות הוא פותח עוד ארון ושולף זכוכית מגדלת א-לה שרלוק הולמס. וכל זה כמובן פחות משונה מהעובדה שאת כל השיחות הכי סודיות בעולם מנהלים, כך מסתבר, ברשת סקייפ. מה הדבר הבא, ביבי מודיע לחברי "התשיעייה" על תקיפה באירן בוואטס-אפ?
שלב הספוילרים: עזבו כל עוד אתם יכולים
"זה יכול להיגמר בדמעות", מזהיר ברודי את קארי בסצנה הארוכה שפותחת את פרק סיום העונה, ואנחנו כבר יודעים שאם זה קשור לקארי, ברור שזה יגמר בדמעות. הדמויות המנוגדות של קארי וברודי לא אמורות להתחבר לנו בראש, וזה בסדר. בסדרה שלא עובדת לפי החוקים, האהבה לא חייבת לנצח את הכל.
ואם כבר סדרה שלא הולכת לפי הכללים – הרג המוני, כפי שנצפה בפרק הסיום של העונה השנייה, לא היה כאן כמעט אף פעם. תפילת הקדיש שהקריא סול מעל ל-200 ההרוגים בסיום הפרק הזכיר קצת את הסצנה ב"דקסטר" (זהירות, ספוילר לסדרה אחרת) בו אנחנו רואים לראשונה את כל הגופות שהשאיר "הביי הארבור בוצ'ר". אלא שב"דקסטר" אנחנו יודעים שכולם אנשים רעים שנבחרו בקפידה – ב"הומלנד" קיבלנו גופות של חפים מפשע, את חלקם הכרנו.
בנוסף לשלל החוקים שנשברים, אחד הדברים הכי בולטים ב"הומלנד", הסדרה לכאורה הכי אמריקנית שיש, היא חוסר הפטריוטיות הבוטה שבה. סגן הנשיא הורה על הרג המוני של ילדים, ובכירים ב-CIA עובדים במרץ כדי למנוע מהמידע הזה להתפרסם. זה הגיע למצב כזה שהרצח של וולדן מצטייר כדבר חיובי. מתי בפעם האחרונה הייתה סדרה שגרמה לכם להיות בעד הטרוריסט שהורג את הגיבור האמריקני, ולא ההפך? ובכלל, מתי זכיתם לראות לוויה של מחבל משולבת יחד עם טקס זיכרון לסגן נשיא ארה"ב? אף פעם. העונה הראשונה תקפה את החוג המשפחתי האמריקני המזויף ואת הפוליטיקה הישנה – העונה השנייה כבר הלכה על כל הקופה – ותקפה את אמריקה עצמה. "הומלנד" עשתה משהו שלא עשתה לפניה אף תכנית טלוויזיה אמריקנית – היא נתנה לרעים לנצח, וגרמה לנו לאהוב את זה.