הריעו לשליט! יחי גילי מיילי! דולף הוא הצדק! אין ספק שמשימת הרודן הגדול - שהפכה את גילי מיילי לשמש העמים ואת טהוניה למרדכי אנילביץ' זועם - הייתה משימת תקציב מלהיבה למדי, ולו בגלל שנפנופי הדגל והצווחות של דורין הזכירו לנו שאנחנו בשלים למשטר דיקטטורי. או לחילופין, בשלים להדחה של דורין, גם סבבה.
הכיבוש משחית. גילי מכריז על לאון ואבי כצמד שומריו, שמסתערים בשמחה על סלסילות פירות טרופיים, משלוחי סינבונים וציות נלהב לכוח. גילי משתלב בתפקיד מהר יותר משדנה מחסלת בקבוק יין אדום ואפילו מאמץ צחוק מרושע, חתול ספינקס על הברכיים, צלקת וכוס יין תמידית. כמובן שמדי פעם הוא טורח למלמל "פרופורציות" ו"הומור", זאת על מנת להסתיר את העובדה שהוא מאוהב בתפקיד ובז'קט התכלכל הנלווה אליו. אחרי הכל, הוא לא קיבל כל כך הרבה תשומת לב מאז שהוא זכה ב"מת להיות". הוא אפילו משטנקר לאח על האוכל שאנשים החביאו בחדרים (נקווה שיניב הצליח להסליק כמה קליפות תפוחי אדמה). מוסר ההשכל: ככה זה אנשים, ברגע שנותנים להם כח הם נהיים נוראיים. אלא אם כן הם היו נוראיים כבר מלפני, כמובן, ואז הם פשוט ממשיכים עם זה.
המרד השפוף. מילא טהוניה, אבל מה נסגר עם יניב? אולי זה הזקן הצרפתי שממלא אותו אומץ, אבל ברגע שהבית מתמלא בכרזות גילי מיילי הוא מתחיל להשתולל כאילו שמו לו קטניפ על מתקן הגירוד. זה אמנם לא מחזיק מעמד יותר מדי זמן, אבל לפחות אתם יודעים מי יחביא אתכם בעליית הגג במקרה של הפיכה אמיתית. כמו כן, הוא מלא להט. שמישהי תבתק אותו כבר.
ובעוד שיתר הדיירים התקרנפו מהר יותר ממשתתפים בניסוי פסיכולוגי זול בשנות השבעים, טהוניה היחידה שמסרבת ללבוש את המדים. כמובן שזה היה מרשים יותר אם היא לא הייתה מסרבת בדיוק באותו הלהט גם לכל דבר אחר, הרי זה לא שהיא ממש סרבנית מצפון כמו שהיא סתם אנטי כללית שלהוטה להכשיל משימות. כצפוי, גם היא נכנעת בסוף ללוחמה הפסיכולוגית והטרור המחשבתי של גילי, כלומר ללחץ הרגשי מענת ששולחת אותה להתגזגז מהפרצוף שלה, שזה כפי הנראה לינגו של לסביות ל"שימי על עצמך את השטיח הזה, ביץ'".
רבולושן! בזמן שלאון ואבי (קאפו!) מעבירים מגשי אוכל אל מול עיניהם הכלות הדיירים מנשנשי הג'לי העכור, לבנה מעודדת את טהוניה בהתלהבות של צוער בקורס קצינים ומנסה לשכנע אותה להחזיק מעמד. כמובן שזה מיותר כמו ביקור של רוני מיילי בשבוע הספר, מכיוון ששתי דקות אחרי זה טהוניה ולבנה מקבלות משימה סודית - להפיל את השלטון. כן כן, זה יתחיל מאוהל ברוטשילד וייגמר, ובכן, בכלום.
אין נאמנות, אין אזרחות. אולי גילי נסחף עם התפקיד, אבל גם דורין ופאולינה היו יכולות להרגיע קצת עם החנופה. סביר להניח שהוא לא הבין מאיפה באו לו גלי האהבה האלו, אבל לרגע הוא לא פקפק באותנטיות שלהם. זה היה כמו יאיר לפיד במצעד הגאווה, רק הפוך. ותודו שמשימת הציתות של דנה הייתה מורטת עצבים. הדבקת היהלום הזה לקחה לה יותר זמן מפתרון חקירת הברנוער, ובזמן הזה כולם היו צריכים לסבול את פרנק סינטרה. אבל בסוף היא עשתה את זה, ומשום מה גילי לא שם לב לחתיכת הזכוכית שהודבקה בפיסת מסטיק מזוהמת לטלפון המוזהב שלו. האם גילי מיילי ייתלה בכיכר העיר? האם אבי ולאון יהפכו לפחות אהובים אחרי המשימה הזאת? האם ענת וטהוניה ישלימו? אה, למי אכפת. אחד אפס למחתרת, ויוה לרבולוסיון!
בטח שמתם לב:
דורין מחביאה קמח תופח במיטה. תסביך שואה מאץ'?
יותר משלאון נלהב מהפינוקים בארמון, הוא בעיקר שמח להיפטר קצת מפאו.
אמרו:
"יחי המנהיג, יחי גילי מיילי, הוד מעלתו המנהיג הנערץ" (אבי, לאון וגילי. נסחפים)
"אין מצב שהם טסו לחו"ל שלושתם, נכון?" (פאולינה אחרי שעתיים בלי לאון. יש לך את זה ביותר חרדת נטישה?)
"אני צריכה אותך בבית יא מניאק" (שלי ליניב, מה שאומר שהוא תיכף עף)
"קצת אחורה דורין, קצת אחורה" (גילי, מרסן)
"אני אכנס לנווה תרצה" (לבנה, מגשימה חלום)
"זה סקורפיונס?" (פאולינה על לד זפלין, אחרי שאבי חופר עליהם עונה שלמה)
"בואו נעשה משהו שלא עשינו כל הערב" (ארז)
"אהבה?" (אסי, עדיין לא התאושש מהמצעד)