זוג על תנאי

טוב, וואו - זה מהסרטים הגרועים ביותר שראיתי מימיי. מילים נחרצות, אני יודע, אבל לצפות ב"זוג יונים" זה כמו לקבל מכות חלשות כאלה של מישהו שלא יודע להרביץ במשך 75 דקות רצוף. סוג של מצחיק, אבל רק עד שזה נהיה בלתי נסבל.

הבינג סד דט, אני שמח שדובר קוסאשווילי עשה את הסרט הזה, שמח שהוא מופץ בישראל 2017, וכועס על מי שצלב את הפוסטר שלו ואת הכוכבת טל טלמון, שאימצה שחור על גבי פייסבוק הן את הסרט והן את הכרזה שמציגה לראווה את הטוסיק שלה. 

דבר ראשון הוא ראשון, והדבר הראשון הוא הסרט: תמרה ואלון (טלמון ואסף גולדשטיין) נפגשים בבית מלון כדי לחגוג עשר שנות נישואים בסשן של משחק תפקידים מיני. אלא שהשניים מסתירים זה מזו כל מיני סודות שנחשפים במהלך השהייה בחדר, לרבות גיחות של דמויות משנה שלא לגמרי ברור אם הן באמת נמצאות שם או רק מייצגות משהו, ככה שגם המשחק וגם הקטע של המין אינם מוגבלים לשני משתתפים – ודי לחכימא.

אני מניח שהכוונה הייתה ליצור אווירה סוריאליסטית/תיאטרלית, אבל התוצאה היא בעיקר ביזארית. הבעיה העיקרית כאן היא הכתיבה: כל סטודנט לקולנוע יודע שדיאלוג טוב הוא לא באמת פינג פונג של אמירה ומענה אלא בעצם שתי שיחות נפרדות שמתקיימות במקביל, אלא שקוסאשווילי לוקח את זה לכזאת קיצוניות שהגיבורים שלו נשמעים כאילו שניהם חוו פגיעה מוחית. זה יורה קלישאות ליריות, זאת משמיעה תובנות על גבריותו של זה, והיעדר הקשר בין הדברים יוצא מצחיק שלא בטובתו ו/או נפוח מרוב משמעות, שעוד יותר לא בטובתו. 

והסקס. אוי, הסקס. סביב "זוג יונים" היה איזה דיבור על פורנו, כאילו קוסאשווילי הלך ועשה סרט כחול על חשבונה של קרן רבינוביץ' לאמנויות (גילוי נאות, הגם שלא גילוי מסעיר: הייתי השנה אחד מהלקטורים של הקרן, בנגלה קולנועית שבמקרה המוקדם תגיע למסכים בעוד שנתיים). אבל אם נסכים שפורנו הוא לא רק תולדה של תעשייה פסולה לחלוטין מבחינה מוסרית אלא גם מוצר שמטרתו הבסיסית היא לחרמן, אז נהיה חייבים להסכים גם ש"זוג יונים" אינו פורנו בשום אופן. למען האמת זה הסרט הפחות מחרמן מבין השניים שראיתי השבוע, ושתבינו, השני עוסק במערכת היחסים בין ילדה בת 10 והחזירה שלה. קוסאשווילי מוכשר ומנוסה מכדי לכוון אל היצר ולהחטיא בצורה כל כך גורפת, כך שלטעמי לא הייתה כאן מעולם אג'נדה פורנואית. בכלל לא: בין האמירות של "זוג יונים" על השחיקה של הנישואים, על נשיות ועל גבריות, על בגידה ועל נאמנות, אין בכלל ספק שהסרט הזה יושב בנוחות רבה בגבולות ההגדרה של אמנות אירוטית. זאת פשוט אמנות אירוטית מאוד מאוד גרועה.  

אני רוצה לדייק את הנקודה הזאת, כי היא חשובה להמשך: "זוג יונים" הוא ניסיון לפענח את הכשל המובנה של הזוגיות ארוכת הטווח. קוסאשווילי מבין היטב את הבעיה הבסיסית בחיבור בין גברים לנשים – הסיפור הישן של מאדים ונגה פלוס השחיקה של הזמן – והוא בודק אם בכל זאת יש תקומה לסידור הזה בדרך של כנות. כלומר, הוא נותן לגיבורים שלו לשחק את המשחקים הכי מזויפים דווקא כדי לתת לאמת לבצבץ מתחת לפני השטח (וזה אכן קורה, פשוט באופן כל כך מסורבל שהסרט מגוחך איפה שהוא אמור להיות עמוק). מטרת המשימה הזאת היא אמנות פר אקסלנס, כי חקר האנושיות הוא אמנות פר אקסלנס, וזה ש"זוג יונים" הוא גם קסטטרופה פר אקסלנס לא מוריד מזה דבר. על דרך השלילה, שום סרט כחול לא יכול לקרוס ככה תחת הכובד של עצמו. זה משהו שרק אמנות גרועה יודעת לעשות.

לכן אני שמח ש"זוג יונים" יוצא בישראל 2017, באמצע הקדנציה של שרת תרבות שרוצה להדיר את העירום מהיצירה המקומית. שמח מפני שסרטו של קוסאשווילי הוא פרפראזה מושלמת על "אני שונא את דבריך אך איהרג על זכותך לומר אותם", המשפט המפורסם של ביאטריס אוולין הול שמיוחס בטעות לפילוסוף וולטר. הליברליזם הישראלי יצא מדעתו כשמירי רגב אמרה מה שאמרה על עירום, ו"זוג יונים" - עם כל הבעיות שלו – הוא סרט שכולנו צריכים להיהרג על זכותו של דובר קוסאשווילי לעשות. הרי הנקודה בוויכוח הזה עם כבוד השרה היא לא על איכות אלא על מהות.

מה שמביא אותי לכרזה המקורית של הסרט, שלא באמת נראית כרגע בשום מקום ציבורי אבל הספיקה כדי להתניע כתבה של ציון נאנוס בחדשות ערוץ 2 על "זוג יונים", מירי רגב ומה שביניהם. עכשיו, אל תטעו: אני משוכנע לחלוטין שהפוסטר הבוטה שמציג לראווה את אחוריה של טלמון הוא פרובוקציה מכוונת ומתוכננת היטב. ברור לי גם שהדברים שאמר קוסאשווילי בכתבה – בראשם הטענה שלצאת נגד העירום שהוא מציג פירושו להתייצב לצד רגב – הוא ניסיון ליצור עניין תקשורתי בסרט שאין לו סיכוי להשיג עניין בדרך אחרת. אבל מה, זה לא אומר שקוסאשווילי לא צודק.

התרבות הישראלית צריכה להחליט אם היא ליברלית ופתוחה או שמרנית וסגורה. מי שיש לו בעיה עם האג'נדה של מירי רגב, יתכבד ויכיל את הפוסטר של "זוג יונים". נכון, קשה מאוד להגן עליו. הוא מציג בחורה באופן מיני במובהק והוא אפילו לא נותן פרצוף לבחורה המינית הזאת; רק טוסיק. אלה בדיוק הדברים שצריך לשנוא ולהיהרג על הזכות לומר אותם, מפני שאם לא נקבל באמנות שלנו עירום באשר הוא עירום, נזדקק לוועדה שתקבע מהו עירום אמנותי ולגיטימי ומהי החפצה. זה כנראה דיון תיאורטי ששווה לקיים, אבל בהיעדר יכולת לכמת אותו לכדי סדרה של כללי "עשה" ו"אל תעשה", סוג כזה של רגולציה מתמדת הוא בדיוק האזיקים שרגב מעוניינת לאזוק בהם את התרבות הישראלית.

טלמון כתבה בפייסבוק ודיברה בכתבה של נאנוס על כך שדווקא נשים נכנסות בה מאז שאימצה בפומבי את הפוסטר ואת הסרט. אני לא רוצה להיכנס כאן לשאלה מיהי פמיניסטית, רק להדגיש נקודה: ברור שטלמון הצטלמה בחפץ לב הן ל"זוג יונים" והן לכרזה שלו. למה שלא נחליט שבדיוק כמו בחיים האמיתיים, הקו המפריד בין מיניות לגיטימית ולא לגיטימית עובר בשאלת ההסכמה?

אין לאף אחד בעולם סיבה לקנות כרטיס ל"זוג יונים", אבל באותה נשימה, האדם היחיד שמתבזה בסרט הזה הוא דובר קוסאשווילי – יוצר עם קבלות משמעותיות שעשה סרט איום ונורא – ובהתאמה, היחידים שצריכים להיכנס בו הם אנשים ממשלח היד שלי. התפקיד של השאר הוא לקבל את האמנות האירוטית הגרועה הזאת על כל היבטיה, כי זה המחיר הקטן שחברה צריכה לשלם על הליברליות שלה, על הפלורליזם שלה. הרי חופש ביטוי אמנותי אינו שונה מחופש ביטוי בכל תחום אחר: הוא נבחן לא איפה שנוח לנו, אלא בדיוק איפה שלא.

mako תרבות בפייסבוק