כי רק 16% מהמועמדים לאוסקר הן נשים ורק ארבע מהן היו מועמדות לפרס על הסרט הטוב ביותר, היחידה שזכתה בו היא קתרין ביגלו על "מטען הכאב". אולי זה קשור לכך שמעל 70% מחברי האקדמיה המצביעים הם גברים (ומעל 90% מהם לבנים), אבל עדיף להצטייד בכמה שיותר טסטוסטרון לפני הטקס, אחרת תמצא את עצמך, במקרה הטוב, זוכה בקטגוריית התלבושות. אגב, אולי קצת יותר נשים בין המועמדים והמצביעים, היו הופכים את הזוכים לפחות משעממים, בינוניים ושבעים. כן "נער החידות ממומביי", הכוונה אליך.
אלא אם כן את מריל סטריפ
שהייתה מועמדת 19 פעם ומתוכן זכתה ב-3. אם כי מוכרחים לומר שההמלצה "תהיי מריל סטריפ" תקפה לא רק לאוסקר, אלא גם בגדול לחיים.
או אדית' הד
יכול להיות שאתם לא ממש יודעים מי זאת, אבל היא זכתה ב-8 פרסי אוסקר בקטגוריית התלבושות, ביניהם על "הכל אודות חוה" מ-1951 ו"סברינה" מ1955. אין קטגוריות קטנות, יש אנשים קטנים, סבבה?
תהיה איטלקי
אם איתרע מזלכם להיות מועמדים לאוסקר בקטגורית הסרט הזר, עדיף שתהיו דוברי איטלקית, או אם אין ברירה, צרפתית. איטליה זכתה בקטגוריה כבר 13 פעמים, צרפת מאחוריה עם 12. כל היתר בפער כל כך גדול (ספרד, יפן ורוסיה אחריהן עם 4), שבאמת אין טעם ללמוד אף שפה אחרת.
תלבשו פראדה
בטקס האוסקר 2014, לא פחות מחמישה זוכים וזוכות לבשו פראדה. אז נכון שרוב הסיכויים שמדובר בצירוף מקרים, אבל מה אכפת לכם לזרום עם הסטטיסטיקה. אגב, גם דיור יעבוד לכם סבבה, אבל בואו נסכם שלא מגיעים עם טייץ וטוניקה מאלנבי.
תהיה ג'ק ניקולסון
עם 12 מועמדויות ו-3 זכיות, להיות ג'ק ניקולסון זאת נקודת פתיחה לא רעה לאוסקר. כמובן שאפשר ללכת גם על טום הנקס (חמש מועמדויות ושתי זכיות) אבל בינינו, מי רוצה להיות טום הנקס. ואם לא תצליחו להפוך עד הטקס לניקולסון, תתנחמו בכך שלפחות אתם לא ליאונרדו דיקפריו שעם חמש מועמדויות ואפס זכיות הוא תמיד השושבינה ואף פעם לא הכלה.
תעשה סרט היסטורי
בין אם זה "בן חור", "טיטאניק" או "12 שנים של עבדות", ללכת אחורה תמיד מעניק טאץ' איכותי, שזה שם קוד לסרטים שלאנשים אין כח לראות עד הסוף, אז הם פשוט נותנים להם אוסקר.
תעשה סרט ממש ארוך
תת סעיף של "תעשה סרט היסטורי". איכשהו זוכי אוסקר הם פעמים רבות אפוסים מתמשכים שחוצים בקלות את סף ה-200 דקות הבלתי נסבל כשלעצמו. 80% מהסרטים זוכי האוסקר אורכים יותר משעתיים, ו"חלף עם הרוח" הוא זוכה האוסקר הארוך ביותר עם 238 דקות(!), שזה כמעט ארבע שעות מהחיים שלנו שלא יחזרו.
תהיה מבוסס על סיפור אמיתי
שימו לב למועמדים בטקס האוסקר הקודם: "חלום אמריקאי", "קפטן פיליפס", "מועדון הלקוחות של דאלאס", "הזאב מוול סטריט", "12 שנים של עבדות" – כולם "לקחו השראה" ממאורעות אמיתיים. ג'וליה רוברטס, אדריאן ברודי, שרליז ת'רון, ניקול קידמן ופיליפ סימור הופמן הם רק חלק מהאנשים שזכו באוסקר על גילום אנשים אמיתיים. השנה יש את "התבגרות", "משחק החיקוי", "התיאוריה של הכל", "צלף אמריקאי", "סלמה" ו"וויפלאש" מבוססים באופן מעורפל על המציאות. זה הזמן לחפור בארכיון המשפחתי, לכו תדעו איזה תיעוד תמצאו לשקר המסורתי שבמסגרתו סבא היה היועץ של מלך מרוקו.
למשל, השואה
כי ככל שתלחץ על יותר בלוטות רגשות אשמה, יש יותר סיכוי שלאנשים יהיה מספיק לא נעים על מנת לפרגן לך פסלון. אגב, אלו לא רק "רשימת שינדלר" ו"הפסנתרן", גם העבדות בפנים, ובכללי כל אסון אנושי בקנה מידה עצום.
אל תפחד להיות מכוער
תעלה ארבעים קילו, תרד שישים או תעוות את עצמך ללא היכר – זה עבד לשרליז ת'רון, לניקול קידמן, חוויאר ברדם, הילארי סוונק, מת'יו מקונוהיי ועוד. תסמוך על זה שחברי האקדמיה יבלבלו בין נכונות להראות לא יפים על המסך ובין משחק טוב, ופשוט ישליכו עליך שלל פסלונים.
תעלה לאקרנים בנובמבר – דצמבר
כפי הנראה מדובר במומנטום הטוב ביותר לזכייה באוסקר. אתה עדיין רלבנטי וזכיר עד הטקס, וגם מספיק לתפוס תאוצה בקולנועים. בקיצור, אין לך שום דבר מלבד טיימינג, השתמש בו.
תחלה, לא חשוב במה
תהיה מאותגר שכלית ("פורסט גאמפ", "איש הגשם"), טפח מחלות חשוכות מרפא, איידס, למשל, (טום הנקס, מת'יו מקונוהיי) או ניוון שרירים ("התיאוריה של הכל"), או שתלך על מחלות נפשיות פוטוגניות כמו הפרעה דו קוטבית ("אופטימיות היא שם המשחק"), "קן הקוקייה", "נערה בהפרעה", "ניצוצות" ועוד. אבל לא משנה במה תבחר, חשוב לזכור – נבר גו פול ריטארד.