ינון מגל, רחלי רוטנר (צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר, מתוך החפרנים)
ידידות, אילוסטרציה | צילום: פלאש 90 / מרים אלסטר, מתוך החפרנים

כשאת מוטרדת מינית (דבר שקורה רק באתרים מתחרים כי ב-mako כולם הומואים) רוב הסיכויים ש"לא תעשי מזה סיפור". כי בכל זאת, לא קרה פה שום דבר פלילי, למה לטלטל את הסירה ובשביל מה להיכנס לעימות עם מישהו כשאת יכולה סתם להרגיש חרא עם עצמך ולהתחמק ממנו במעליות למשך שארית חייך? הרי כשזה נוגע להטרדה מינית מילולית, מה שנשאר אחר כך זה בעיקר עלבון. ובשביל עלבון אף אחת לא רוצה את הפדיחה שבלשבת מול אושרת קוטלר באולפן טלוויזיה עם וודג' מוצלל, קול מוזר ועם האות הראשונה של שמה ככינוי. והרי לשם זה תמיד הולך, יצא לנו לראות חדשות פעם או פעמיים בחיים. אז במקום זה אנחנו לא עושות כלום. וגם רחלי רוטנר לא עשתה, עד שהיא גילתה שיש מקרים שבהן העלבון הפרטי שלה מינון מגל (שכלל מילים שנאמרות בין ידידים כמו "תחת", "ציצי" ו"חרמן") הפך, לטענת נשים אחרות, גם לנגיעות ולהצעות מפורשות. אז היא כתבה על זה פוסט. עם השם המלא שלו, אבל גם עם השם המלא שלה. אתם יכולים לדבר על מניעים פוליטיים, קמפיין מתוזמר או ונדטה אישית, אבל אפשר פשוט לקרוא לזה סולידריות נשית.  

עכשיו - עבדתי עם רחלי, הייתי אצלה בארוחות שישי, דידיתי בחתונה שלה בחודש שמיני. מאז הקשר הצטנן אבל היא מצחיקה אותי מאוד והייתי רוצה להאמין שיחסינו נעים בין אהבה, ניכור, חשד הדדי ותחרות סמויה שבגינם עולה לי בדם להרים לה פה, אבל אין ברירה. מההיכרות הזאת, אני יכולה לאשר את דבריה באותו פוסט מדובר – אין לה יותר מדי טאקט, היא ככל הנראה לא שוכבת בבית מצולקת מהאירועים והיא בדיוק הבן אדם שאנחנו צריכים במרכז פרשה כזאת. כלומר מישהי שתסתדר עם הרעש הציבורי ועם החרא (המון המון חרא) שטוקבקיסטים שופכים לה עכשיו על הראש, ואולי בסוף גם תעשה מהם קומיקס. כי באווירה ציבורית שבה כל נפגעת היא או "שרמוטה שרצתה את זה" או הקורבן הטראגי, רחלי שמה את האצבע על האמצע המדויק. זה שלרוב לא בא לידי ביטוי, אבל הוא בול מה שכל אחת עברה בשלב זה או אחר בחייה – לא פלילי, לא טראומטי ובטח שהחיים שלך לא הופכים לאזהרת טריגר אחת גדולה, אבל עדיין דפוק, מעליב ומקטין ולא צריך לקרות לאף אחת. לא מבוס, לא מחבר כנסת ובטח שלא מידיד.

בעקבות הלעג לאלהרר: אורן חזן מגיע לתכנית הבוקר (צילום: מתוך הבוקר של קשת, שידורי קשת)
והיא גם רימתה במשחק הכיסאות! | צילום: מתוך הבוקר של קשת, שידורי קשת

תגובות לא תקינות פוליטית אך לגמרי אפשריות של אורן חזן להאשמה כי לעג לחברת כנסת נכה:

מדובר בשקר! במדינה מתוקנת היא הייתה יושבת על זה הרבה זמן.

היא אופרטוניסטית שדואגת רק לכיסא שלה.

גברתי את שקרנית, ולשקר אין רגליים.

אל תשכחו שמדובר בעבריינית שכל יום תופסת לי את החנייה.

אם יש לך משהו להגיד לי תעמדי מולי ותאמרי את זה. 

 אל תשפטו אותי, זה היה אירוע מתגלגל. 

 זאת עלילה מרושעת, היא רוקדת על דמי!

בניגוד אלייך גברתי, אני הולך עם האמת שלי.

פרידה (צילום: STUDIOGRANDOUEST, GettyImages IL)
תמונת מאגר גנרית של פרידה | צילום: STUDIOGRANDOUEST, GettyImages IL

שמש נצחית

שירות חדש של פייסבוק: העלמת אקסים. הודעתם לעולם שאתם נו לונגר בריליישנשיפ? עכשיו אתם יכולים להתגבר על הפרידה על ידי חסימת האקס והעלמתו הרטרואקטיבית מסטטוסים, עדכונים, זכרונות משותפים וכל מה שיצור את הרושם השקרי שהקשר הזה מעולם לא התרחש. כי כידוע, אם עץ נופל ביער ואף אחד לא תייג אותו בתמונה, הוא לא באמת נפל. וזאת, כמובן, שטות מוחלטת שמוכיחה סופית את הנכות הרגשית של מפתחי פייסבוק שככל הנראה יושבים להם כל היום בפאלו אלטו וסופרים מניות ומנסים להבין את הטבע האנושי ללא הצלחה בגלל שהקשר המשמעותי היחידי שחוו בחייהם היה עם סירי. להעלים את האקס? הדבר היחידי שבא לנו לעשות אחרי פרידה זה סטוקינג אובססיבי וחולני לאקס תוך כדי התבוססות בזכרונות מסולפים. אם פייסבוק היו מבינים אותנו באמת, ברגע הפרידה הם היו מוסיפים לנו נוטיפיקציות על כל סטטוס שהאקס מעלה, על כל תגובה שהוא מקבל לסטטוס הזה, על כל חבר חדש, שולחים לנו הודעות פרטיות בכל פעם שהוא מתייג את עצמו במקום מסוים פלוס מלשינים עם מי (ומוסיפים "אבל היא נראית מה זה סתם") וגם הופכים את כל ה"פיפל יו מיי נואו" לחתיכים פנויים.  כך, אלגוריתם מפגר, עוזרים לנו להתגבר על פרידה. 

ויצים

צפו: הכלבה צילמה את חתונת הבעלים. אם היא באמת הייתה מפרגנת להם היא לא הייתה מגיעה בלבן.

מלך שוודיה הודיע: אסור לעשות יותר אמבטיות. אז מה מדינת הרווחה שלכם שווה עכשיו, הא?

נחשבה למתה אך למעשה חיה באינטרנט קפה במשך עשר שנים. נחשפה לאחר ששלחה בטעות להוריה הזמנה לקנדי קראש.