זעם קדוש: מה קורה כשהקולנוע והדת נפגשים?

גבול לפניכם

הוליווד, מולדת הפוליטיקלי קורקט, מחפשת כבר הרבה זמן דרכים חדשות לממן את ההוצאות ההולכות וגוברות שלה על סרטים. זה לא שמכרה הזהב של הצעירים חובבי גיבורי העל הפסיק להביא תוצאות, אבל בתקופה כל כך לא יציבה כלכלית מסוכן לשים את כל הביצים בסל אחד. התובנה הזאת מובילה את התעשייה למקומות שעד כה נחשבו מסוכנים מדי. קחו לדוגמא את העיסוק במלחמה בטרור ובעיקר טראומת אפגניסטן ובן לאדן, שעלו ל"כוננות עם שחר" בלא פחות מאשר חקירת קונגרס. גם גל סרטי העבדים של השנתיים האחרונות נגע בלא מעט נקודות רגישות של השמרנים בארה"ב. אבל כל אלה הם רק מבוא לעיסוק בדת. על הנייר, אין צעד כלכלי חכם יותר שהוליווד יכולה לעשות. הצד הדתי של העולם גדול יותר ופועל בכוח העדר, השקעה נכונה כאן יכולה להביא לרווחים עצומים.

למרות שיותר ויותר סרטים בז'אנר הזה צצים לאחרונה, הסיפור הזה ממש לא פשוט. "המבול" (או כמו שכל העולם הנורמלי קורא לו "נח") והמחאה שהוא גורר סביבו מהווים דוגמא מצוינת לעניין הזה. בשבוע שעבר הכריזו שלוש מדינות במזרח התיכון על החרמת האפוס התנכ"י של דארן ארונופסקי בטענה שהוא מסלף את דברי הקודש. המחאה הזו צפויה להתפשט למדינות נוספות בעולם, וכל זאת כשמדובר בסיפור ששלוש הדתות הגדולות די מסכימות לגביו. עכשיו תארו לעצמכם שמאט סטון וטריי פארקר (יוצרי סאות' פארק, שכבר הסתבכו פעם אחת עם המוסלמים בפרק סאטירי על מוחמד), היו מביאים את "The Book of Mormon" המבריק והחתרני שלהם אל המסך הגדול. מצד אחד פוטנציאל הרסני, מצד שני עצם השערורייה לא הייתה מאפשרת לאף חובב קולנוע שמכבד את עצמו לפספס סרט כזה. הטלוויזיה כבר חצתה מזמן את הגבול הזה ועוסקת בהצגת הצדדים ההרסניים של הדת ("בלש אמיתי") ובמלחמה הזו יודעים בתעשיית הקולנוע שאסור להם למצמץ.

התנגשות הטיטאנים

ואם כבר במלחמות עסקינן, מה תאמרו על קרב הראש בראש בין שתי ענקיות הקומיקס? האסטרטגיה המקובלת מאז ומתמיד בהוליווד הייתה הימנעות מתחרות. שובר קופות של אולפן מתחרה מתוכנן למשבצת שלכם? תמיד אפשר להקדים או לאחר בשבועיים, העיקר שלא נצטרך לתת לקהל להכריע מה חשוב לו יותר? כל זאת למרות שאין כל מניעה בקרב חובבי הז'אנר לראות את שני הסרטים באותו היום, באותו סוף השבוע או אפילו במרחק של שבוע זה מזה. אבל לפחות כרגע נראה שהמסורת הזאת עומדת להישבר בקרב אדירים בין דיסני לאחים וורנר. הראשונים מחזיקים באימפריית מארוול, השניים ב-DC Comics וב-16 במאי, 2016, הם יציבו שניים מהמותגים החזקים ביותר שלהם זה מול זה.

במקרה של DC מדובר בג'וקר, הקרם דה לה קרם, "באטמן נגד סופרמן" המדובר כל כך. לכאורה נראה שהבחירה של מארוול להציב מול סוללת כוכבי העל הזו את "קפטן אמריקה 3" נדונה לכישלון. אבל במארוול הרי לא פראיירים. הם בונים על ההייפ של המפגש כדי להגדיל את ההכנסות לסרט (שיגיע בעקבות "הנוקמים 2") וגם די צודקים. כמו במקרה של סרטי הדת, פרובוקציה היא בהרבה מקרים קלף כלכלי חזק במיוחד. על פניו במהלך השנתיים פלוס הקרובות יש לשני הצדדים מספיק זמן כדי להתקפל ולחפש לעצמם מועד נוח יותר. אלא שמי שיעשה את זה כעת ייתפס פתאום חלש יותר, לא בטוח יותר במוצר של עצמו. ובז'אנר שכל כולו הוא תדמית של עוצמה ומפגן כוח, זה משהו שאף אחד מהם לא יכול להרשות לעצמו. המשך יבוא כנראה.

שוברי קופות

בשבוע שעבר עוד היו מי שטענו ש"מר פיבודי ושרמן", סרט האנימציה החדש של אולפני פוקס, עשוי להסתבר ככישלון. ככה זה כשתקציב של 145 מיליון דולר פוגש 21 מיליון דולר של הכנסות בצפון אמריקה. והנה חלף שבוע ולא רק שההכנסות עלו ב-10 מיליון דולרים פלוס העפלה למקום הראשון בטבלה, ההצלחה העולמית של הסרט (85 מיליון) הביאה אותו לכסות את ההשקעה כבר כעת.

"300", שנראה רק בשבוע שעבר כמו מועמד בלתי מנוצח, צנח ב-57 אחוזים אל המקום השני עם 19 מיליון דולר. זה יכול היה להיות חמור הרבה יותר אלמלא הסרט החדש המשמעותי של השבוע, "Need For Speed" לא היה מבייש את הפירמה עם 17 מיליון דולר הכנסות בלבד במקום השלישי. אבל הסיפור הגדול באמת של השבוע הוא "ורוניקה מארס" הקטן, שמומן בכספי המעריצים הנלהבים והנאמנים ופתח עם הכנסות של 2 מיליון דולר. מרשים מצד אחד, כנראה שלא מספיק בשביל סרט המשך מצד שני.

הטוב, הרע והמכוער

הטוב: לופיטה ניונגו מועמדת ל"מלחמת הכוכבים 7". "תקווה חדשה" מעולם לא נשמעה כמו שם טוב יותר

הרע: 24% ביקורות חיוביות ל"Need For Speed". כנראה שאפילו אהרון פול לא יכול להכשיר כל דבר.

המכוער: רוני מארה לוהקה לגלם את טייגר לילי האינדיאנית בסרט חדש על תחילת דרכו של פיטר פן. האינדיאנים פחות התלהבו מהרעיון שיפהפייה לבנה תגלם את אחת משלהם.