אחרי טיזר מסקרן וטריילר מצוין, כו-לם בטירוף על "The Batman" - ניחוש שלי, בעברית ילכו על "איש העטלף" - עם רוברט פטינסון בתפקיד הראשי. הבמאי מאט ריבס הוא לפחות חצי סיבה לאופטימיות בנוגע לסרט שצפוי לצאת באוקטובר 2021, בלי נדר או קורונה; בכל זאת, האיש ביים את "קלוברפילד" הנהדר ואת סרט ההתבגרות-אימה "תן לי להיכנס", שהיה מוצלח כמעט כמו המקור השבדי שלו, "הכנס את האדם הנכון" (מאז עשה ריבס שני סרטים בפרנצ'ייז "כוכב הקופים" שאני אמות פעמיים לפני שאבין למה יש אנשים שאוהבים אותו, אבל עדיין). אלא שעיקר ההייפ סביב "The Batman" היה כמעט מהרגע הראשון סביב פטינסון, השחקן העשירי שיזכה לגלם את באטמן על איזשהו מסך.
77 (!) שנים חלפו מאז שבאטמן שוחק לראשונה, 31 שנים עברו מאז שגיבור העל זכה לסרט ראשון באורך מלא. זמן טוב לדרג מהגרוע אל הטוב את השחקנים שהשתחלו לתוך חליפת העטלף, ובכמה וכמה מקרים הרגישו כמה חם יכול להיות השילוב של ספנדקס ואור הזרקורים.
9) ואל קילמר, באטמן לנצח, 1995
אוקיי אוקיי, הדירוג של קילמר סובל ללא ספק מאיכות הסרט שסביבו, שלדעתי לא זכור כפיאסקו מוחלט רק בגלל מה שקרה שנתיים אחריו (תכף נחזור לזה). עוד נקודה להגנתו של קילמר היא ההופעה של כריס אודונל בתפקיד רובין, כי שום דבר טוב לא יצא אף פעם מכריס אודונל. תגידו "ניחוח אישה" ואשיב שכנראה לא הבנתם, אמרתי דבר טוב. ועדיין, קילמר היה מלכתחילה בחירה אומללה של הבמאי המנוח ג'ואל שומאכר, והוא לא עשה כלום כדי להוכיח את ההפך.
באטמן המודרני הוא דמות חצויה, מיוסרת, טראומטית. קילמר של שנות ה-90 לא היה מסוגל לשדר שום דבר מכל אלה, וההופעה שלו ב"לנצח" מעוררת - אתם יודעים מה, חשבתי לכתוב רחמים, אבל האמת היא שאפילו לא. היא לא מעוררת כלום, זה בדיוק העניין. שחקן מוגבל בתפקיד שנעלם כלעומת שבא, כמו צמר מגפן מסוכר בתוך הפה.
8) ג'ורג' קלוני, "באטמן ורובין", 1997
חד משמעית הסרט הגרוע ביותר בכל הגלגולים הקולנועיים של באטמן, ובקלות אחד הגרועים אי פעם בקטגוריית גיבורי העל, הקומיקס, יו ניים איט. ועדיין, תמיד הרגשתי שקלוני הוא הדבר הכי פחות מזוויע במרק הזה שבישל ג'ואל שומאכר (כן כן, זה הסרט עם שוורצנגר בתפקיד מיסטר פריז. ואלישיה סילברסטון כבאטגירל. והעיצוב האמנותי שאולי בעקבות הפסד בהתערבות זדונית מציג כל צבע מוכר לאדם, בכל פריים).
ג'ורג' קלוני משדר מספיק אינטליגנציה ומספיק הומור כדי להעניק לבאטמן משהו מהרוח הראויה לאביר האפל. זה עדיין קלוני בתחילת הקריירה הקולנועית שלו ועדיין סרט מחפיר, אבל ראש בראש מול קילמר יש כאן ניצחון. גם אם על הקשקש.
7) ג'ורג' ווילסון,"The Batman", 1943
זו ההופעה הראשונה אי פעם של באטמן על המסך, ולמרות שאנשים מדברים עליה כסדרת טלוויזיה - היא בכל זאת שודרה אינספור פעמים על המסך הקטן - מדובר למעשה ב-Serial, הפורמט הקדמוני של פרקים שהופקו עבור (ואכן הופצו ב)בתי הקולנוע, לעתים ברצף ולעתים לצד סרטים באורך מלא.
באטמן של "The Batman" מזכיר יותר את טיפוס הבלש מסרטי הפילם נואר שהיו פופולריים באותן שנים; זה נראה היום מאוד מיושן וכמעט מגוחך, אבל דרך הפריזמה של עבודת שחקן בתוך מסגרת מוגדרת, ג'ורג' ווילסון עשה עבודה לא רעה בכלל. הוא לא היה רב רבדי או עמוק בשום אופן, אבל וואלה, לגמרי עבר כגיבור על גנרי. תוסיפו את הראשוניות, את היעדר הרפרנס (לצורף הפרופורציה, באטמן עצמו הופיע לראשונה בקומיקס רק ארבע שנים קודם לכן, ב-1939) וקיבלתם - או לפחות קיבלתי - מקום שביעי מוצדק.
6) רוברט לאורי, "באטמן ורובין", 1949
שש שנים עברו מאז "The Batman" ועד ל-Serial ההמשך, ובדרך הוחלף ווילסון ברוברט לאורי, שלראשונה הציג באטמן כיפי, קאמפי, שונה מאוד מהאביר האפל של ימינו אבל מאוד סגור על עצמו בדרכו. בניגוד לווילסון, לאורי היה גם שחקן פיזי שהצליח לשוות לסצנות האקשן קצת יותר אמינות וקצת פחות עציות.
5) וויל ארנט, "סרט לגו" (2014), "סרט לגו באטמן" (2017), "סרט לגו: החלק השני" (2019)
בסדר, ארנט עשה תפקיד קול בסרטי אנימציה. אבל כוכב "בוג'ק הורסמן" ו"משפחה בהפרעה", שלטעמי קנה את עולמו דווקא בתפקיד הנמסיס של אלק בולדווין ב"רוק 30" (מצורפות חינם: עשר דקות מהמיטב של השלמות הזאת), הוא חד משמעית ליהוק הקול האידיאלי לבאטמן. וזה לא דבר קטן.
בזה אחר זה נפלו חברי הרשימה הזאת עם ירידה של אוקטבה לפחות לצורך אמירת "אני באטמן", וזה אף פעם לא נשמע טוב. ארנט בא קומפלט עם המנעד הקולי וההומור הדרושים, אז רספקט.
4) בן אפלק, "באטמן נגד סופרמן" (2016), "יחידת המתאבדים" (2016), "ליגת הצדק" (2017)
אם היינו מדרגים על בסיס הפרמטר הלא-בלתי-חשוב "כמה סבבה נראה הסנטר שלך מתחת למסכה", אפלק (וגם קילמר, אם כבר מדברים) היה מדורג אפילו גבוה יותר. נכון, הוא אכל כמויות של חרא כשלוהק ואז חרא לקינוח כשהסרטים יצאו, אבל כמו קלוני בשעתו, גם הוא היה אחד המרכיבים הפחות רעים בתוך פרויקטים קולנועיים רעים מאוד.
אפלק, שוב כמו קלוני, משדר משהו בוגר ואינטליגנטי שיושב טוב בתוך חליפת העטלף. וזה שנפל בחלקו לעשות את זה בקדנציה של זאק סניידר כבמאי/מפיק מושך בחוטים, זה כבר מקרה קלאסי של אללה ירחמו.
3) מייקל קיטון, "באטמן" (1989), באטמן חוזר (1992)
במונחים של כישרון משחק נטו, מייקל קיטון שווה שדרוג של מקום אחד לפחות בדירוג הזה. אבל הנה משהו שמעולם לא הפסיק להציק לי בשני סרטי "באטמן" בכיכובו ובבימוי טים ברטון (למען הגילוי הנאות אוסיף שאת הראשון אני לא אוהב ומהשני מעולם לא התעלפתי כמקובל): בקיטון נתקיים הביטוי Doesn’t look the part. לא יעזור, האיש פשוט לא נראה באטמן. השמיכה שלו קצרה משני הצדדים - לא מספיק גיבור פעולה, לא מספיק נפש אפלה - ומה לעשות, יש דברים שכישרון לא מפצה עליהם.
2) אדם ווסט, "באטמן", 1966
הידעתם? כריסטיאן בייל טוען שאדם ווסט הוא הבאטמן האהוב עליו בכל הזמנים. והידעתם מה? אפשר להבין אותו. נכון שבאטמן של סדרת הטלוויזיה מ-1966 הוא הרבה יותר סופרמן - ידידותי לכל המשפחה, מאוד מהוגן, מאוד לא אפל - אבל במגבלות האלה, ווסט עשה תפקיד כמעט מושלם. אם להמשיל את זה למולטי-פרנצ'ייז אחר שעבר גלגולי שחקנים מרובים ולפעמים שנויים במחלוקת, אז אדם ווסט הוא הרוג'ר מור של הבאטמנים.
באופן מפתיע ומשמח, "באטמן" הטלוויזיונית כולה הזדקנה ממש נחמד. היא מטופשת וקאמפית ומאוד עתיקה, אבל יש משהו מאוד מהנה בהצגה של גיבורי על קצת שטותניקיים, בוודאי אם נזכרים בכל הניסיונות האומללים של די.סי קומיקס - מה שנקרא "בית היוצר" של באטמן - לעשות אותם כבדים ואפלים בכוח על המסך הגדול.
1) כריסטיאן בייל, "באטמן מתחיל" (2005), "האביר האפל" (2008), "עלייתו של האביר האפל" (2012)
בחירה צפויה? יכול להיות. שחקן שמרוויח מאיכות הפרויקטים סביבו, תמונת מראה של אפלק/קלוני? גם יכול להיות, למרות ש"עלייתו" היה אחושלוקי נפילתו. אבל הנה משהו שהבנתי רק במורד, כלומר במעלה, הדירוג הזה: גם בייל מעולם לא היה הבאטמן המושלם. מראית עין (וכנראה לא רק מראית עין) של נפש מסוכסכת? צ'ק. אינטליגנציה? צ'ק. אבל דמות מוּנעת-טראומה ואכולת ספקות? מה אני אגיד לכם, איפה כריסטיאן בייל ואיפה רוברט דה נירו של "נהג מונית".
וזה בדיוק העניין לקראת הניסיון עם פטינסון. בניגוד לסופרמן, שפוצח באופן מושלם על ידי כריסטופר ריב (ובניגוד לג'יימס בונד, אם כבר הזכרנו אותו, שלטעמי פוצח בשלמות הן על ידי מור והן על ידי שון קונרי, פשוט בדרכים מאוד שונות), באטמן/ברוס וויין לא רשום בטאבו על שמו של אף שחקן, גם לא - אם להשוות למשהו בן זמננו - כמו שרוברט דאוני ג'וניור הוא כל כך איירון מן או כמו שכריס המסוורת' הוא כל כך ת'ור. אם לא כדי לראות את הסוף של המגפה המזוינת הזאת, אם לא הקטע של לצפות שוב בסרט גדול באולם גדול, הנה סיבה ממש טובה להמתין לאוקטובר 2021: לגלות אם בגיל 34, רוברט פטינסון יכול להיות *ה*עטלף.