בגלל הגוד וייב: איקי לוי והראסטה היברו מן
1981 הייתה שנה משמעותית לקהילת הרגאיי העולמית. באפריל של אותה שנה עלה הזמר הפיני ריקי סוזה על במת האירוויזיון בדבלין עם השיר "OK Reggae", והפך לראשון שמביא לתחרות האירופית את הצלילים הקאריביים במלוא תפארתם. חודש וקצת לאחר מכן, אחרי שסוזה סיים את התחרות במקום ה-16, מכה אדירה נחתה על חובבי הז'אנר כשמלך הרגאיי הבלתי מעורער, בוב מארלי, חתך לעולם שכולו טוב.
השנה, יום הולדתו ה-70 של מארלי ו-34 שנים אחרי שסוזה חזר מאוכזב לקור הפיני, יש איזה וייב שאומר שהגיע הזמן לסגור מעגל, להחזיר עטרה ליושנה וכל מושג אחר שתבחרו להשתמש בו. הווייב הזה יביא לאירוויזיון את איקי לוי והראסטה היברו מן. בכל זאת, יש פה איזו מיסטיקה טבעית באוויר, ומי שמרגיש אותה יודע.
(ירון רוולסצ'י)
בגלל התפקוד תחת לחץ: שרי נחמיאס
לא משנה איך תקראו לזה. תגידו שזאת אנטישמיות; שהקהילה כאן לא מקבלת מספיק ביטוי; שיגאל רביד ודפנה דקל כבר התחלפו בתובל שפיר ורוני דלומי; שחבריה המכובדים של ועדת השיפוט ב"קדם" אמנם הביאו לנו את "הללויה" ו"עולה עולה", אבל אף אחד לא טרח לעדכן אותם שעברו 30 שנה וזה כבר לא רלוונטי לשלוח אותנו עם שיר בשפת ה-ב'.
אנחנו, בכל מקרה, כבר התרגלנו להיות עם הגב אל הקיר. הרי אין כמו לכתוב סטטוס ציני על כישלון ישראלי נוסף, ואין פלא ש"דוז פואה" כבר מזמן הפכה למילה גסה בשירותים של ה"אריסה".
אם כן, גבירותי ורבותי, Mesdames et Messieurs, קבלו את שרי נחמיאס.
הנערה התל אביבית בת ה-17, שכישפה אותנו עם "Toxic", ובמו ידיה ומיקרופונה הרימה את המסך ובמקביל גם את רף הציפיות ממנה לשמיים, עמדה עם הגב אל הקיר ארבע פעמים העונה. זה אמנם לא מצב קיצוני של חוסר אונים, אבל זה מלמד משהו על המועמד. הייתי רוצה דיסק של כל שירי ההדחה של שרי מהעונה הנוכחית.
הכי קל לוותר, להתייאש, לשכנע את עצמך שאם לא ניצחת בדו-קרב אז כנראה שאתה לא מספיק טוב. אבל לא אצל "המכשפה" (בקטע טוב, כן?). בלי הרבה דיבורים, שרי הבינה שכל שיר הדחה הוא עוד צ'אנס לעלות על הבמה ולהעביר את הלב שלה לאנשים. עוד ביצוע שלאחרים לא יהיה בעמוד המתמודד, עוד רגע קסום בדרך לכבוש את אירופה.
אין לי כוח לכתוב "עם הגב אל הקיר" בשפת ה- ב', אבל שרי, שיהיה בב-הב-צלב-חבה!
(רועי מדלי)
>> עוד לא נרשמתם להצבעה? הירשמו עכשיו ותוכלו לזכות בחופשה מפנקת בתאילנד
בגלל הדיוק: אביה שושני
אביה שושני אולי לא תנצח באירוויזיון. זה לא קשור אלינו. באירופה פשוט לא מחבבים אותנו, לא משנה אם נביא גבר שהוא גברת עם זקן או בחורה עם כישרון ענק. ובכל זאת, מקומה של אביה בתחרות מובטח. כל כך מרענן לראות בחורה אינטליגנטית, צנועה ומוכשרת, שמביאה למסך סגנון אישי ויכולות שירה, הופעה, כתיבה והלחנה.
אביה הצליחה בכל ביצוע ללא דופי. גם אם בחירת השיר לא הייתה מושלמת, גם אם היא לא הפתיעה בביצוע "אחר" שהפיל מהרגליים, עדיין ידעת שהיא תעשה עבודה טובה על הבמה. ידעת שהיא תהיה מקצועית, שהיא תדייק, ושתהיה מרגשת ונאמנה לעצמה.
בפעם האחרונה ששמעתי שיר כל כך טוב על "האישה האחרת", זה היה כשיהודית רביץ שרה את "שבתות וחגים" של יענקל'ה רוטבליט. בכל פעם שאני שומעת את השיר, אני צורחת אותו בדמעות. הביצוע של אביה - אם לא הספיקו הביצועים המרשימים שלה עד אותו רגע – תפס אותי לא מוכנה וצימרר לי את כל הגוף. שם הבנתי שהיא לוקחת את זה, ובגדול. זה הכוכב הבא, אין פה רחמים, וזו תמיד אביה שושני.
(ערגה שילוני)
בגלל שהגיע הזמן שנצטרף לעולם הנאור: נדב גדג'
אפשר להשפיל את הראש ולהודות: אנחנו איומים באר אנד בי. העולם כולו זז לכיווני פיוצ'ר אר אנד בי/סול אלטרנטיבי, ביונסה היא מלכת אמריקה, ד'אנג'לו חזר אחרי 14 שנים ומרי ג'יי בלייג' הוציאה אלבום דחוס נשמה. ומצדו האחר של כדור הארץ - עומדים אנחנו - שמסרבים בתוקף לקבל על עצמנו את התורה והמצוות. למה? כי אנחנו לייט בלומרז. אבל אז הגיע ילד בן 16, נדב גדג', שמעיר את ישראל מתרדמת בטלנים, והפלואו שלו כל כך נדיר ואיכותי, שאפילו עומר אדם לא יודע איך לבלוע את הכובע.
גדג' פתח את העונה לא לגמרי יציב, כשהחברה לנבחרת שרי נחמיאס עדיין נראתה חיננית, מתמידה וכישרונית יותר ממנו. אבל אז הגיעו הטריגרים: לנוכחות הבימתית שלו הצטרפו הברקות Fאנקיות, ולבסוף קיבלנו גם את הביצוע הלא שפוי עם עומר אדם ל"מאמי זה נגמר", שהראה לנו איזה מן ערבוב דחוס פוטנציאל ויופי יש באר אנד בי ים-תיכוני אורגינל.
(שי סגל)