שני, 12:40
לא מאמין שהיה פאקינג עיכוב בנחיתה, ועוד עם האייר פורס, מילא הייתי טס אל על. ולמה כל כך חם פה? גם בסעודיה היה חם. מאיפה אני אמור לדעת שכל כך חם במידל איסט? איך הם רוצים שיהיה להם שלום אם הם אפילו לא מצליחים לקרות מדינה. די, דונלד, לחייך, להיראות נחמד, אתה פרזידנט, תשאיר את הג'ט לג למלניה. רגע, מלניה, היא הייתה אמורה ללבוש פה כאפייה, לא? יו גאייז, שמישהו ישים למלאניה כאפייה, קצת ריספקט למנהגי המקום. הלוואי ונלך כבר לכל המקומות הקדושים כמו קניון פאשן TLV ואיך קוראים למקום הזה? יד ושם? הלוואי שיש שם מבצעים.
שני, 13:30
סוף סוף קצת פאן. פגשתי פה בחור חמוד. נער בסיכון בשם אורן האאזן שעשה איתי סלפי. ביבי נראה קצת לחוץ מהסיטואייש אבל אמרתי לו רילקס, ביב, אני תמיד שמח לסייע לשכבות חלשות באוכלוסיה. אני יודע שזה לא נראה ככה בגלל כל הנימוס האמריקאי שלי וזה שאני נשיא, אבל צריך להשתחרר לפעמים. אני מקווה ששרה תרגיע אותו. איזה אישה זאת, תמיד כל כך בשליטה, שי איז מייד אוף סטיל. לאב הר. מלניה לעומת זאת אפילו לא הסכימה לתת לי יד, אני לא יודע למה היא כל כך כועסת, בסך הכל שאלתי אותה אם יפריע לה שבחזור אעשה קונקשן בבודפשט עם אורן האאזן. אחרי זה היו לחיצות ידיים ואיזה אסהול ניסה לעבוד עליי שהיה פיגוע. גאד, איזה מלחיץ. אני שומע את המילה פיגוע וישר בא לי לעשות מה שעשיתי בניין אילבן ומה שאני מתכנן לעשות אחרי שאפתח במלחמת עולם – להיכנס לבונקר האטומי שלי שמצויד למאתיים שנה ולתפוס שנ"צ. אניוויי, לחצתי יותר מדי ידיים, מזל שמלניה הייתה מאחוריי עם האלכוג'ל כי או בוי, למיסטר ביטן יש בעיית הזעה.
The FLICK OF THE WRIST seen worldwide, is from a woman simply fed up with the ORANGE BUFFOON. Laughing stock of the world! #TuesdayThoughts pic.twitter.com/EKi9JmxgXX
— Voice of Reason (@raggapegs) 23 במאי 2017
שני, 17:00
היינו בכותל. לא נפלתי. שמתי פתק עם משאלה שאמורה להתגשם תוך שלושה ימי עסקים, אם לא אני תובע. ביקשתי שכל הייטרים בטוויטר ימותו. יש כל כך הרבה, לפעמים אני מרגיש כאילו זה אני וטיילור סוויפט נגד העולם. איוונקה גם באה, מאז שהיא יהודייה היא מתה על הולי פלייסס וגם ממש מבינה בכסף. מלניה הלכה לבית חולים עם שרה, אין לי מושג למה, יכול להיות שהיא לא הרגישה טוב. היא ביקשה ממני גם לשים בשבילה פתק בכותל אבל זרקתי אותו לפח, גם ככה הצצתי ובסך הכל היה כתוב שם "help me", מצחיקה כזאת. עוד מעט אנחנו זזים לדינר אצל ביבי ושרה, מקווה שיהיה נייס. אמרו לי שהולך להיות kosher ושזה אומר בלי חזיר. באסה. מקווה שלפחות בייקון יהיה.
שני, 20:00
אומייגאד, שרה, אכלת את הראש. הבנו, הבית שלך מכוער וצנוע, לא כולם יכולים לגור במגדלי טראמפ, ליב מי אלון.
שני, 20:30
היא ממשיכה לדבר. אני מצטער שלא כתבתי בפתק בכותל "אדוויל".
שני, 21:00
האוכל היה בסדר, במיוחד מנה בשם "מרימים את העולם" שבתרגום זה "גראב הים ביי דה וורלד" וזאת מחווה יפה. היה גם סלמון מקורמל במיסו, טעמים של בית ושל מסעדה נפלאה בשם סוהו בבירת ישראל (Rishon Lezion), נהניתי במיוחד ממטבל מעניין ומעודן שנקרא ספייסי מיונז. הקינוח היה קצת מוזר, אני חושב שאם מסתכלים עליו טוב אמורים לראות אישה זקנה. השף התעקש להציק לנו, לא הבנתי אם קוראים לו שגב משה או משה שגב אבל אישתו, אפרנטלי, היא אחותה התאומה של שרה! אמייזינג.
שלישי, 09:00
איי לאב איזראלי ברקפסט! טעמתי שלושה סוגי אומלטים והכנתי כריכים לדרך, אמרו לי שזה מקובל פה. הבופה גרם לי להאמין שוב בשלום, אז העברתי מסר נזעם כשביקרנו ברשות - מחבלים הם לוזרים. ולא לוזרים שמקימים מקהלה בתיכון ואז מגלים שהם בעצם המגניבים, אלא לוזרים אמיתיים שכולם עושים להם אביוז ובסוף הם מתאבדים כמו הלוזרית מ"13 סיבות". גם אבו מאזן דיבר, אבל האמת שאני לא מסוגל יותר לשמוע נאומים. די, נמאס, אני פשוט בוהה בחלל האוויר ונראה מרוכז, אף אחד לא שם לב שאני בכלל עם אוזניות קטנות שומע S-Town. חולה על פודקאסטים.
שלישי, 13:00
וואו, יד ושם, איזה כובד. שואה זה SAD כמעט כמו הסוף של טיטאניק, סבבה, אבל למה להיות דאונרים? אין דרך קצת יותר קלילה להנגיש את הנושא? ולמה אין בר ביד ושם? גם בהופעה של אריאנה גרנדה מתו אנשים ועדיין היה אפשר לקנות קמפרי. הייתה גם מקהלה מדכאת בתוך מבנה אבן וכולם דיברו מלא, לא הייתה קליטה ולא הצלחתי להתרכז בכלום, אולי צריכים לשלוח אותי למחנה ריכוז! חחחחחחח. בסוף הכריחו אותי לחבק ניצולה וזאת האישה הכי מבוגרת שנגעתי בה אי פעם. גם חתמתי בספר האורחים שלהם כי לא נעים אבל את האפליקציה אדרג 3.
שלישי, 14:30
נאום אחרון ודי. לכל אורכו אני אומר לעצמי - טראמפ, תחזיק מעמד, אתה עוד שנייה נוסע הביתה. וגם הוא נערך במוזאון. כמה מוזיאונים אדם יכול לראות? למה אי אפשר לנאום בסניף של הוטרז כמו בני תרבות? וואטאבר, נמלמל משהו, ידה ידה ידה טרור איראן. איזה כיף לנסוע מכאן. כולם פה נחמדים מדי, רק מלקקים את התחת, אני מתגעגע לכנות המחוספסת והאותנטיות של ארה"ב. יאללה, לאייר פורס. הלוואי ויהיו סרטים נחמדים בטיסה, למרות שגם לראות שוב את "מהיר ועצבני 8" יהיה נייס.
mako תרבות בפייסבוק