היי נועה,
את בטח שומעת את זה כל יום, כל שעה, כל דקה, אבל בכל זאת: אני אוהבת אותך. אבל, כאילו, ממש. אני אוהבת את המוזיקה שלך, את הסגנון שלך, את הווייב הביונסאי, את זה שאת כמו העתק מקומי של כל הדברים הכיפיים שיש בחו"ל ואין כאן. כנראה שאני לא צריכה להגיד לך את זה - חשבון האינסטגרם שלך, שמונה נכון להיום כמעט 300 אלף עוקבים, מלא באנשים שיכתבו לך את זה בעצמם בצירוף אימוג'יז של לב ורקדנית. את כנראה מוקפת באהבה ומקבלת אינסוף חיבוקים ותמיכה שמתבגרים כמוך יכולים רק לחלום עליה.
תראי, נועה, זה לא שהנעורים שלי היו משהו. ככה זה היה גם אצל רוב האנשים שאני מכירה, בלשון המעטה. נעורים כמו שאת חווה הם כנראה נגזרת של החלום האמריקאי שמוכרים לנו בהוליווד: יותר "בוורלי הילס", פחות "החבר'ה הטובים". הנעורים שלי היו מעופשים, מחוצ'קנים, מלאים במבוכות, ובעיקר - מתסכלים. אני למדתי למבחנים במתמטיקה עד אמצע הלילה, את מופיעה עד אמצע הלילה. היה לי חבר סבבה והכל, אבל הוא לא היה פאקינג ברק שמיר.
בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, אני בכלל לא חושבת שכל זה נכפה עלייך. להפך - אני חושבת שאת בחורה אמביציוזית, שאפתנית, וורקהוליקית אמיתית שלא מסרבת לאף אתגר. לא פעם אמרו עלייך ש"את מדברת ומתנהגת בצורה בוגרת לגילך", ואולי גם זאת הסיבה לכך שבגיל 16 יש לך כבר להיטים עם מאות אלפי צפיות ביוטיוב, סרט וקולקציית בגדים.
את לא יודעת את זה, אבל אני נדרשת לא פעם להגן עלייך. בכל פעם שמישהו מהסובבים אותי מצקצק בציניות כשאת מפזזת על במה, אני מסבירה שאת לא מה שחושבים. שאת לא פרובוקציה. שאת לא מריונטה שמתופעלת על ידי שורה אינסופית של סטייליסטים, סוכנים, יחצ"נים ואבא (כן, למרות מה שראינו ב"פושרז"). שאת לא מה שחושבים. וזה בדיוק מה שמפריע לי בך.
כשאני הייתי בתיכון, צבעתי חלק מהשיער שלי לכחול והחלפתי את השרוכים הגנריים בנעליים בשרוכים עם ציורים של ברווזוני אמבטיה. האם אפשר לקרוא לזה פרובוקציה? בעולם המושגים הפרטי שלי – כן. להיות נערה זה להיות פרובוקציה מהלכת. מריונטה? אנחנו אמנם לא נאמר את זה בקול רם, אבל בגיל ההתבגרות כולנו חולמים להיות קצת מריונטות, חולמים שמישהו יתפעל אותנו, יגיד לנו מה נכון ומה לא, ומה צריך להיות הצעד הבא.
אני לא חושבת שאת מפספסת את הנעורים שלך. אני חושבת שאת חווה את התקופה הכי מדהימה בחיים שלך – וזאת בדיוק הבעיה. בכל פעם שאני נזכרת בתקופה המחוצ'קנת שלי אני מתמלאת בהשראה, במוטיבציה ללמוד, להתפתח, לחוות ולעשות. אני חולמת להיות בן אדם טוב יותר, אמיתי יותר, כזה שלא צריך ברווזי גומי בנעליים כדי להראות לעולם שהוא כאן. אני רוצה להסתכל אחורה כדי לקבל מוטיבציה להסתכל קדימה. כשאת תסתכלי על העבר שלך, את לא תראי אבק - את תראי אבק כוכבים.
כשאתה כובש פסגה אחרי פסגה, אתה כנראה מתעייף מתישהו מהטיפוס. אני רוצה שהטיפוס שלי יימשך כמה שיותר זמן - בצעדים קטנים ומדודים, אבל שיימשך. אם הייתי כובשת את הפסגות שאני שואפת אליהן בגיל 16, לא הייתי רוצה לעשות את זה יותר. ובגלל זה, נועה, אני אשמח לראות אותך עושה משהו שעוד לא עשית – נחה קצת. לא בגלל שאני חושבת שאת עובדת קשה מדי עכשיו. בגלל שאני רוצה שתעבדי קשה גם בעתיד.
mako תרבות בפייסבוק
