ביקורת קולנוע | איש הפלדה

גיבורי על הם עסק ביש. מלכודת דבש עתירת מזומנים, שעלולה להשאיר מי שנוגע בה עם נפיחות שלא תרד לעולם. אבל גם למטען הנפץ הרגיש הזה יש דרגות שונות של נזק. לחרב את ת'ור, גרין לנטרן או את קפטן אמריקה זה דבר אחד, אף אחד מהשמות האלה לא מלווה במיתולוגיה מצליחה מהטלוויזיה או מהקולנוע. סופרמן הוא סיפור שונה לחלוטין, כזה שמחכה למעלה מ-30 שנה לריבוט שיחזיר אותו בגדול לתודעה. למעשה, לאור ההצלחה האדירה של באטמן, איירון מן והנוקמים מהשנים האחרונות, "איש הפלדה" היה כמעט בגדר הרכבת האחרונה שבן קריפטון יכול היה לתפוס, רגע לפני שייעלם לתוך הארכיונים.

אין תמונה — אני פשוט אעמוד פה ואראה שרירי

ההבטחה הזאת לסופרמן חדש, מחוספס, אפל ודרמטי יותר, הפכה את הפרויקט של אולפני וורנר לסרט החשוב של הקיץ הנוכחי. הבחירה בכריסטופר נולאן (במאי טרילוגיית "האביר האפל") לתפקיד בעל הבית העניקה לו את חותמת האיכות. אבל הבריטי המבריק הימר לא נכון: הוא חיפש במאי פנטזיונר, שיעניק פרשנות מודרנית לגיבור העל הראשון, אבל בחר במגלומן חסר אחריות. כזה שגרר אותו לעיבוד המביך ביותר של סופרמן מאז ומעולם.

במקום סופרמן, נשדר לקט

המחדל העצום של "איש הפלדה" מתחיל בתסריט, או יותר נכון בתירוץ העלוב שלו לעלילה. דייויד ס. גוייר (שכתב את "האביר האפל" עם ג'ונתן נולאן) לא הסתפק רק בשחזור אלמנטים שראינו כבר בסרטי הקודמים של סופרמן (הצלת אוטובוס תלמידים טובע), אלא הרגיש חופשי לאמץ אלמנטים וסצנות מפתח מסרטים מרכזיים אחרים. כך, בלי שום הצדקה נראית לעין, הופיעו לפתע שדות הגידול מ"מטריקס" בקריפטון. סופרמן וגנרל זוד מנהלים קרב מתיש בעודם מרחפים מעל עיר חרבה בדיוק כמו...ניאו והסוכן סמית'. חלליות החייזרים משתלטות על מסכי המכ"ם (אלוהים, הקלישאות) כמו ב"יום השלישי" וכן, גם "ספינות הקידוח" החוצניות מ"הנוקמים" עושות כאן קאמבק.

כל האלמנטים האלה משולבים בסיפור בצורה מלאכותית וחסרת טעם כל כך, עד שלרגעים הסרט נראה פשוט כמו פארודיה גרועה. סצנת הפתיחה (החורבן של קריפטון) נראית כאילו התחילה מהאמצע ומוציאה אותנו למרדף אחרי עצם בשם "קודקס", שאמור להיות מאד מרכזי אבל תכליתו לא באמת מוסברת בשום שלב (חוץ מהיותו סוג של דיסק און קי ממש לא נוח). פלאשבקים מילדותו של קל-אל פורצים אל המסך באמצע סצנות אחרות ללא הקשר, בחירות עלילה מטופשות נפתרות בדרכים מטופשות עוד יותר (גנרל זוד ותומכיו נשלחים לגלות נצחית בחור שחור, אבל משוחררים כי...הכוכב שלידם התפוצץ?). גם אם תתאמצו מאד לא תצליחו למצוא שביב של מקוריות או רעיון חדשני בעלילה של סופרמן, בוודאי שלא הריאליזם שמאפיין את סרטי הגיבורים המצליחים לאחרונה, והרי זאת הייתה בדיוק הסיבה שציפינו לו כל כך. והדיאלוגים, אוי הדיאלוגים. יש פרקים של "בובספוג" עם שיחות עמוקות יותר.

אבל הבעיה הגדולה באמת של "איש הפלדה" היא שהאחריות עליו ניתנה למי שמאז ומעולם היה מאוהב בעיקר בעצמו. זאק סניידר הוכיח בסרטים כמו "300", "השומרים" ו"סאקר פאנץ'" שסיפור מסגרת הוא עבורו רק בגדר המלצה. תנו לו אקסטרים קלוזאפ, נוף אורבני ואפקט של פטריית אש ותקבלו את ההגדרה שלו לנראטיב. עכשיו תכפילו ב-3,000, הוסיפו פסקול בומבסטי והרי לכם סרט. האיש הוא למעשה מעצב חובב של משחקי מחשב גרועים, שבדרך מקרה התגלגל לכסא הבמאי. ועכשיו כולנו משלמים את המחיר.

זאת ציפור... זה מטוס...זה אסון

התקווה הגדולה בצירופו של סניידר לפרויקט הייתה שהנוכחות של נולאן תצליח לרסן אותו מלהוסיף עוד תפלצת גרפית לאוסף. התקווה הזאת, כאמור, ירדה לטמיון מהרגע הראשון. סופרמן של סניידר נראה כמו משהו שהיה קורה אם הייתם משאירים ילדי פעוטון עם קונטיינרים של צבעי גואש ומוציאים את הגננת מהחדר. נהרות של לבה קורסים אל תוך עצמם, קרני זריחה מעורבות בלטאות מעופפות, חלליות קטנות וגדולות, קרניים מסתוריות, סלעים קורסים וחלליות מטפסות. הכל כל כך עמוס, בומבסטי וחסר טעם. מלאכותי וזול. סצנות האקשן מרגישות כמו טרק במסיבת יער: סופרמן נכנס בבניין, חוטף אגרוף, נכנס בעוד בניין, שוב אגרוף, שני אובייקטים נכנסים לתוך שני בניינים, סופרמן מיד אחריהם. בשלב מסוים חששתי שעד שאחרון המבנים לא יקרוס, לא נוכל ללכת הביתה.

מילא הרפטטיביות המזעזעת, אבל מה עם הליהוק? הנרי קאוויל הוא הרבה דברים: דוגמן שיניים נהדר, בעל מבט של פודל גזעי ושרירי החזה שלו יכולים לשמש כשבלונה מצוינת לבראוניז. שחקן טוב הוא לא. סופרמן של קאוויל כל כך פלקטי וחסר אופי מינימלי, נטול השראה ונוכחות. אין שום סיבה להאמין לכאב שלו, לקונפליקטים שעוברים עליו או לרצות לעודד אותו להצליח, הבעה אחת נטועה עליו לאורך כל הסרט. חוסר ההשראה הזה מדבק גם ליתר הקאסט. ראסל קרואו נראה מגוחך בתור סוג של רוח עם כוחות על (חכו לקטע שבו הוא פותח דלתות בדרמטיות של קוסם במסיבת גן), איימי אדאמס הנפלאה לא מצליחה להכניס השראה בלויס ליין הבנאלית שנכתבה עבורה וקווין קוסטנר, הוא בעיקר נראה עייף מדי לכל הסיפור הזה. אפילו מייקל שאנון (הפחות גרוע במשתתפי הסרט) נופל במלכודת הנבל ההיסטרי.

"איש הפלדה" הוא לא סתם סרט רע. על כאלה אפשר לסלוח. מדובר בסרט שמזלזל במיתולוגיה הגדולה שמקיפה אותו, בזמן המסך שניתן לו ובעיקר בצופים. סרט שמחזיר את ז'אנר הקומיקס לתקופות בהן הוא נתפס מגוחך וטיפשי. תסריט מביך, מועתק וחסר השראה. לא תמצאו כאן סצנה אחת זכירה ב-150 דקות. מה כן תמצאו? בניינים הרוסים, פיצוצים מופרכים, דמויות שטוחות והרבה מאד ניסיון לצעוק "אני כאן" מצדו של במאי שלא שייך לליגה הזאת. הנחמה היחידה היא שבתחילת הקרנת העיתונאים חילקו לנו היחצ"נים דוגמיות של סכיני גילוח להתנסות. לפחות אפשרו לנו את ההזדמנות לסיים את הסבל מהר יותר.

>> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו

מצאתם טעות לשון?