תעצמו את העיניים. תתרכזו טוב-טוב ותקשיבו לא רק לראש אלא גם לתחושת הבטן שלכם: לפי תחושה ראשונית, האם הנוסעת בטיסה הידועה לשמצה ההיא, זו שצעקה לדייל "תמכור לה שוקולד! מה היא, ערבייה?!" הצביעה בקלפי לימין או לשמאל?

והרי לזה בעצם התכוונה ענת וקסמן בסרט של דני קושמרו "שתי מדינות, עם אחד", שמי שמשתמש ב"ערבייה" ככינוי גנאי, כביטוי לאדם נחות, כזה שלא ראוי ו/או זכאי לקבל שוקולד, לא יכול להיות שמאלני. בדיוק כפי שאלה שמשתמשים ב"הומו" כקללה לא יכולים להיות כאלה. נכון, הם לא חייבים להיות בהכרח מצביעי ליכוד, יש עוד מפלגות ימין, קיצוניות יותר, אבל סביר להניח ב-99.9% שהם לא תומכי מרצ.

אז עכשיו וקסמן היא היאיר גרבוז החדש. הסמל החדש לשמאל המתנשא, השנוא, המנותק. הבשר הטרי שצריך לרדוף אחריו עם לפידים ולהעלות אותו על המוקד. ובעצם מה היא אמרה: האם היא הכלילה את כל מצביעי הליכוד? את כל המזרחים? לא. בדיוק כפי שגם גרבוז לא עשה הכללות אלא דיבר על פלח מסוים באוכלוסיה שהולך וגדל. אפשר להתווכח האם מדובר בדבר טוב או רע, אבל אי אפשר להתכחש לכך שהתופעה של מנשקי קמעות (שימו לב: קמעות, לא מזוזות) הולכת ותופסת נפח גדול יותר ומקבלת ביטוי רחב יותר.

וקסמן אמרה בראיון שמי שמצביע ימין לא עושה זאת באופן רציונלי. זה נשמע לא טוב, נכון. עד שנזכרים בשלל הכתבות שנעשו לפני הבחירות, בהם אנשים תיארו כמה רע להם, הן מהבחינה הכלכלית, הן מבחינת הביטחון האישי, אבל למרות זאת הם יצביעו "רק ביבי", בדיוק כפי שאמרה וקסמן. גם בערי פריפריה שמצבן רק הלך והתדרדר בשנים האחרונות שבהן נתניהו היה בשלטון – הליכוד זכה לאחוזי הצבעה בלתי נתפסים. אדם שממשיך להצביע עבור מי שדופק אותו – לא עושה זאת באופן רציונלי. כלומר וקסמן לא המציאה שום דבר, ולא ייצרה תיאוריות חשוכות, היא פשוט תיארה מצב קיים.

הלאה. "הוא אומר להם 'ערבים' והם יוצאים מהחורים", אמרה וקסמן על ביבי ומצביעיו. על פניו זה לא הביטוי הכי פוליטיקלי קורקט בעולם, נכון. עד שנזכרים שזה בדיוק, אבל בדיוק מה שנתניהו עשה בסרטון מעורר הפאניקה שפרסם ביום הבחירות. "הערבים נעים בכמויות לקלפי", אמר האיש שקורא לאחדות העם, "הם מגיעים לשם באוטובוסים ממונים ע"י השמאל", אמר האיש שמדבר נגד הסתה. אז מי כאן הגזען?

אמת, היו לוקסמן בראיון גם שלל התבטאויות מתנשאות, אליטיסטיות. זה עדיין לא הופך אותה לאויבת הציבור מספר 1. ובואו נזכור שהיא, כמו גרבוז, ולהבדיל מנתניהו, איננה פוליטיקאית. היא לא מייצגת ציבור שלם ולא בעלת השפעה על חיינו במדינה. היא בסך הכל שחקנית תאטרון (אלא אם כן יפטרו אותה בעקבות הדברים. והיי – לפחות היא לא עושה קמפיין למנו ספנות).

משעשע לראות את התגובה הפבלובית של אנשי הליכוד לדברים, מתחרים ביניהם מי יהיה יותר חריף (באמת מירי רגב, רק "עכברים" וקסמן לא קראה לכם? כי אני יכול לחשוב על עוד כמה ביטויים), כאילו מערכת הבחירות עדיין בעיצומה. די, זה נגמר, הימין ניצח. אנשים כמו ענת וקסמן הם מיעוט, שנמצא בדרך הבטוחה להיות מיעוט נרדף.

אבל למה לא להמשיך וללבות את השיח המפלג הזה, זה שגם מפריד בין "מדינת תל אביב" לישראל ומסית כלפי תושבי העיר (ואגב בדרום תל אביב מסיתים באופן ספציפי כלפי אנשי הצפון). ומה היא "מדינת תל אביב" אם לא ביטוי לחילוניות, ליברליות וחופש. בפעם האחרונה שבדקתי, זה לא נחשב פשע. הלוא הפילוג הזה משרת צד אחד המפה הפוליטית, זה שגם ניזון ממנו וגם מזין אותו, זה שעל פניו הוא נישא לעוד קדנציה בשלטון.

ענת וקסמן צדקה בדבר נוסף. להבדיל משם סרטו של קושמרו, אלה לא שתי מדינות ועם אחד. זו מדינה אחת שיושבים בה כמה וכמה עמים.