סביר להניח ש"סופרוומן" הוא אחד הסרטים הכי מדכאים שתראו השנה, אבל עדיין אסור לכם להחמיץ אותו. מה שבטוח זה שלאחריו לא תצליחו להיכנס יותר לסופרמרקט באותו האופן.
סרטם של רונן זרצקי ויעל קיפר, שהפך לאחד הסרטים המדוברים בפסטיבל דוקאביב האחרון וישודר היום בשעה 22:00 בערוץ 8 של הוט, עקב במשך שנתיים אחרי קופאיות בסניף מגה. רובן עולות מברה"מ לשעבר, כולן מרוויחות הרבה מתחת לשכר המינימום, באזור ה-3000 שקלים לחודש. לכל אחת מהן יש משפחה, ילדים, משכנתא והלוואה, ואנחנו שומעים את סיפוריהן בזמן הפסקות הצהרים שלהן בעבודה, על רקע הרמקולים בסופר שמרעימים על שלל מבצעים.
מאיה, למשל, שכמיטב הקלישאות הייתה ברוסיה מרצה באוניברסיטה. "ברור שלא הסתדרתי פה", היא אומרת, מפוכחת לחלוטין, "שם הרגשתי כאדם בעל ערך, פה אני בסטטוס הרבה יותר נמוך". רוב הנשים שם לא יהודיות באופן מלא, כך שהן לא מרגישות רק כמו עובדות סוג ב' אלא גם כאזרחיות סוג ב'.
הסרט אמנם מסתיים בניצוץ קל של תקווה עבור הקופאיות האלו, אבל הוא מזערי. התחושה הנותרת בסופו היא שאם חשבתם שהחיים שלכם לא פשוטים, אז הפתעה – יש פה אנשים שבאמת אין להם כלום, ויותר גרוע מזה – שהם שקופים לגמרי. זו הסיבה שאתם חייבים לראות את "סופר וומן". כי המינימום שאתם יכולים לעשות עבור הנשים האלה, זה לראות אותן.