אירנה שטיינפלד למדה לתואר הראשון שלה במתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים כשחברה סיפרה לה שהבמאי קלוד לנצמן מחפש תחקירנים דוברי עברית וגרמנית לסרט תיעודי. "במשך שבועות וחודשים עברתי על חומרי ארכיון שכתובים בגרמנית, ראיינתי מאות אנשים ובסוף גם עברתי על הפילם וכתבתי תזמונים מדויקים של הראיונות המצולמים", היא מספרת. הסרט התיעודי הפך כמובן ל"שואה" - יצירה מונומנטלית ששינתה את תיעוד השואה בתרבות המודרנית. מרגע שנכנסה לעיסוק בזיכרון והנצחת השואה מסלול חייה של שטיינפלד התהפך, ואל מקצוע המתמטיקה היא כבר לא חזרה.
בתשע השנים האחרונות עומדת שטיינפלד בראש המחלקה לחסידי אומות עולם ביד ושם, שמטפלת בבקשות הרבות להכרה באנשים שסייעו ליהודים בשואה. "אנחנו עדיין מקבלים מאות בקשות להכרה בחסידים חדשים", מספרת שטיינפלד. "הבקשות האלה יכולות להגיע מהניצולים עצמם, מבני משפחות של ניצולים ששמעו מהם על סיפורי גבורה, וגם מאנשים רגילים שלא היו קשורים ישירות אבל הכירו מצילים".
ניצולי שואה הולכים לעולמם מדי יום, וכמוהם מן הסתם גם המצילים. העבודה של המחלקה שלכם בשנת 2016 אמורה להיות הרבה יותר קשה, לא?
"למרות שההיגיון אומר שהטענה שאתה מעלה מדויקת, המציאות הטכנולוגית דווקא מקלה עלינו את העבודה. אנו מקבלים פניות בכל אמצעי שאתה יכול לחשוב עליו – פייסבוק, אימיילים, הודעות בוואטסאפ ומדי פעם גם במכתבים. אופי העבודה דומה מאוד לעיתונות ומצריך הרבה תחקירנות טובה וגם לא מעט עבודה בלשית. מהצד הבלשי של העניין, פייסבוק מאוד עוזר לנו להתחקות אחר קרובים של מצילים וניצולים".
מי בעצם ראוי לקבל את התואר חסיד אומות עולם?
"מי שמעניק בסופו של דבר את התואר זאת ועדה של מתנדבים שבראשותה שופט העליון בדימוס, יעקב טירקל, שעושה ימים כלילות עבודת קודש ללא שום תמורה. הם אלה שמקבלים את ההחלטה על מקבלי התואר. אני ועשרת האנשים שעובדים לצידי במחלקה עסוקים באיסוף החומרים ואיתור מועמדים פוטנציאליים. כל מי שהציל יהודים בתקופת השואה מבלי לבקש מהם להמיר את דתם הוא מועמד אפשרי. גם אם הוא בעצמו בכלל היה אנטישמי".
יש אנטישמים שזכו לתואר של חסידי אומות עולם?
"ודאי. מקרה מוכר הוא של הסופרת הפולנייה זופיה קוסאק-שצ'וצקה, אשר זכתה בתואר חסידת אומות עולם בשנת 1985 לאחר שבזמן גטו ורשה סייעה רבות לעם היהודי. בזמן חיסול יהודי גטו ורשה היא פרסמה עלון באופן מחתרתי – תחת הכותרת "מחאה" – ובו היא כתבה בין היתר: 'אנחנו לא מפסיקים לחשוב עליהם כעל אויבים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים של פולין... אולם אנו נדרשים על ידי האלוהים כדי למחות'. היא לא אהבה יהודים וראתה בהם אויבים, אבל היא הבינה שהפשעים של הנאצים הם בלתי מקובלים. באותה מידה היום אנחנו מצפים מעצמנו לדעת איך לנהוג באויבינו גם אם אנחנו לא מסכימים עמם על דבר".
יוצא שאת והמחלקה שאת עומדת בראשה בעצם מתעסקים בצד החיובי של התקופה הכי אפלה בהיסטוריה. יש בזה משהו מנחם?
"כשאני מספרת לאנשים שאני עובדת במחלקה לחסידי אומות עולם הם חושבים שאני מתעסקת בסיפורים היפים, אבל מרבית הסיפורים הם מאוד טרגיים. ברוב הגדול של המקרים הרי ניצל רק אדם או שניים, ובכל מקרה נוצר שבר משפחתי גדול כאשר נותר אדם בודד מתוך משפחה. כשילד הולך למסתור זה אומר שההורים נפרדים ממנו. ברוב המקרים הם מסרו אותו לזר לתקופה בלתי מוגבלת, וההחלטה הזאת צריכה להעיד על פחד נוראי שהם חשים. הפרידה הזאת לא נשארת רק אצל ההורים אלא מלווה את הילד בכל ימי חייו. כך שאין באמת צדדים מנחמים או משמחים בסיפור הזה".
יש סיפור מרגש על חסיד אומות עולם שנגע בך במיוחד לאחרונה?
"סליחה על הקלישאה, אבל כל סיפור כזה הוא כמובן עולם ומלואו. זה בעיקר הרבה אנקדוטות קטנות שנוגעות בך. יש סיפור על איכר הולנדי בן 50 שחי שנים ארוכות בגפו בכפר מבודד ובזמן השואה המחרידה שעברו יהודי הולנד הסתיר משפחה יהודית גדולה. כשהם גרו בביתו, החיים שלו השתנו מן הקצה אל הקצה והוא נאלץ להתרגל לחיים לצד אנשים אחרים, לשמחתנו כל המשפחה ניצלה והמשיכה הלאה. אחרי שהוא נשאר לבד, השקט הפך פתאום לקשה עבורו, ואתה יודע מה הוא עשה? הלך ומצא לעצמו אישה והתחתן איתה. סיפור נחמד, לא? סיפור נוסף שמרגש אותי תמיד הוא על האחים עמנואל ורפאל פצ'יפיצ'י שהיו בניו של רב מהעיירה גינואה באיטליה. הנזירה בנדטה שהסתירה אותם במנזר "סנטה מרתה", טענה כמובן שהם ילדים נוצרים אך היות והיא הכירה את שורשיהם היהודיים בכל מיסה כאשר הם היו צריכים לנשק את הצלב היא הניחה את ידה על הצלב, כך ששפתיהם לא יגעו בצלב".
עד היום הוכרו על ידי "יד ושם" למעלה מ-26,000 חסידי אומות העולם ומפעל ההכרה נמשך. לבקשות ופניות בנושא ניתן לצור קשר עם מחלקת חסידי אומות העולם ב"יד ושם" בטלפון 02-6443166