המסיבה של ניקול ראידמן הייתה דווקא כיפית, אפילו לאנשים עם מינוס. וגם: למי יש בעיה עם פעוטות בביקיני, איך הפך פייסבוק לפסטיבל מספרי הסיפורים המשעמם ביותר בעולם ומה בר פאלי באמת רוצה מאיתנו? איי ליסט, פותרת את בעיית הקניבליזם בצפון קוריאה
התאבד עלייך טווס או שאת סתם שמחה לראות אותנו? | צילום:
צ'ינו פפראציבין מעושרות לעשירים
שני אירועים משמחים בעת האחרונה: לא הולכים לבטל לנוחי דנקנר את החובות בבנק לאומי, ניקול ראידמן משיקה בושם חדש, שלפי השמועות מופק מרסיסי יהלום דם וזיעה של אוליגרך. לשמחתי יצא לי להיקלע לאותה השקה, שגם יכלה להיקרא בפשטות "משאית עם דולרים ובוטוקס שנשפכה בכניסה לגני התערוכה". מה לא היה שם? פיליפ קירקורוב סרב לרדת מהבמה, ניקול שרה בליווי שנדליר, בחורות עם חליפות טווס שהסתובבו על תקן פוחלצים חיים, דום פריניון שזרם כמו קאווה וקוויאר שנושנש באדישות האגבית של סביח. קוד הלבוש היה "בלאק טיי", כלומר בגד שמגיע בליווי גבר שמבוגר ממך בשלושים שנה וקנה לך אותו (כביסה ביד) ואקססורי שנוצר לפחות מחיה אחת שנמצאת בסכנת הכחדה. וזה היה נפלא, אני והמינוס שלי נהנינו מכל רגע.
כי זה מה שהדיבור המגוחך והבכייני על "רדיפת הטייקונים" מפספס: אנחנו דווקא נהנים לראות עשירים עשירים זה מצחיק וכמה שיותר מוגזם יותר טוב - כשהכסף הוא פרטי (ובואו לא ניכנס כרגע לאיך בדיוק הוא הושג ולכך שצריך למסות לו את הצורה). כשמדובר בכסף שהיה אמור להיות ציבורי, בין אם בגז או באדמות, כאן קצת יותר קשה לנו לפרגן לתמונות מחתונה מרהיבה שלא הוזמנו אליה. "מעושרות" עם ניקול ראידמן זה כיף, אבל "מעושרים" בכיכוב האחים עופר? פחות.
מעצבנת, אילוסטרציה | צילום:
Imeh Akpanudosen, GettyImages ILלמי יש בעיה עם פעוטות בביקיני?
גווינית' פאלטרו, מאפה המתחזה לשחקנית המתחזה לאישה היפה בעולם (לך הביתה מגזין פיפל, אתה שיכור), נקלעה השבוע לשערורייה קטנה לאחר שהחלה למכור ביקיני לילדות, והואשמה בסקסואליזציה של פעוטות. עם כל הטענות הלגיטימיות כלפי פאלטרו (אישה מעצבנת שאף פעם לא ברור איך צריך לכתוב את השם שלה, שעפה על עצמה בראיונות ושמלבד "דלתות מסתובבות" לא שיחקה באף סרט ראוי, כולל זה עליו זכתה באופן שערורייתי באוסקר), כדאי לזכור שהיו ימים שבהם ילדות בנות שלוש בכלל לא לבשו כלום בים. אין לי מושג אם זה עדיין מקובל ואני גם לא אם כך שלא יכולה לשפוט, אבל פעם פעוטות דגלו בנודיזם ולאף אחד לא הייתה עם זה בעיה. סקסואליזציה של ילדים אמורה להיות משהו שמתחיל בראש (וממשיך בניק הרשת פדו_פיל54), לא באף בגד. כמו כן, פאלטרו לא יכולה להתעסק באישיוז שלכם כל היום, היא צריכה לעבוד בלהיות איומה ולזייף מבטא בריטי.
פיכסוש | צילום:
Photo by Flash90שיין און יו קרייזי דושבאג: איך פייסבוק הפך לפסטיבל מספרי הסיפורים המשעמם בעולם
לאחר שפייסבוק געש כולו מסטטוס של בחור בשם אהב (מכאן הבעיה מתחילה, תודו), שהעלה ספק סיפור ספק חוויה אישית שכוללת, מלבד כתיבה איומה ומלאת קלישאות, גם סקס עם בחורה שהוא בז לה באופן עמוק מכיוון שהיא לא מכירה את הפינק פלויד, אין מנוס מהמסקנה שחייבים לשים לזה סוף. כי אהב הוא לא הבעיה, הוא רק סימפטום. פייסבוק, כמו שבטח יצא לכם לשים לב, הפך לפסטיבל מספרי הסיפורים המשעמם ביותר בעולם. המטרה: להגיע לסטטוסים מצייצים. האמצעי: פוסטים ארוכים ומתישים יותר מסולו הקלידים בדארק סייד אוף דה מון.
לפעמים נדמה שאנשים מנסים להציל כלבים, להתרים לניצולי שואה והכי מתיש – להתלונן בפני נותני שירות, לא בגלל המעשה הטוב והמועיל, אלא בשביל לחצות את המאה אלף לייקים ולקבל אייטם בנקסטר. ואין לאן לברוח, תעשה הייד לאחד, השני ישתף ויתקע לך את זה מול העיניים. אולי הפתרון הוא להיות קצת יותר בררניים. שכל אחד מאיתנו, לפני שהוא מעלה סטטוס, יאמר לעצמו – "כמה נודניק אני מאחד עד אמיר חצרוני?" ולפני שהוא עושה לייק, יאמר לעצמו "כמה אני באמת מחבב את זה מאחד עד יאיר לפיד את עצמו?". קצת פחות אהבה ושיתוף, זה מה שצריך בעולם הזה.
מסתבר שנאספו מעל 40 עדויות על הטרדה מינית נגד איש תקשורת בכיר. מדהים שלמישהו היה זמן גם להטריד מינית מעל 40 נשים וגם להיות בכיר בתקשורת. רובנו זוטרים בתקשורת ובקושי יש לנו זמן להטריד מינית קולגה אחת, גג שתיים.
