רונית איפרגן היא במאית, תסריטאית ואם לשני ילדים. בעקבות מצוקה כלכלית היא ובעלה עברו לכפר עזה- פריפריה דרומית הכוללת הקלות מס שהופכות את החיים לאפשריים יותר מבחינה כלכלית. אבל זה מגיע עם מחיר – איום בטחוני מתמיד. את חייהם ביישוב החדש היא תיעדה בסרט הדוקו "חיים על הגבול" שישודר הערב ב-yes דוקו, שעליו היא מספרת לנו בטור מיוחד:
מעולם לא חשבתי שאפנה את המצלמה אל עצמי. שנים של עבודה מאחורי הקלעים כתחקירנית בתוכניות וסדרות טלוויזיה, לימדו אותי לחפש ולהביא למסך סיפורים גדולים מהחיים ודמויות מרגשות במיוחד, ואני מעולם לא הרגשתי כזאת. נולדתי וגדלתי בחולון, את לימודי הקולנוע עשיתי במכללה האקדמית ספיר שבנגב והמקום נשאר קרוב לליבי. את בעלי, איציק הכרתי בתל אביב על סט צילומים, הקמנו משפחה, נולדו לנו שני ילדים וגרנו קרוב להורים. עם השנים, כמו הרבה זוגות צעירים, צברנו חובות והבנק סגר לנו את החשבון. הסתכלתי על עצמי ועל בעלי - לא האמנתי שהגענו לרגע הזה.
הבנו שיש צורך במעשה קיצוני כדי לשנות את מצבנו הכלכלי, והחלטנו לעזוב ולעבור לנגב הצפוני. זה היה הרגע שבו התחלנו לצלם את הסרט, כי ידענו שאנחנו יוצאים למסע, לא ברור איזה, אבל בטוח שלא שגרתי. עברנו לגור בקיבוץ כפר עזה, שלושה קילומטרים מהגבול, כשמה שמפריד בין הקיבוץ לעזה הם גדרות ושטח חקלאי. זה לא שהיינו אמיצים, פשוט לא הייתה לנו ברירה.
בתחילת הצילומים היינו אופטימיים. צילמנו את הבית ששכרנו עם גינה וורדים ואת משחקי הכדורגל עם הילדים בשבתות, ולא שכחנו להכיר לבתנו, שעלתה לכיתה א', את המקלטים בדרך להסעות. ואז, לא לגמרי בהפתעה, השקט נשבר. הקסאמים התחילו ליפול בקיבוץ, והאזעקות החלו להגיע בתדירות גבוהה. צילמנו המון וכל הזמן, צילמנו כדי למצוא משמעות והיגיון, צילמנו כי פחדתי נורא והעובדה שאיציק ואני צילמנו את הפחד שלי, נתנה לו גבולות ואפשרה לי להסתכל על עצמי מבחוץ, לתת לפחד שם ומקום. צילמנו כי הרגשתי שזה סיפור שחייבים לספר, דווקא בגלל שהוא הכי רגיל, דווקא בגלל שנעשינו קהים לסיפורים כאלה. ויחד עם החרדה והפחד נוצר סיפור על משפחה. גיליתי את האימהות שלי, את איציק שהוא כדור ההרגעה שלי, את הילדים הגיבורים שלי וכל ילדי הקיבוץ הזה שהפנימו מציאות בלתי אפשרית והפכו אותה לשגרה.
יחד עם הלידה של הסרט נולדה אהבה למקום, לאנשים ולאורך החיים. אנחנו ארבע שנים במקום הנפלא והמשוגע הזה ואתנו ומסביבנו עוד אלפי ישראלים שהקסאמים הם חלק מהשגרה שלהם, וזו שגרה שצריך לראות כדי להבין. לראות ממש. לא עוד כתבה של דקה וארבעים בחדשות על עוד קאסם שנפל עם עוד סינק של ילד או אמא בוכיים, או של תושבים זועמים שצועקים עד מתי, אלא לראות איך זה נראה ובעיקר איך זה מרגיש. איך זה לחיות בקרבת הממ"ד, את האופן שבו זה מתיש, את הדאגה המטורפת לילדים גם בימים של שקט, ואת הניסיון להיות חזקים בשבילם.
התחלנו לצלם אחרי מלחמה אחת וסיימנו עם מלחמה אחרת, מבצע עמוד ענן, שבאופן פרדוקסאלי שלחה אותנו למצוא ביטחון במרכז הארץ רק כדי לגלות שגם שם נופלים טילים. זה החזיר אותי לשאלה הגדולה - מה זה לחיות בישראל? אין בארץ הקטנה שלנו מקום שהוא באמת בטוח? אבל זה הבית.
רציתי לספר איך נראים החיים בבית שלי, המקום הכי משוגע וקשה שיש, ואיך למרות הכל, צומחים כאן חיים, עתיד ותקווה.
הסרט "חיים על הגבול" ישודר הערב ב-yes דוקו בשעה 21:00